כ"ה בתשרי -חג המשק להיוסדו

 

 

כ"ה בתשרי -חג המשק להיוסדו

   חג יסוד קיבוץ בית השיטה חל ב- כ"ה בתשרי 1928 ומאז נחוג מדי שנה

            – איך הכל התחיל?

            – מי היו המייסדים?

            – מתי עלו והתישבו באדמות שטה?

            – מה השתנה במרוצת למעלה מ 80 שנה מאז?

            – איך חגגנו ומה כתבנו על יום זה בתולדותינו?

 

 

ראשוני "קבוצת החוגים" יצאו בכ"ה בתשרי תרפ"ט, 1928, למושבה חדרה, משם עברו לכפר יחזקאל, וממנו למעין חרוד. הם גרו במבנים שהתפנו לאחר שקיבוץ עין חרוד שעבר לנקודת הקבע שלו. בשנת 1934 רכשה "הקרן הקיימת" כ- 10,000 דונם בשאטה, כפר ערבי בו ישבו אריסים מהשומרון (שאחר-כך קיבלו פיצויים וחזרו לכפריהם). "קבוצת החוגים" יועדה להתיישב במקום הזה. אך יישובי גוש עמק חרוד התנגדו להקמת ישוב חדש בשאטה, בטענה שחסרה להם קרקע, ובמקום ההוא, אין תנאים ליישוב: אין מים, וכמות המשקעים הדלה, אינה מאפשרת קיומו של עוד ישוב. הפשרה הייתה: "לקבוצת החוגים" יינתנו רק 3,400 דונם, ואילו היתר – יחולק בין משקי הגוש.

המייסדים שיצאו לחדרה בכ"ה בתשרי תרפ"ט (1928): שבתאי (פיינשרייבר) בארי, יוזיק (קרייז) חוגים, שמריה צמרת, ישראל (וינברג) גת, כתריאל כ"ץ וגרשון (מרינבך) מרון. עוד שניים מ"החוג הזקן", יצחקל'ה כפכפי ומאיר מוזס היו ב"קבוצת החוגים" ברעננה, בחורה אחת – בעין-חרוד, ובחורה אחת – במשמר-העמק. מראשוני ה"לגיון" (לגיון הצופים) מירושלים, לא נשאר, כנראה, איש.

 

צעדים ראשונים בחדרה

ז' חשון תרפ"ט
ביום שלישי, כ"ה בתשרי, יצאנו חמישה מתל-אביב. באנו לחדרה. במקרה פגשנו את נטע הרפז אשר הלך איתנו למועצה לסדר את עניין הצריף. והנה התבשרנו, כי את הצריף של קבוצת "דרומיה", אשר היה מיועד לנו, לא נוכל לקבל אלא, תמורת תשלום 15 לירות לפחות. הלכנו לראות את הצריף, והנה הוא מלוכלך ובהחלט קטן בשבילנו.
בינתיים התגוללנו במשך יותר משבוע ממיטה למיטה, שנים-שניים במיטה וכו' וכו'. רק ביום השישי באו חפצינו. הרבה שקלנו עד שסוף סוף החלטנו כי הכרחי מטעמים חברותיים, שכל החברים היכולים לבוא, צריכים להיות אתנו יחד. מצב העבודה אינו מצטיין ביותר. בשבוע שעבר עבדנו מארבעה בחורים רק שנים שלושה ואף בחורה: היום אנחנו כבר עשרה חברים – ועבדו רק שנים. לבחורות תהיה עבודה רק עם התחלת הקטיף בעוש שנים עד שלושה שבועות. יש לנו כבר גרעון של קרוב לשתי לירות.
המצב החברתי איננו מזהיר ביותר.
 
מלא כל העמק כבודם
   האנשים ההם אבותינו היו.
   תן לנו לדעת אותם, בשר ודם
   בוראים עמק במרי אמונתם.
   ומבעד לסחיפה הרוחות התועות
   הבשל אותנו לגעת בחלומם.
   האנשים ההם, עמוסי גורל,
   רחקו מאיתנו כתמימות אבודה.
   תן לנו היום, שבעי עולם,
   ללקוק מן המעיין, חכמים פחות
   אך מיטיבים לראות.
   האנשים האלה – אבותינו הם.
     יוסי אסף 1981
  

 

חזרה לראש העמוד

  – איך חגגנו ומה כתבנו על יום זה בתולדותינו?

 

 

 

למה חוגגים את כ"ה בתשרי?
הרי זה לא תאריך של העלייה על הקרקע. בט"ו באלול תרפ"ח, בכנס היציאה לעבודה במשקים שהתקיים בקומי, על יד עין חרוד, נתקבלה ההחלטה על יסוד "קבוצת החוגים":
 בכ"ה בתשרי תרפ"ט (1928) יצאנו כקבוצה לחדרה כהכשרה בדרך להתיישבות. מחדרה עברנו לכפר יחזקאל משם למחנה בעין חרוד, ליד המעיין. רק בין השנים 1934-1938 בתהליך ממושך עלינו להתיישבות בבית השיטה.
השנים עד ההתיישבות היו שנות גיבוש החברה ועיצוב דמותה. כמו שאין להבין חיי אדם מבלי להכיר את ילדותו וימי נעוריו, כך אין להבין את עברה של בית השיטה. שנים ראשונות של לבטים ומשברים בהם התנסינו הן שקבעו את דמותנו ועתידנו.

 

ראוי שלכל אדם תהיה פינה משלו
שיחה עם שבתאי בארי
מה היו עקרונות התכנון של הפרוגרמה הראשונית של בית השיטה?
נתחיל מבחירת המקום: לאחר שקיבלנו שטח שעליו היה צריך לסמן את הנקודה, עמדו לפנינו שתי אפשרויות – הראשונה: המקום בו אנו כיום, והשנייה בגבעת קומי.
הויכוח היה משקי.
לגבעת קומי אולי היה יתרון של נוף יפה, אבל המרחק מהשטחים החקלאיים הכריע. היום חברים שואלים: למה בנינו בשיפולי הגבעה ולא למעלה? ובכן התשובה פשוטה. האדמות שהוקצו לנו נגמרו באזור בריכת האפס, ומשם ואילך זו היתה אדמה של ערבים (למי שזוכר, היתה שם שורת פרקינסוניות).
מבחינה משקית, הבחירה הצדיקה את עצמה (זה לא רק מתוך שיקולי תחבורה). למרות שהתנאים היום השתנו, קביעת הנקודה נבעה מתוך השיקולים של הימים ההם.
המתכנן היה רקובר.
הבנייה החלה מצריפוני "היו זמנים", שהעברנו ממעיין חרוד ומאוהלים.הם מוקמו באזור הדשא הדרומי.
בזמן המאורעות, בשנים 35-36, התחלנו בבניית בית בטחון ובית תינוקות (כולם מכירים את בניין א'), ובניין המקלחת הגדולה שהיתה המפוארת ביותר בהתיישבות, שאפילו עד לקונגרס הציוני הגיעה שמעה.
הכיצד? היה עמנו חבר, שרוליק גת, שהוריו היו אנשי בנייה. הם נתנו לנו חרסינה למקלחת, ופתאום בקיבוץ קבצני שכזה מרצפים מקלחת בחרסינה, זה "עשה גלים". שטרן, מהנדס הסוכנות הביא אותנו לדיון: כיצד אנו מבזבזים את כספי האומה…
עם בואם של הנוער הצ'כי, התחלנו לבנות את בנייני הנוער בארבעה בתים (באזור משפחת יפה) ובית התינוקות (בית הפיקוס הנוכחי).
זה היה הבסיס. בנינו בקפדנות ובנאמנות לתכנון, מבלי יכולת לתת לחברים רשות לפגוע בתכנון ובסגנון על ידי תוספות פרטיות.
 
 
 
 
 
נמרוד שרון נהרג בסיני בכ"ה בתשרי 1973

במלחמת יום הכיפורים השתתף נמרוד בקרבות הבלימה והפריצה לגדה המערבית של תעלת סואץ, סמוך ל"חווה הסינית".
על גילוי גבורה במילוי תפקידו הקרבי תוך חירוף נפש, הוענק לו "עיטור העוז". וכך מתואר המעשה בתעודת העיטור: "כוח זחל"מים אשר סמל נמרוד השתייך אליו, נקלע מול מתחם חטיבתי, שניהל מלחמה עקשנית. ארבעה זחל"מים נפגעו במהלך הדקות הראשונות והנפגעים היו רבים. במהלך הקרב נסע סמל נמרוד בעצמו בזחל"ם אל תוך האש, תוך חירוף נפשו, וחילץ נפגעים. על מעשיו זה חזר מספר פעמים. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), בקרב האחרון על המוצב "פוקסטרוט" נפגע ונהרג. במעשיו אלה גילה אומץ לב עילאי, קור רוח ואחוות לוחמים".
נמרוד הובא למנוחת עולמים בקיבוץ בית השיטה
 
 
למה אני כאן

יפעת סיבוני
הגעתי לכאן בעקבות האהבה למיכה. מיכה ניסה להסביר לי, ובעדינות, כי פה הוא רוצה לחיות, ושום דבר לא יזיז אותו מפה. החלטתי לנסות, ואחרי ניסיון קצר ראיתי "כי טוב".
החלטתי להקים כאן את משפחתי בגלל כמה דברים: הנוף, האווירה, החינוך הטוב, הגישה לדברים, החברה..
כיום אני משתלבת היטב בחברה, מעורבת במה שקורה פה.
ילדי מרוצים מאד, ולכן אני לא חושבת על בית אחר – זה ביתי.
כ"הבתשרי בחג השמונים

כ"ה בתשרי – חג המשק מה הוא אומר? למי הוא מספר.
מי בכלל סופר? 40, 50, 60, 70, 80 – ? – ? – ?
רעננה, חדרה, עין חרוד, שטה, מרסס, יובלה, קבוצת החוגים, מחנות העולים, הנוער העובד, הנקודה, באר א', בניין ב', הוואדי, האורווה, בית הספר, מחסן א', קומונה, הפעמון, כביש, מגפיים, סיום י"ב, תל יוסף, חברות, מלחמות, נופלים, אבל, חתונות, דור שני, דור שלישי, אמריקה, תל אביב, עוזבים, בוגדים, יום הזיכרון, פסח, בית תרבות – זכור! וזכור!! למי שאין עבר – אין עתיד, למי שאין תרבות – אין לחם ולמי שאין… אין.
כ"ה בתשרי – חג המשק, יותר מחמישים, פחות ממאה. ממש כמו קבוצת "אלון". שערות שיבה, נכדים, דאגות, חשבונות, חיבוטי נפש, שמחים אבל עצובים, עשירים אבל עניים, אופטימיים אבל פסימיים, בין המיצרים.
מי ישמור על הגולן? מי ישמור עלינו? מי ישאר ומי ירד? איפה טעינו? ובעיקר: מה לעשות?
נחשוב על זה אחרי החג. אחרי השלום, אחרי רוסיה לשעבר, אחרי החלום.
עכשיו כ"ה בתשרי, חג המשק.
אבל עמוק עמוק בעמק – מוקפים שדות ירוקים וכבישים מתרחבים, נכנס הספק – האם אנחנו בדרך לחג השבעים? ואולי השמונים?ואולי ה -90  וה- 100
בכ"ה בתשרי, חג המשק שלנו, התחלנו לחלום…..
חגי ב.ג

 

 

היו זמנים – הפסנתר         
מספרת מרים חצרוני
בשנת 1933 הגעתי לפלוגת העבודה ברעננה. בערב פסח החליטו לחוג את הסדר עם קבוצת החוגים. יצחק היה במעיין בקבוצת החוגים, ובבואי לסדר הכרתי את יצחק פנים אל פנים. מאחותי ידעתי אודותיו והוא ידע אודותי. כעבור זמן מה החלטנו להתחתן. יצחק כתב להוריו וביקש מהם שישלחו לו את הפסנתר שבבית, עבור כלתו. על הפסנתר הזה, בן 150 השנה למדו לנגן יצחק וארבעת אחיו.
בשנת 1935 נשלח הפסנתר לנמל חיפה. גם הורי יצחק הגיעו לביקור במעיין, בערב פסח. לכבוד הסדר ניגנתי בפסנתר ובכינור ניגן רפאל. בחרנו בקטע של ויואלדי.
רכבת העמק איכזבה ולא הביאה את המצות המיוחלות, לכן אכלנו לחם בערב הסדר. ההורים חזרו לגרמניה וסיפרו שהחלוצים שבקבוצת החוגים אכלו בפסח – לחם וניגנו מוסיקה קלאסית.
אהבתי לנגן, בערבים הייתי מנגנת והחברים היו מאזינים על הדשא. ארנסט אהב מאד את הפסנתר והיה מופיע בשעות שונות לנגן. על הפסנתר הזה ניגן יהודה שרת, דרכו למדנו את שירי פסח. 
קשור אליכם בחבל שלא ינתק לעולם

כתב: צבי ישורון, אח של שורי
שנות הלימוד בבית הספר ואחר כך שנות החברות, היו בשבילי הרבה יותר מלימוד וחינוך. אלה היו השנים המעצבות והמכוננות את אישיותי הבוגרת, בהן מצאתי וגיליתי את החוויה והזהות. בימים אלה, בהם מתקיימת אווירה של "עכשוויזים" ונטייה לשכוח ולהשכיח את העבר, אני נושא את עיני בנוסטלגיה לאווירה ולרוח ששררו אז. אני יודע שזה נשמע בימים אלה מאד נאיבי, אך הייתי רוצה מאד לחזור למחוזות הנאיביות והתום של התקופה ההיא, סוף שנות הארבעים והחמישים.

חוט דק ואפילו יותר מחוט, חבל ממש קושר אותי לבית השיטה. אני מרגיש כי קשר נפשי זה לא יינתק לעול

אני זוכר את
כתב: עמוס נאמן 2003
עשרים ושתים שנים בבית השיטה היו בשבילי חוויה מעצבת ומדהימה שהשפיעה על כל חיי.
כילד אני זוכר את:
יוס פלד – החזק, טוב הלב, איש הפלחה והמכונות. החברות איתו היתה עבורי מקור גאווה. לעמוד לידו כשהוא רוקד הורה שעות רבות היה חלום של כולנו.
את פייבוש (בהיר) – העגלון הראשון שנתן לי לאחוז במושכות.
את איזי שונרי – האורוותן שהעלים עין משהייתי באורווה.
את רחל שונרי – השכנה החכמה, פותרת התשבצים.
את אריה דויטש – שומר השדות. ואני ילד בן שמונה אשר נשלח להעירו בצריף ממנו בקעו קולות אהבה…
את חנה מניס (כרמי) – שהכריחה אותי בכיתה ג' להתחיל ללמוד והודיע ליוס ולאיזי שאם לא יסלקוני מהענפים, היא תפנה למזכירות!
את תקוה שריג – המחנכת והמורה, הרגישה והחכמה, שפתחה בפנינו את עולם הספרות, התנ"ך והאגדה. אני זוכר איך רותקנו בסיפורי "מנחם מנדל מוכר ספרים…
את אריה בן גוריון – "האיום" שהתייחסנו אליו בהערכה ובכבוד, שהקים את חברת הילדים וראה בנו שותפים שווי זכויות. עד יום מותו שמרתי עימו על קשר.
את בינג'י (בנימין גלעד) – המחנך, איש הערכים, המקשיב והמתמיד, עימו ניהלתי ויכוח חברי בשאלה – "אם לשרת בצנחנים לא יותר חשוב מלקטוף עגבניות?" בשנות הארבעים לחייו החליט בנימין לעבור קורס "סמלים קרביים", בחופש הגדול, כדי לתת גם למדינה.
את מנחם אורן – אוניברסיטה מהלכת של ידע אוניברסלי, יהודי ותנועתי. מחנך מרתק, נעים הליכות. הייתי מרותק בשיעוריו, והוא כ"מלמד" נסחף משיעור על העלייה השנייה אל… המהפכה הצרפתית. מעיין נובע של ידע.
את אברהם הקש – המהנדס מיגוסלוביה, שגידל דור של מתמטיקאים ופיזיקאים, וחינך להישגיות. ידע פרטי פרטים של כל אירוע היסטורי. שנים לאחר מכן עוד היינו מתפלספים.
את עזריה אלון – יבדל לחיים ארוכים, שהביא אלינו את הטבע, את ארץ ישראל, בלימודים ובטיולים.
את נפילת הבחורים על הגלבוע: עקיבא ברזילי, אברהם אופלטקה, אריה אלקינד שהגיעו באלונקות. ואנו בי ה- 11 מתבוננים נרגשים בלוויה העצורה, מלאת הכוח והעוצמה.
את חברת הילדים והשכבות והבתים. את המחנות, הטיולים, ההדרכה והעבודה הקשה במסיק הזיתים. התבגרות בתוך הפואמה הפדגוגית שהיא חברת הילדים.
את בניית האסם שנמשכה שלושים ושש שעות רצופות. התגייסות מלאה של חברת הילדים כשהחברים עומדים סביב נפעמים.
את מאות החברים והחברות, אנשים מאמינים, חרוצים, מוכשרים, חכמים ונקיי כפיים שבחרו בדרך זו לבנות את הארץ הזו, כאשר בחוץ היו יכולים לבסס קריירה.
 
ציוני הדרך
1928 – כ"ה בתשרי יצאה קבוצה לחדרה.
1930 – הקבוצה התאחדה עם בוגרי הלגיון הירושלמי.
1931 – התיישבות ליד מעיין חרוד. הצטרפות לקיבוץ המאוחד.
           החיפאים מביה"ס הריאלי ו"הצופים"
מפתח תקווה מצטרפים לקבוצה.
1932 – קבוצת ה"ייקים", עולים מגרמניה, מגיעה למעיין.
1933 – הגיעה ההכשרה מהולנד, הוחלט על התיישבות בשאטה.
1935 – התגלו המים הראשונים בבאר א'. ליד בריכות הדגים של היום.
1936 – אוהל ראשון בשאטה. מגיעה קבוצת "החלוץ" מפולין,
           חברי הקבוצה מתפזרים בארץ לעבודת חוץ.
1937 – בבית השיטה 286 חברים ומועמדים, 19 ילדים.
           ענפי צאן, גן ירק, כרם ענבים, מספוא, רפת. התקבלנו לאגודת
           המים השיתופית בעמק.
1938 – נטיעת כרם זיתים, התקנת חשמל בנקודה.
1939 – חיבור קו מים מרשת ההשקיה של הגוש, קבלת
           5000 ד' מאדמות מרסס ויובלה.
1941 – פתיחת בית הספר המקומי.
1942 – הולדת הילד ה- 100, קבלת אלף דונם מאדמות נעורה.
1944 – קליטת ילדי עולים מפליטי שואת אירופה. תנובת 1000
           ליטר חלב, נסלל הכביש העולה למשק מהכביש הראשי.
1945 – נולד הילד ה- 200 (יהודה מזרחי), ראשית בניית
           שכון עם שירותים לחברים.
            הקמת הזייתיה.
   1951 – פילוג בקיבוץ המאוחד, קבוצת חברים וילדים עוברים

            לאיילת השחר. הקמת חטיבת בני הקיבוץ המאוחד.
1952 – קבוצת חברים מתל יוסף עוברת לבית השיטה עם    ילדיהם.
1953 – בית הספר מלא א' – י"ב. הוקם האסם על ידי בני  השכבה הבוגרת.
1956 – יונה ירחי ועימנואל קליימן נפלו במבצע סיני. נבנה אולם הספורט.
1960 – חר"מ עוברים למבנה מעבר לכביש.
1973 – בית השיטה מאבדת אחד עשר מבניה במלחמה, פנינו שונו.
1975 – הונח צינור מים מעבר לגבעה אל שדות ,היניבים".
1980 – נחנך המפעל החדש בחר"מ.
1981 – תם עידן "הלינה המשותפת", החל תהליך הלינה המשפחתית,
           לאחר הרבה אסיפות.
1984 – בכל בית הותקן טלפון.
1987 – לקראת חג השישים הופק סרט "60 שנות" על תולדות
           ביה"ש והוקרן.
1992 – תלמידי בית הספר התיכון עוברים ללמוד בביה"ס האזורי
           עמק חרוד.
1993 – מסתיים שיפוץ "אגם עילית" "נופים", תם מהלך הבנייה
           ללינה משפחתית.
1994 – ביה"ס היסודי נסגר והתלמידים והמורות עוברים לביה"ס במסילות.
            3.5 מליון ליטר חלב ברפת, שנה טובה לחקלאות,
          40% מהכנסות המשק מהזיתיה, 23% מהכנסות המשק,
           הכנסות החר"מ.
1996 – נולדו 14 תינוקות בבית השיטה, ועוד היד נטויה.
          הוחלט על אפשרות לרכוש רכב פרטי. הוקם צוות
          "הצעד הבא" לשינוי הקיבוץ.

 

איך חגגנו ברוב שמחה וכישרון את חג המשק-ביחוד בשנים העגולות 1958-1968-1978-1988-1998-2008 ולא החסרנו אפילו פעם אחת

 

איך חגגנו את כ"ה בתשרי במרוצת השנים

קבוצת החוגים כבר מראשיתה במעין חרוד ואחר כך עם עלייתה להתישבות בעמק לא פסחה ולו פעם אחת על ציון יום זה בצורה מוקפדת ורבת משתתפים.

מה שהתחיל כאירוע מוסיקלי המשלב מוסיקה קלאסית או נגינה על פסנתר בחדר התרבות התרחב עם השנים לאירוע הכולל הוצאת יומן מיוחד הסוקר את התפתחות הישוב דמוגרפית וכלכלית ,ביקור בענפי התעשיה והחקלאות,הצגת ילדינו ברוב עם ונאומים מלאי חזון ופאתוס המתארים את גדולת הרגע והמעשה הציוני וההיסטורי בארצנו.

שיאו של היום היה מופע רב משתתפים על הדשא הדרומי או בחדר האוכל ולבסוף משנות ה 70 על הבמה המרכזית מופע שכולו חובר והולחן עלידי חברנו שהיו גם המשתתפים והשחקנים הגאים.

לאורך שנים עם תום הערב התכנס הציבור בחדר האוכל לרונדו סוחף בהובלת דיתה והתזמורת שלנו.

בעזרת תמונות ותיעוד מאז ננסה לחזור ולשחזר ימים ולילות מרשימים אלה.

 
 יומן כ"ה בתשרי 1938 בעשור לקבוצה

משנה זו החג בכל עשור היה האירוע המרכזי של העשור וכלל

סיכומים ופעילות רחבה בכל תחומי החיים.

 בתוכנית החגיגה- 1939

לקול הפעמון-מתאספים על הדשא,דברי פתיחה וארוחה משותפת

 ביום שבת- בחדר המוסיקה תערוכת ציורים של ילדי הגן

במוצאי שבת- הצגת ריקוד אמנותי עלידי ירדנה כהן

השנה קיבוצנו מונה 276 נפש.

 

  
  

 

 
  

 

  
  
  
  
  
  

 

  
  

  
  

  
  

 

מי היו הכותבים,המלחינים,הכוראגרפים,הבמאים, המבצעים המלבישים ויודעי החן לאורך השנים-אנו לא יודעים

נשמח לקבל הערות ומידע על העושים במלאכה שהיטיבו כל כך לעשות ושמם לא נצרב בזיכרוננו

 

סיפורה של בית השיטה לאורך השנים

היו אלה תלמידי גימנסיה "הרצליה" בתל-אביב וחבריהם מבתי ספר אחרים, מתי מעט, שהתעוררו בסוף שנות העשרים, למרוד באורח חייהם הזעיר בורגני של הוריהם, ולפנות להגשמה אישית בעבודה, בקיבוץ ובהתיישבות. אישים ומחנכים דגולים מתנועת העבודה, כברל כצנלסון, אליהו גולומב, משה שרת ואחרים, זכרונם לברכה, ומורם הישיר ברוך בן יהודה יבל"א, תרמו רבות לתופעה ראשונית ורעננה זו בארץ. במקביל צמחה בירושלים תנועת "לגיון הצופים" בהשראתו של משה שוואבה, שהתאחדה לאחר מכן עם תנועת החוגים לתנועת "המחנות העולים".
ראשוני המגשימים יצאו בכ"ה בתשרי תרפ"ט (אוקטובר 1928) לחדרה וחיו בה כפלוגת עבודה במשך שנתיים. משם עברו לעין טבעון (כפר יחזקאל) ועבדו בה בבניית בתי המושב במשך שנה, ומכאן – למעיין חרוד, כתחנה אחרונה, בה גמלה הבשלות להתיישבות. בחצר הקבוצה על יד המעיין באו לידי ביטוי לבטיו של נוער עירוני, שזנח בית, מסורת וקריירה ופנה לעבודה פיסית ולחיי שיתוף. המוצא להתלבטויות קשות אלו נמצא בהצטרפות הקבוצה ל,קיבוץ המאוחד" שהחיש עזרה רוחנית בדמות חברים בוגרים ומנוסים בחיי קיבוץ, שבאו וחיו בקבוצה תקופת מה.
עלייה מגרמניה, הולנד, פולין, בגדד וסוריה, וכן "חוגי עולים נוספים מתנועת "המחנות העולים" בארץ, ומעל לכל – הצפייה להתיישבות, כל אלה עשו לגיבושה והבראתה של "קבוצת החוגים".
החלומות על ההתיישבות פנו תחילה לעבר זרעין וגם לעבר תל שוק (סחנה, שטחה של ניר דוד כיום).
אך עם רכישת אדמות שטה, אושרה עליית הקבוצה עליהן. בשם "בית השיטה" יש משום הד למלחמת גדעון במדיינים בעמק חרוד.
באביב תרצ"ה הוחל בקידוח לחיפוש מים על יד חורבות הכפר שטה, ובעיבוד האדמות. בי"ד בכסלו תרצ"ו, י"ג שנה לאחר גל ההתיישבות הראשון בעמק חרוד, הונח היסוד להקמת הנקודה החדשה. השם "קבוצת החוגים" עדיין נכלל בשמה של בית השיטה.
מכאן ואילך, תוך שלושים וחמש השנים הבאות בית השיטה, אחד מישובי העמק, מול הגלבוע, חייו רצופים עליות וירידות, מאבקים ואכזבות, מאורעות ומלחמה, שואה והעפלה, לידה ומוות ויצויינו להלן נקודות בולטות בלבד, בדרכה.
התיישבנו באזור המקבל פחות מ- 400 מ"מ גשם בממוצע לשנה, על גבול הבצורת. המים שנמצאו בכמויות זעומות באדמתנו, הכילו כמות גדולה של כלורידים. ממילא עברו השנים הראשונות באכזבות משקיות ובחיפוש דרכי התגברות על המחסור במים ועל המלחת הקרקע. העדר תקציב התיישבותי הכתיב חסכוניות עד קצה גבול היכולת. תנאים אלה אף הכתיבו לבית השיטה חיפושי מקורות מחיה, לאו דווקא חקלאיים או תעשייתיים למן ראשיתה.
חבריה וחברותיה עבדו עוד לפני ראשית ההתיישבות כשכירים בנמל חיפה, במפעל נהריים, בבניה במשקי האזור, בים המלח, בבניה בירושלים, בפרדסי רעננה, במפעל המלח בעתלית, בקו הנפט העירקי, בכבישי עפולה – כפר תבור ועפולה –בית שאן בפתיחתה מחדש ובפיתוחה של המחצבה בגלבוע, במשק בית במושב כפר יחזקאל ובחיפה, נהגות משאיות (בכך הונח היסוד לקואופרטיב בית שאן-חרוד) ועוד. המשיכו בכך גם לאחר ראשית ההתיישבות. היתה זו תופעה ייחודית באיזור, שכל חבריו עבדו במשקיהם בלבד.
עשרים השנים הראשונות עברו בפיתוח משק חקלאי רב ענפים ושני ניסיונות תעשייה, שהיו מן הראשונים באזור: ביח"ר לטריקו ומוצרי טריקו "הסורגים" וביח"ר לנעלים "פעמי שיטים".
למרות המצוקה והתנאים הקשים, נולדו בבית השיטה ילדים רבים, שגידולם נראה אז קשה מבחינת יכולתה הכלכלית, אך עם השנים התברר שבנים רבים אלה הם עיקר כוחה, עושרה ואושרה.
בית השיטה שימשה בשנות המאבק כבסיס לכוחות הפלמ"ח, כמו כן גוייסו מחבריה לפלמ"ח ולצבא הבריטי בשנות המלחמה העולמית השנייה.
אל מגשימי "המחנות העולים", "הבונים" ו"החלוץ הצעיר" נוספו בשנות הארבעים יוצאי המלחמה, ומעפילים עקורי השואה.
עם הפילוג בקיבוץ המאוחד, בראשית שנות חמישים, עקרו מבית השיטה לאיילת השחר למעלה ממאה חברים וילדיהם. התקופה שלפני הפילוג היתה קשה ומכאיבה. אך אז הגיעו אלינו חברי הקיבה"מ מתל יוסף וילדיהם במספר דומה לאלה שעזבו, בהם אנשי גדוד העבודה, חברי "דרור", וקבוצת בנים בוגרים במיספר ניכר, שהשלימו את סולם הגילים שבן ילדי המקום לבין צעירי החברים, דבר שנודעה לו חשיבות מרובה בהמשך הזמן, לשלמות החברה.
מאמצע שנות החמישים מהווה ביה"ס על צוות מוריו ועל י"ב כיתותיו גורם מכריע ביישוב: הוא קולט ילדי חוץ בודדים וקבוצות נוער מן הארץ והגולה ומצמידם לתוך כיתותיו וכן למשפחות מאמצות. בכך הוא עונה לשאלות החברה והלימודים וגם לבעיות העבודה במשק ומזרים מדי שנה מחזורי בנים אל חברת הבוגרים.

 

"חג המחזורים "קיבץ אלינו את כל מחזורי בית הספר מאז היווסדו בשנת 1941 -בכ"ה תשרי 1991

מבין שש מאות החברים שלוש מאות וחמישים הם בני הדור השני השלישי. בתוך הבנים – שישים ילדי חוץ שנתחנכו במקום ונשארו כחברים, וחמישים שנישאו והצטרפו. בנים רבים מבית השיטה הצטרפו לקיבוצים צעירים וזעירים, בתוכם קבוצה מתוך מחזור שהצטרפה לנווה אור, קיבוץ שהיה מאומץ על ידי בית השיטה. שילוב הדורות והעברת העול אל כתפי הבנים הוא אורגני וטבעי, ללא משברים וזעזועים. הדבר ניכר היטב בחיי התרבות המגוונים, בביה"ס למבוגרים המתמיד מזה שנים מדי חורף בחורפו, במבצעי עבודה, בטיולים, בחגיגות שדה, בפיקניקים בסחנה, ומעל לכל בחגי בית השיטה הנודעים. במסיבות ובחגים מבלים צעירים ו"זקנים" בצוותא, ללא מחיצות.

משנות השישים ואילך, חלו שינויים מרחיקי לכת במבנה המשק. חוסלו הענפים הבלתי רווחיים ופותחו אחד עשר הענפים הטובים: פלחה, כותנה, מספוא, כרם זיתים, פרדס, משתלת זיתים, מידגה, רפת, בקר לבשר, לול ומכוורת.
שניים הם מפעלי התעשייה: "חרושת מתכת" – מפעל לייצור כלים חקלאיים, ציוד לתעבורה פנימית ומכון לשיפוץ קטפות כותנה ו"זיתי בית השיטה- מפעל לכיבוש זיתים, מלפפונים ושאר ירקות.
כל המכלול הזה, על משקלו המשקי-כלכלי, על בניו ונכדיו, על רבדיו התרבותיים וערכיו, על מקהלתו ותזמורתו, על חוגיו המגוונים, על חגיו ושמחותיו – הוא הנותן את בית השיטה של היום.
שינויים רבים חלו בקיבוץ מאז נכתבה הרשימה על ידי תקוה שריג בשנת 1973 .
{המשק הופרט ,הפרדס נעקר כרם הזיתים הלול והמכוורת הפסיקו לפעול מחוסר כדאיות כלכלית ושני המפעלים התעשייתיים נרכשו בידי אוסם וגון דיר. גם בית הספר המקומי נסגר והתלמידים עברו לבית הספר המשותף בעין חרוד ולמרות הכל רוחה האיתנה של בית השיטה היא הבסיס החברתי והתרבותי גם בימים אלה.}
סיוון תש"ג על פי סקירה בספר "גיזת הטל" בעריכת תקוה שריג
 

 

בחג המשק בתשרי, היה נהוג למחרת המסיבה לצאת ולבקר בענפי החקלאות והתעשיה.בשנות ה 40 היה הדבר קורה ביום החג לאחר הפסקת העבודה בצהרים והתכנסות כל הציבור בבגדי חג על הדשא בטרם יציאה מאורגנת אל השדות,ענפי החי, והחרושת.

בחג המשק ב 1953 קושט שער הכניסה לקיבוץ היכן שהמוסך היום,ודרכו נכנס הציבור אל הדשא הדרומי לכינוס לפני התוכנית.

הנקלטים מהודו שמחו על האירוע שנפל בחלקם.

 
בחג המחזורים שנערך ב- 1991 כונסו כל מסיימי בית הספר שלנו באשר הם לחג משותף במלאות 50 שנה לייסוד בית הספר בבית השיטה.

למעלה מ 1000 איש מכל הדורות שמחו להפגש ולהשתלב בתוכנית ובמופע העשיר שהסתיים ברונדו סוער.

ם

בחג היובל הוחל במסורת של צילום משותף של כל חברי ותושבי בית השיטה ולבסוף חלוקת הצילום המאוחד כשי לחג.

כאן הצילום לפי שכונות משנת 1978 .

 

  
 
יש מה לספור-הוקרן בחג ה-80 לבית השיטה

מילים:דורית צמרת לחן :דן פלד

צילום:רם שמי

 1958 -חג ה – 30
 הנושא : בהכנה

 

 

 1968 -חג ה – 40
 הנושא : המחזה "כיצד שוברים חמסין" נערך על הבמה בדשא הצפוני.

המחזה נכתב ע"י חגי ב.ג עלפי המסכת שכתב שאול ביבר עם שירי נעמי שמר ליובל כנרת.

המחזה נכתב לראשונה למסיבת הבר מצוה של כיתת    בשנת 1965. הביצוע: בימוי ותנועה -דיתה פרח  תפאורה-שלמה רייניץ

תלבושות- איה  ריניץ          ריקודים – רותי שמי ועזה כהן        המודעה וסמל החג-חנה אבישי      הפקה – אמציה הדר

 

 1978 – חג ה-50
 הנושא : תולדות בית השיטה מהמעין לחג היובל. המופע התקיים על שלוש במות במקביל ועל הבמה בדשא הצפוני.

משתתפים 150 חברים וילדים יחד עם האשקולית והגבעטרון. ניהול מוזיקלי -דני אור סתיו וצביקה ארבל  תנועה וריקוד -דיתה ,עזה,ורותי שמי.     קטעי קישור ופזמונים -מוני ,רן שריג ,חיים שניר ,חגי ב.ג,דורית צמרת.    עיצוב וסמל החג -עמוס בוכמן ,תלבושות – איה ריניץ

 
  
  
  
  
  
  
  
  
  

 

 1988 – חג ה – 60
 הנושא : מופע "חברה גדולה ומטריפה"

ניהול מוזיקלי,עיבודים,הלחנה -יאיר רוזנבלום   כתיבה וקטעי קישור – רן שריג,מוני מרוז,דורית צמרת,יוסי אסף וחגי בן גוריון                   תנועה וריקודים – דיתה,עזה כהן ורות שמי   תלבושות – איה  ריניץ  ארגון והפקה -תמנע,רינה ארז,אפרת מזרחי,ואבישי גלבועי         תפאורה וסמלים – עמוס בוכמן -עידו וקבוצת אשל

  
  
  
  

 

  
  
  
  
  
  

 

  
  
  
  
 1998 – חג ה – 70

הנושא : "שיטים ושושנים"          שירים ופזמונים על הבמה בחדר האוכל                            ניהול מוזיקלי ,עיבודים והקלטות -חיים אסנר  בימוי – שוקי וגנר  צוות החג :יוסי אסף,חגי ב.ג,דורית צמרת,מוני מרוז,עזריה אלון,עזה כהן,רות שמי מירב ב.ג כהן.

 קטעי וידאו-: רם שמי  הפקה :עליזה גולן ואלוירה גורן, תפאורה :נימי הינמן ונועם רבינוביץ ,פרסום :רוני מאירי  סמל החג :צפי וקסמן  קישוט : איה ריניץ    בגדים והלבשה :שולה שרגא וטובלה מזרחי

 

 
  
 
  
 
  
 2007 – חג ה -79-         הנושא – "הכבש השישה עשר"              על הבמה המרכזית בדשא הצפוני  משירי יוני רכטר שיותם אהב
 בימוי :דגנית גולן   תפאורה :יעקב דורי   הפקה :הדס גפני רחלה וטל שונרי   הגברה :אורי גל    שיר סיום :דורית צמרת ודן פלד

 

 
  

 

 
  
 2008 – חג ה – 80 נערך ברוב עם של חברים ,תושבים ואורחים רבים על הבמה הגדולה בדשא לפני המרח"ב
 הנושא – "מעשיות בית השיטה"  ליווי מוזיקלי :רועי שמש   בימוי  ותנועה : דרי זקס שריג  תנועה ומחול :דרי זקס  הפקה :הדס גפני ,טל ורחלה שונרי  תפאורה :אורית ברץ   פזמון :דורית צמרת   קטעי קישור : יוסי אסף ודורית    הגברה :אורי גל   צילום וידאו  : הסטודיו של אילן

 

 
  
 
  
 2009 – חג ה -81-         הנושא – "כוורת קצת אחרת"              על הבמה המרכזית בדשא הצפוני  משירי להקת כוורת
 בימוי :גומא שריג     תפאורה :אורית ברץ    הפקה : בתשבע היינמן וכרמית אונר     תנועה ופזמונים :ניצן שפר,רפאלי הרשברג וטל  גורן         הגברה :                                        תלבושות:  איה   לוין      שיר סיום :דורית צמרת ודן פלד     מילים לשירים ברוחנו :דורית צמרת                                 קליפים ו צילום :כרמית אונר ודליה סלע
 

כאן טמונה הזהות שלי
שיחה עם גומא שריג
יש משקל רב למה שאני עושה בבית השיטה, הוא אומר.
כאן טמונה הגדרת הזהות שלי, הלאומית, היהודית והחילונית. מכאן צמחה מסורת בית אבא-סבא שהחלה לפני 81 שנים במעיין בסוכה צנועה תלויה על עץ.
במשך ילדותי אבי הזריק לי לווריד את הסיפורים של סבתא תקווה נון-סטופ.  כל שנה הייתי מבלה כאן חודשיים. הייתי משתתף בפעילויות החופש המאורגן, וכמובן שהיינו מגיעים לכל לילות-הסדר וחגים אחרים.
הקשר של גומא הלך והתחזק עם מותו של יוסף שריג. אני מרגיש שאני הולך בעיקבותיו. גם הוא, כידוע, ניצח על חגי משק והפעיל המונים במסיבות רבות.
חשוב לי ללכת בעיקבותיו, כי הוא ואני נמצאים באותו מקצוע. הנוכחות שלו כאמן מורגשת אצלי עמוק בלב.
האנשים כאן נהדרים ובשבילי לעבוד כאן זו חוויה עמוקה.
אני מאחל לכל בית השיטה חג שמח!!

 

 

  
  
  
  
  
כוורת – חג המשק 81
כוורת – חג המשק 81

 

כוורת – חג המשק 81

 

כוורת – חג המשק 81

 

 
 
  

 פתיחה:
בערב חג הקיבוץ ה-84 שלנו, נחזור אל שיריה היפים של נעמי שמר, המלחינה-המשוררת – שירים שהם, אולי, פס-הקול של חיינו כאן, בארץ הזאת ובנופים האלה.
בין השירים נשזור כמה מסיפורי ההווי המקומי של בית-השיטה, "מעשיות קבוצת החוגים" שתמיד נעים לחזור ולהיזכר בהן כאשר מבקשים לשאול – "איך כל זה התחיל"…
 
רבים משיריה של נעמי שמר נולדו לחוף הכנרת – ואילו סיפורה של בית-השיטה נולד לרגלי הגלבוע. אבל חוטים רבים מקשרים בין המראות, המילים והצלילים -לבין קורות ביתנו-שלנו:
לשיר זה כמו להיות ירדן או מעיין חרוד, וחלומות על בית נחלמו גם כאן.
גם לנו הייתה פעם חורשת איקליפטוס, וגם מכאן יצאו ילדי הגן אל הגבעות לטיולים קטנים, ושבו עם זרים ענקיים של כלניות ורקפות, לפני שעזריה הביא אלינו את הואלס להגנת הצומח.
גם בחצר הקיבוץ שלנו – כמו אצל נעמי שמר בחצר – אמרו "שלום" בהרבה שפות, כי התכנסו ונקלטו כאן יוצאי ארצות רבות; וגם כאן, אולי, התחילו כמה סיפורי אהבה בשדה תלתן – או בשדה כותנה…
ובעיקר: גם לנו – כמו אצל נעמי שמר – אין ולא היה אף פעם רגע דל, כי תמיד היה כאן או סקנדל או פסטיבל, ולפעמים אפילו שניהם ביחד.
 
ותמיד, גם כשהחגיגה נגמרת, יש בוקר חדש שקמים אליו – ומתחילים מבראשית.
 
  

 

  
  
 

 תודות

רגע לפני שהולכים לשתות קפה במרח"ב, רוצים להגיד תודה לכל מי שלקח חלק ביצירה המשותפת הזאת:
לכל המשתתפים: השחקנים, הזמרים, הרקדנים – יותר ממאה אנשים – על הזמן, המאמצים והנכונות,
* לאורית ברץ ויפעת מאירי – על התפאורה,
* ליעל פיאטקה, ניצן שפר והילי שרם- על העמדת הריקודים,
* למצליפות החרוצות – עופרית אקרמן, בת-שבע היינמן, הדר בלכר, עופר פרח, הדס גפני ושורקה פרידמן,
* לדיצי שהשאיל לנו את רכבו,
* לענבר בצלאל, טל גורן ועופרה שפר – על ההלבשה והאביזרים,
* לדליה סלע וסרטי מרוז – על עריכת הקליפים,
* ליהלי גל, ליריב חזן ולחברת 'מטריקס' על הסאונד והתאורה,
* לאורן דובב ולירדן שרון אשר על כל הלוגיסטיקה, שידם המושטת הייתה בכול,
* לזיו ברץ על קטעי הקישור והמצגת,
* למעבד המוסיקלי רועי שמש ולחברי התזמורת: מוקי ושחר פלד, יעקב  שולמי, רועי זכרי, אורי גוריון ומיתר שריג – על התרומה המוסיקלית המרשימה,
* וכמעט אחרונה חביבה – למיקי שלנו שהצליחה להעמיד את כל הערב הזה על הרגליים, לספוג את כל השיגעונות של כולנו יום-יום ולנצח על החוויה,
* לאפרת שלם – רכזת התרבות והמפיקה, שהייתה המנוע של הערב וליוותה אותו בשקט ובסבלנות,
(אפרת: כמה משפטים לציבור)
 
מיקי: ואני רוצה להגיד שוב תודה גדולה לאיש יקר, לזיו, שבלי הרבה רעש וצלצולים, פשוט נרתם לעניין ונתן את הלב, את הזמן ואת הכישרונות שלו,
וכמו שאפרת אומרת: בואו לא נישכח – יש לנו קהילה נהדרת, גם כשהחגיגה נגמרת

 

חג המשק ה- 85 הוקדש לפועלה של דיתה פרח בשנתה ה- 90 בשדה התרבות והחג בקיבוצנו
החג התקיים ברוב עם בחדר האוכל בשם "פרח לדיתה"  בתאריך 26 לספטמבר 2013
בתוכנית  הוקראו ברכות וקטעי קישור מאת :דורית צמרת,רותי שמי,חגי ב.ג,דני אורסתיו,ראש המועצה דני עטר,מוני,יוסי אסף,דליה סלע והועלו השירים:בית השיטה קיבוץ גדול,שם על יד המעין,יש עוד מה לספור,קומה ונסעת,כמה טוב להיות חלוץ,חבר ועדת המים,פזמון הדומינו,משוך בגזר והשיר החדש"פרח לדיתה"מאת דורית ודני פלד.שולה שרה "היו לילות" ולסיום דיתה הובילה רונדו מרגש.

הפזמונים הם מפרי עיטם של :עזריה אלון,חגי ב.ג,דורית צמרת, עם שיחזור ההופעה המקורית על ידי עזה כהן ,שי גורן ורותי שמי.

 

 
 * * * תודות וברכות * * *

תודה לשני מנהלינו המוזיקליים: לרועי שמש שנאלץ להפסיק את החזרות עקב שבר בידו, ולחיים אסנר שהתגייס מעכשיו לעכשיו והזרים לערב אנרגיה 'אָסנרית' מיוחדת. תודה גדולה לדורית צמרת בעלת הרעיון והמעוף,לעליזה גולן על הובלת החזרות, לעזה כהן ולשי גורן על ההעמדה, לעפר ולגלי פרח (פעילים בצוות), לרעי בר, לצוות הקישוט: לימור פלג, שקד בן-יעקב, שולי ברוך, אורית ברץ, רענן נבות, ועפרה שפר, למצליפות: כרמית אונר, מיכל זמיר, אתי טסלר ושורקה פרידמן.לפנינה פלד על הליווי והעזרה.

תודה לחב' ההגברה 'סאונד הפינה' בראשות גיא גורן, למועצה האזורית שמימנה את ההגברה והתאורה, לסער בלכר וללהקת 'שמע יזרעאל', לזמרים ולרקדנים, לכל משתתפי הערב שהתייצבו לחזרות, ולכל המתנדבים הטובים באמצע הדרך שעזרו לקשט, לסבל, לקרצף, לפרק, להרכיב, לאפות – תודה גדולה ומרגשת.

תודה לשונה נצקי ולצלמים על תערוכת הצילום 'קיבוץ קומיוניטי', לרוני יוניש על היריד במרחב, ואחרונה, תודה לך, דיתה, שהיום אנו מושיטים לך פרח, כדברי השיר של דורית (שהטקסטים שלה הם בעצם פס-הקול של חיינו), ולדן פלד על הלחן המקסים לשירה של דורית "פרח לדיתה"(!) . תודה רבה לכול הציבור שבא לחוות את בית-השיטה של פעם…

ההווה והיסטוריה במיטבה!

אפרת, רכזת תרבות

 

 

  
  
  
  
  

 

 

שירים המציגים ב you tube

הארוע השיר  קישור ל you tube

חג ה-60"סרנדה באופנוע"
"אל השדות"
"שיר סיום"

     שיר משוך בגזר – העמדה דיתה פרח,מאת דורית/יאיר ר.

      שיר הדומינו,מילים דורית,העמדה של דיתה פרח

      הי חבר ועדת המים-מילים עזריה אלון,העמדה דיתה פרח

     קומי צאי- ריקוד בפסח עם חנוך שר,העמדה של דיתה פרח

קומה ונסעת – דורית/חיים אגמון

יש עוד מה לספור – דורית /דן פלד

פרח לדיתה – דורית/דן פלד

 

חג ה-70"שיר החורשה"מילים:חגי ב.ג
"חבר ועדת המים" מילים:עזריה אלון
  "שיר לחץ" – דורית 
 "המנון קבוצת חוגים" מילים:עזריה אלון 
 – "קומה ונסעת" מילים: עזריה אלון 
 – "משה משה" 
 – "העיגול" מילים:רן שריג 

קליפים :אורי גל וכרמית אונר

 

בקשה מהחברים ומהצלמים לאורך השנים: אנא העבירו אלינו

צילומים בכל פורמט ואנו נשבצם באתרנו למען הדורות הבאים.

כל הצילומים יוחזרו לשולחים לאחר סריקתם.

בתודה חגי ,חיים והמערכת בבית השיטה

 חזרה לראש העמוד

                                            עריכה: חגי בן גוריון

                                    צילום וסריקה: חיים בניאן  ודיצי בן מאיר סרטי וידאו :דליה סלע וצוותי הוידאו

                                    הדפסה : עדנה הדר

                                    עריכה גרפית: מיכל אלבלק

 


גרסה להדפסה
גרסה להדפסה
     
שליחה לחבר
שליחה לחבר

backtotop