חנוכה בבית השיטה עם אש וסופגניות

חנוכה -חג האור והגבורה הלאומית בבית השיטה

מראשיתה של בית השיטה חגגנו את חג החנוכה מעל גבי היומן ובאירועים מגוונים בחברה הבוגרת ובחברות הילדים בכל הגילאים.

בנר ראשון של חנוכה כבה לפתע האור בכל רחבי המחנה וכולנו מקטן עד גדול נקראנו להדליק לפיד ,למפיון או נר איתן ,לצאת מביתנו וללכת למגרש בו הודלקה החנוכיה הראשית ועמה הוארו באש גדולה מוטיבים מסמלי החג, הוקראו קטעים מספר המכבים והתקיים טקס בו הקדישו כל נר לאירוע חשוב בתולדותינו.

על המסדר והטקס המרשים היתה אחראית חברת הילדים. בתום הטקס התכנסו כולם בחדר האוכל ושם עם משקה חם וסופגניות נתכבדנו בהופעות לחג, חידונים ותחרויות בין הענפים והחברים על התואר :בוני החנוכיה היפה ביותר.מעט מאוירת הימים ההם וגם מהנעשה בימים אלה בפרק שלפני

מה הותירה המסורת ממלחמות החשמונאים?
אריה בן גוריון / בית השיטה

מה הותירה המסורת ממלחמות החשמונאים?
לא סמלי גבורה, ולא אביזרי מלחמה, אלא נר.
חובת הדלקת נר בכל בית היא כסמל לניצחוננו על כוחות החושך והרוע,
כסמל לחובת איכות החיים שלאחר הניצחון.

בחנוכה אנו חייבים להדליק נר בכל ערב, המוסיף והולך עד שמונה נרות.
יותר אור פנימי אישי. יותר אור במשפחה.
יותר גילוי אור באומה :
“חישפו אור, גלו אור, בני המכבים” קורא המשורר.

וממתי צריך להדליק? “משתשקע החמה”.
החושך הוא הגולה, החושך גובר סביבנו באיבת שכנים.
לכן נקרא כל בית יהודי להדליק נרות על פתח ביתו ובחלונו –
כלפי חוץ וכלפי פנים.

כך חגגנו בחנוכה -1952

בהתאם לתוכנית שתוכננה מראש בוצע טקס הדלקת נר ראשון של חנוכה על כל שלביו ופרטיו.
ב- 7:30 בערב שממה החצר. צפייה דרוכה. ואז האור כבה בכל המחנה. חושך. זיקוקין ירוק פולח את החשכה.
אות הוא להדלקת האורים איש איש בדרכו וכשרונו..
האחד נושא לפיד מעל ראשו והאחר למפיון עם נר למתוחכמים פנס עטוף צלופן צבעוני וגם פנסים מאירים משלל מקורות.
מכל קצות המחנה עולים ובאים אורות רבים את החושך לגרש. יחידים, משפחות, חבורות, שכונות, אזורים. כל המשק הוצף נושאי אורים. כל אחד אור קטן וכולנו אור איתן.
תהלוכה עצומה נעה בדרך המשק הראשית על שדה הטקס. אור בלב, שביב בעין. כולם שווים בחלקם בחג. אמא, אבא, סבא, בנים ונכדים, עולים ואורחים.
בשדה הטקס כבו האורים. העיניים נשואות לאופק החשוך. ולפתע הבקיעו את החשכה שלושה טורי אור מתפתלים שחצי גלגלי אש, קרבו ובאו ויצרו מסגרת לחנוכית האבן הגדולה. ברכת הדלקת נרות חנוכה לזכר מעללי גבורה של המכבים וניניהם 2114 שנה אחריהם.
מקהלת חברת הילדים הנעימה בשלושה שירי חג. השכבה הבינונית הגישה התעמלות אבוקות שדמו למחול גחליליות. לקריאה: בני המכבים, גלו אור – נדלקה סיסמת עמק בהירה ואות לאות כהד ממרחק, נרקמה הקריאה באופק שדותינו,ולקול האקורדיון שרנו בקול גדול את שירי חנוכה וקינחנו בהמנון החג.
הטקס תם. הציבור הרב גילי התחלק לחטיבות חטיבות חוגגות שיפרשו למסיבותיהם.
מי בגן בפעוטון או בחברת הילדים.
במסיבת החברים נערך חידון נעלמים, מענייני דיומא, כיבוד לביבות ושירה בצוותא. השרים נתלכדו באור שבת רעים. בינות לשירים הוגשו הופעות סולו ספונטניות.
יש לציין כי הודות למסיבות הנפרדות של הנוער וחברת הילדים אופשר לחברים לבלות בינם לבין עצמם. זה צורך מוצדק פעם פעמיים בשנה.
משך שבוע החנוכה נערכו עוד מסיבות רבות של הורים וילדים מאושרים.

שיטים חנוכה 1952

קישורים לחנוכה בכל ההיבטים באדיבות אתר שרביט

קישור למכון שיטים

וכנית ימי החנוכה

כ”ד כסלו – א’ טבת תשנ”א 18-11.12.1990
נר ראשון (יום ג’)	מסיבת חנוכה של השיכבה הצעירה בחדר האוכל.
נר שני (יום ד’)	מפקד אש ומסיבת חנוכה לחברים עם אביגדור קהלני בעל אות הגבורה.
נר שלישי (יום ה’)	בדלקת נר שלישי עם עולים מרוסיה במרח”ב.
נר רביעי (יום ו’)	מסיבת חנוכה במועדון עם שכנים מהאזור.
נר חמישי (שבת)	הופעת בועז שרעבי, פתיחת תערוכה של הצייר אריה סרטני ממרחביה.
נר שישי (יום א’)	מסיבות בבתי הילדים
נר שביעי (יום ב’)	מועדון יום ב’ בחדר אוכל. סיבת חנוכה עם עולים. סרט ילדים: “גן עדן לכלבים”.
נר שמיני (יום ג’)	הרצאה של שניאור עינן (קופלביץ) – חנוכה במקורות

סביבונים / יורם קניוק

צריך לאהוב מעט את מה שהיה
ולרצות להנחיל את זה הלאה
כי זה מן בושם העושה את החיים
יותר מובנים ופחות אכזריים.
מה מונע תעשיין נבון
מלייצר סביבונים מעופרת יצוקה כל שנה,
כל עוד חי העם הזה היושב בארץ הזאת?
ואז היו הילדים משחקים
פעם בשנה, פעמיים בשנה
באותם משחקים ששיחקו הוריהם.
וכך נוצר אותו קשר של שבירה,
משום שמאוחר יותר ימרדו הילדים
ויחפשו דרכים משלהם
והסביבון מעופרת יצוקה יהיה הגשר הקט,
גשר הפשר שבין הילדים הללו להוריהם.
והסביבון הזה ימשיך ויסתובב
ויהיה הגשר גם בינם לבין ילדיהם…

לחולל את הנס

הלילה חוזרים ומספרים, כבכל שנה ושנה,
אותו הסיפור העתיק, אותה אגדה נושנה.
על נס חנוכה, על מורדים – מכבים בנוגשים יוונים,
וגבורת הבן הקטן מכל שבעת הבנים.
על הפך הקטן, שהספיק לכל שמונת הימים,
על כאלה ניסים שיכולים לקרות גם עכשיו
לפעמים…
כי יש אי מי הרוצה גם עכשיו לכבות את האור,
כי יש כובשים ונוגשים בכל מקום ובכל דור.
אך האור הקטן בחלון הוא מזכיר ורומז,
כי תמיד, כשרוצים מאוד, יכולים לחולל את הנס.

מאת: מרדכי אמיתי

אור – אבשלום בן-צבי

אנחנו בני האדם מותאמים לפעילות באור.

רואים יותר טוב, מתמצאים בסביבה, ומרגישים בטוחים יותר.

רוב הפחדים שלנו מסתתרים בחושך, ואת השמחה שלנו אנחנו מבטאים באור. האור מסמל לנו טוב, והחושך מסמל רע. זה לא מקרי שאת חג האור אנחנו חוגגים דווקא בתקופה הזאת של השנה, כשהיום קצר והלילה קרוב לשיא אורכו.

בתקופה של חושך, אנחנו מחפשים לעצמנו אור.
חושך יכול לבוא בצורות שונות: הוא לא רק החושך הפיזי. הוא גם החושך שבחיים תחת שלטון זר, דיכוי, איום ביטחוני, ניצול, היעדר שיוויון, עוני, ועוד.

כמו שאני רואה את החברה בישראל, מצבנו הולך ומחשיך, מסיבות שונות.

מה אפשר לעשות וללמוד מחג החנוכה? שכדי להתנגד לחושך צריך להדליק אור, אפילו נר קטן, כמה שאפשר להדליק. גם נר קטן מאיר מעבר לעצמו.

הוא מאיר גם את החושך מסביב, וכשהחושך מסביבי יותר מואר, יותר קל לאחרים להצטרף ולהדליק נרות נוספים.

סדר ברכות הדלקת הנרות בחנוכה

ברכה ראשונה

“ברוך אתה ה’, אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו להדליק נר של חנוכה”.

ברכה שניה

ברוך אתה ה’, אלוקינו מלך העולם, שעשה נסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה”.

ברכה שלישית

“ברוך אתה ה’, אלוקינו מלך העולם, שהחיינו, וקיימנו, והגענו לזמן הזה”.

בכל לילה, לאחר הדלקת הנרות, יש לומר את הקטע הבא: הנרות הללו

“הנרות הללו אנחנו מדליקין
על הנסים ועל הנפלאות
ועל התשועות ועל המלחמות.
שעשית לאבותינו
בימים ההם, בזמן הזה
על ידי כוהניך הקדושים.
וכל שמונת ימי החנוכה
הנרות הללו קודש הם,
ואין לנו רשות להשתמש בהם
אלא לראותם בלבד.
כדי להודות ולהלל לשמך
על ניסך ועל נפלאותיך
ועל ישועתך”.

ייומן קבוצת החוגים מדצמבר 1938 מברך את קוראיו בביתם החדש

באדמות בית השיטה ” לאור ולשחרור ”

משמאל היומן לחנוכה המשותפת הראשונה עם חברינו מתל יוסף -1953

“מן הנס אל גבורת החלוצים.״

אריה בן גוריון

מה הותירה המסורת היהודית מהמאורע ההיסטורי והדרמטי של מרד החשמונאים? לא עלילות גבורה, לא סמלי קרבות, לא סיפורי נצחונות שרדו בתנ״ך או במקורות המקודשים, אלא רק נס פך השמן ומצוות הדלקת נר בבית. חז”ל החשיבו את הימים שיבואו לאחר הנצחונות; אולי גם לאחר מפלות צבאיות אפשריות. לכן חשוב אורח-חיים, חשובה מערכת ערכי־החינוך כיצד להתקיים בעולם של חושך אלילי ועויין. הם הורו לשאת אור, לשמור על ניצוץ שבלב, למען לא יכבה נר ישראל! כי בליבו של כל אדם טמון פך שמן טהור, ואין אדם יודע כמה שמן יש לו וכמה הוא עתיד לדלוק ולהאיר. ככל שירבו נושאי פכית שמן – כן ירבו האורות שיגרשו את החושך. תפקידך – לשחרר את הניצוץ. אפילו אם רק תדליק לילה אחד – יש סיכוי שיתרחש ^“נס״.

היכן סיפורי הקורות שהותירו אגדות נפלאות? ־ כבר ביאליק הרגיש בחוליית יסוד חסרה זו והגיש שאילתא לשר ההיסטוריה: “אין אנו יכולים לבאר את הסיבה הנסתרת והנפלאה, מדוע חסר בספר התנ״ך כולו ספר יקר אחד ונפלא מאוד. מדוע נדון לגניזה הספר ההוא, זה שמסופרים בו תולדות הנצחון הגדול ביותר,נצחון הכוח של עם ישראל, מדוע לא צורף ספר החשמונאים לתנ״ך?

וכך, הנס והנרות נשארו לדורות ואף הוכנסו לסיפור התפילות ונקבעו בהלכה ובמנהג. סמל דתי וחינוכי זה מתמיד באורו בכל בית יהודי משך מחשכי הגלויות ורדיפות הדת, מאז כשלון מרד בר-כוכבא ועד לראשית ההשכלה וראשית הרעיון הציוני.

הרצל מסיים את הרומן החזוני שלו “מדינת היהודים” ב: “המכבים יקומו לתחיה”. ואז, עם ראשית תקופת התחיה הלאומית-ציונית החל מתרקם אתוס חדש: מהפך בתפישה ובדגשים, מעין אנטיתיזה לתפילה הניסית: תהליך של חילון התפישה המסורתית, לא עוד כיבוד כוח ההשגחה האלוהית, אלא כיבוד כוח הגבורה הגנוזה ביחיד ובעם. לא נס־פך-השמן במקדש, אלא גילוי ניצוצות אמונה ומסירות נפש חלוציים של שבי מולדת. כל תנועה זקוקה לסמלים, ומהו הסמל המדבר אל דור התחיה הלאומית יותר מאשר המכבים?(לא החשמונאים כמונח תלמודי מסורתי, אלא דווקא “המכבים”, כי לשינוי השם יש משמעות והתייחסות ותוקף חדש). וכך, חג החנוכה על במותיה הלאומיות-חינוכיות בארץ ישראל, הפך להיות החג הלאומי איתו אפשר להזדהות.

חג החנוכה ־ מה המסר החינוכי שלו לדור התקומה בארץ המכבים? העם הוא שהתעורר אז – הכפריים.
לא ירושלים ולא הכהונה. כך גם היום – המיעוט החלוצי הוא שנקרא שוב לקחת גורלו בידו, לשנות את ההיסטוריה היהודית ולעצבה. העם הוא הגואל והנגאל.

בדו־שיח חלומי ומתגשם בארץ-ישראל הוא מפגיש את רבי עקיבא עם יורשי המכבים. שואל החלוץ את
רבי עקיבא: איפה המכבי? עונה לו עקיבא: כל ישראל קדושים, אתה המכבי! רוח הקדושה של ישראל-סבא נאצלת על החלוצים והעולם כולו, על מעשיהם וגבורתם. ומשוררנו הלאומי ח.נ. ביאליק, בשירו ״למתנדבים בעם״(נכתב ב״ 1900),שיר שהפך להימנון תנועת העבודה בשנות ה-30 והימנון תנועת הנוער החלוצית, כאן המכבים הם סמל לאחדות ולהתחדשות. המכבים – החלוץ היוצא לפני המחנה. ״בני המכבים – לעזרת העם” ״לבשו עוז, דרכו עז/לעזרת העם, לעזרת העם!”/המשורר המכנה את נחשוני העליות הראשונות

“בני המכבים”,להם הוא נותן ברכתו: בשם שר האומה. אותם הוא מעודד וקורא לעם בגלויות לגלות עוז ולחשוף בנפשם אור האמונה הציונית ולצעוד בעוז אל ארץ המכבים.

אריה בן־גוריון (מפתחון-פה)

למקורות חג החנוכה באתר שרה שוב

מחפשת בנרות

מה יש בו בחג החנוכה, החג ששובה אותנו כל כך ? סיפורו, חומו, אורו ?

חג חנוכה, כידוע לא נכלל בחגים המקודשים שלנו, זהו חג שצמח מאירוע היסטורי – ניצחון היהדות המתבדלת שניסתה לשמור על זהותה, על פני כוחות אליליים שניסו להטות אותם לתרבותם הקורצת והמושכת – תרבות יוון השבעה.

ויכוחים רבים התנהלו לאורך הדורות, מה יש להעמיד במרכז החג, האם את קנאותם וגבורתם של המכבים שהצליחו להביס לשנים מספר את השלטון היווני ולהשיג עצמאות דתית בארצם? או את הנס הבלתי מוסבר של פך השמן ששפע והביא להארת המנורה במשך שמונת ימי החג. האם להאדיר את מעשי האדם, כמו בשירים עליהם גדלנו – “נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו, ההרה עלינו..” ו- “מי ימלל גבורות ישראל… הן בכל דור יקום הגיבור”…

או להודות ולשבח “על הניסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”.

נראה כי ככל שעוברות השנים אנחנו מחפשים יותר את הנתיב המשלב בין המעשה האנושי לבין הנס.

יוסף בן מתתיהו כינה את החג “חג האורים“, הוא בחר בשם זה כדי להדגיש שהחרות הדתית שהשיגו היהודים התרחשה באופן לא צפוי, ניסי, כאילו “זרח עליהם אור ממרום“.

הנרות הללו שאנו מדליקין / דותן ברום

חגי ישראל, כחגי אומות העולם כולו, הם שכבות על שכבות של מיתוסים ופירושים. כל דור ודור מוסיף על הדורות שקדמו לו מיתוסים חדשים ומפרש מיתוסים ישנים, בהתאם לערכים המובילים אותו. כל דור בורר לו מתוך מסֹרת החג את הרצוי לו, ויש שדור יוצר מסורות יש מאין.

כך גם חג האורים. הימים הם ימי סוף כסלו. קור נושב על העולם וחֹשך על פני תהום. הימים הולכים ומתקצרים, וגם הירח פוחת והולך. דומה שהאפלה תכבה את האור בקרוב, שהלילה יבלע בלועו השָחֹר את אור היום. פחד אוחז בעברי הקדום המביט בשמים המתכהים מוקדם יותר בכל ערב. ומה אם יעלם האור לגמרי? מה אם לא ישוב יותר? האפלה מאימת לזעזע את מוסדות תרבות האדם (ולא לשווא הטיל אלהינו חשכה על המצרים במצרים). בפני האדם נותרו שתי ברירות – הראשונה, להכנע לחשך. השניה – להדליק אור בעולם. העברים, כמו מרבית עמי העולם, בוחרים בברירה השניה. וכך, מדליק העברי הקדום נר בערב כ”ה בכסלו ומקווה להאיר תבל ומלואה. בערב הבא, משגִּלָּה שהאור ממשיך ומתמעט, הוא מדליק שני נרות, וכך הלאה, הוא מוסיף עוד ועוד אור מדי ערב עד שהדליק שמונה נרות בערב א’ בטבת. באותו ערב קורה הקסם – זהו הרגע הגורלי בו הדליק האדם די אור ועלה בידו לסובב גלגליו של עולם. הירח מתחיל להתמלא. הימים מתחילים להתארך. שב האור.

הימים חולפים והמנהג משתרש. בכל שנה באותו התאריך מדליקים העברים (ולימים – היהודים) את נרותיהם. כשמועד חדש בא לעולם – חגיגת מסיק הזיתים, הוא נטמע בחג האורים (התאריך קרוב מספיק והתמה של חגיגת הפקת שמן הזית, המספק בסיס למנורות השמן, נטמעת בתמה של השבת האור). דור הולך ודור בא וכל דור מוסיף מפירושיו ומספוריו – נס פך השמן וההצלה האלהית בגולה, מרד המכבים והתחיה הלאומית בימי הציונות.

הפירושים משתנים. הספורים מתחלפים. דור דור וחנוכה שלו. אבל כך או אחרת, בכל שנה ושנה מדליקים בית ישראל שמונה נרות בחֹשֶך ומאירים את העולם.

ילקוט חנוכה מאת אריה ב.ג וצבי שוע כינס את מיטב מקורות החג ואת היצירה המצטברת בתנועה הקיבוצית לחג זה

מפקד האש חנוכה – תשע”ב- 2011

מפקד האש המסורתי אורגן כמקובל על ידי חברת הילדים ופעל בצורה מרהיבה.

טקס הדלקת החנוכיה ויתר קטעי החג היו חסרים תוכן וערכים כמקובל בשנים עברו והדבר העיב מעט על האוירה הנעימה וריבוי המשתתפים שכללו משפחות רבות וחברים ונוער.

ילדי הכיתות הבוגרות מכינים את שלטי האש שיודלקו בטקס המרשים

12 בדצמבר 1999

חנוכה -סיכומים

מפקד אש על מגרש המפקדים בנר שלישי של חנוכה יום א’ אורגן ע״י חברת הילדים.

בחדר האוכל – היו חנוכיות על השולחנות אך לא היו נרות (שכחו לקנות…) רק בנר שמיני קנו סוף סוף נרות והודלקו החנוכיות. זה היה ערב יום שישי ואין ספק שזה יצר אווירת חג בחדר האוכל.

הויטרז’ים המסורתיים הודבקו יום לפני חנוכה על חלונות הזכוכית ממערב.

· לא הודלקה חנוכיה על האסם, ולא היתה שום פעילות חג חנוכה מאורגנת לבד מהמפקד.

· בתפריט ארוחת הצהריים היה פעמיים זכר לחג, סופגניות.

· מועדון ריקודים ׳השיטה׳ קיים ערב הרקדה ביום שישי נר שמיני.

· חיסול קישוט חדר האוכל נעשה בהתנדבות על ידי עובדי המטבח בשבת למחרת נר שמיני,ביוזמת נירה. · החנוכיות עברו ניקוי במכונת הכלים ממתינות לשנה הבאה.

· מתחת לחנוכיה, בתוך הבלוק יש שני בקבוקי שמן פרפין להדלקת חנוכיית השמן. את החנוכיה הזו יש להביא מהארכיון אל חדר האוכל לאחר ניקוי, למלא הצנצנות במים עד שני שליש ומגובה זה למלא בכל צנצנת מעט שמן פרפין. בפתילה כדאי לסייק בסיכה של מכונת סיכות למעלה, מעל החור של הברזל על מנת שלא ישקע פנימה לתוך הצנצנת.

אם אין פתילה לחנוכיה זו יש להביא חוט עבה של מקרמה מכותנה, זהו פתיל איכותי, למשך החנוכה כולה נחוצים כ- 6 בקבוק שמן פרפין בגודל של כ- 100^cc

· במגרת המודעות בארכיון, נמצא קרטון ביצוע שחור עם ברכת הנרות הללו… ללוח המודעות של חדר האוכל.

· יש להזמין קופסאות של נרות חנוכה לפי מספר החנוכיות בחדר האוכל –
28 השנההמחיר לקופסת נרות – 3.30 ש^, לאחת.

· מועדון יום ב׳ חגג יום הולדת 80 לכמה חברים בנר רביעי של חנוכה.

תמר אדר

סיכום חנוכה תשס”ב

מפקד חנוכה בחסות ילדי בית הספר היה מרהיב כרגיל.

יש לעזור להם בעלות המפקד.

קישוט חדר האוכל היה באחריותי בלבד עם עזרה של יעקב דורי.

תוספת נחמדה ללוח הגדול – לא מספיק.

האם להמשיך במסורת של הדלקת נרות חנוכה בארוחת צהרים.

אם אין איש מיוחד שעובר מדביק ומדליק את החנוכיות, אין טעם. (יש לעשות זאת בשעה שרוב האנשים אוכלים 12:15).

החנוכיות מאוכלסות באיזולטור.

פעילות חנוכה ספורטיל – הפעלת ילדים והורים בפעילות עם סביבונים. מוצלח מאד.

בזאר אמנים שלנו ושל אחרים יפה אך צריך לעשות זאת לא ביחד.

מכירת מזון על ידי כיתת “תומר”, היה במקום.

חנוכהתש”ן

תוכנית מפקד האש

הדלקת שערי אש + סמל חברת הילדים + מגן דוד

מנחה: פתיחת המפקד: ברוכים הבאים למפקד חנוכה תש״ן

כיתות ביה^“ס מוזמנות לעלות ולתפוש את מקומן.

נגינת: ^{“באנו חושך לגרש}^{^“.}

ברקע – הדלקת חנוכית להבות + חנוכית עמודים “צמיגים”, מנורה.

המנחה: הרמת הדגלים: להרמת הדגלים ושירת ההמנון המפקד יעבור לדום, מפקד דום!

המפקד יעבור לנוח – מפקד נוח!

(בא הרץ עם הלפיד):

המנחה: הניצוץ מוסיף לבעור!

חושך גדול רובץ לפתחנו מבית ומחוץ.

בכוחה של האש הפנימית הבוערת בנו

אנו מדליקים היום נר ראשון של חנוכה!

המנחה:

– בעוד הרץ המכבי ממהר להדליק את השמש

– יעלו ויבואו דיאנה ויניב לוי וידליקו נר ראשון של חנוכה

*ברקע: הדלקת כתובת: “מדור לדור הניצוץ יעבור!״

נר שני: נר למכבים:

המכבים לא נכנעו! הם ניצחו את הרבים, ניצחונם הפך לסמל של אי כניעה, לסמל של מלחמת השחרור של המעטים. כוח עצום גלום במיעוט אשרעצם קיומו בסכנה.

הבה נחצוב אותו עד תום!

ברקע: הדלקת סמל הפיל עם אלעזר.

אומגות של אש מדליקות הלפידים

נר שלישי; נר לגבורה!

נגינת חליליות: ״נרותי הזעירים״.

ברקע: הדלקת חנוכית הסביבונים״.

נר רביעי: נר לאדם

במדורות מלחמה, בדלקת, בשרפה,

בין ימים סוערים של הדם,

הנני מבעירה את פנסי הקטן,

לחפש, לחפש בן-אדם.

שלהבות השריפה מדעיכות פנסי,

אור האש מסנוור את עיני:

איך אביט, איך אראה, איך אדע, איך אכיר,

כשהוא יעמוד לפני?

תן סימן אלהים, תן סימן על מצחו,

בי באש בדלקה ובדם,

כן אכיר את הזיו הטהור, הנצחי,

את אשר חיפשתיו: בן-אדם.

חנה סנש

ברקע: הדלקת “איש וסביבון, יונת השלום.” חנוכיית סביבונים מסתובבת.

נר חמישי: נר לשלום. יהודית פלד

ברקע; יוגה עפה, כד נדלק.

נר שישי: נר לאהבת הארץ

שירת בנות: אומרים ישנה ארץ / שאול טשרניחובסקי

ברקע: הדלקת מופע הדגל + כד עם שמן נשפך

נר שביעי: נר ליהדות בריה״מ

קריאה: הוכתב בטלפון בשיחה ישירה ממוסקבה, בערב חנוכה תשמ^“ח

תדליקו נר בלבבות

אל תפחדו מהאפלה, מהשנאה,

תדליקו נר בלבבות

נר האמת, שהאפלה תעלה בלהבות.

בדרך אופל של לילות

ונגד דם ואפלייה.

תדליקו נר בלבבות

תיבנה מהם חנוכיה.

מסובבים את דגל האש.

נר שמיני: נר לתקווה

קריאה: נר לאיש ההוא- יוסי אסף

האיש שכל מחר הוא המחר שלו

האיש האומר כי לא הכל הבל ורעות רוח

האיש היודע כי אם לא הוא

אם לא עכשיו

אם לא במו ידיו

אם לא באמונה

אם לא באהבה

אם לא בסליחה

אם לא האדמה הזאת

אם לא אנחנו

הוא שימצא אף כי לא חיפש

הוא שיאמר תודה אף כי לא התבקש

הוא שיוריד גשם אף כי לא התפלל.

האיש ההוא

בעבורו העולם קיים.

לסיוםמפקד האש: שירת “לו יהי”

עוד זקוקים לו

כתבה: יהודית פלד

– יש העזה בנר הקטן והיחיד, העומס על עצמו להאיר את מחשכי כ”ה בכסלו.

– יש תמימות בשלהבת הזעירה, הרוצה להצית אמונה גדולה.

– יש פשטנות בסיפור נס פך השמן, המשלב ניסים ונפלאות במלחמות אנושיות.

ובכל-זאת, אנחנו שבים אליהם, אל הימים ההם, אל הנר, הלהבה, הסיפור –

מתחממים בחומם.

– גם הזמן הזה, הסבוך, החשוך, זקוק לו – לנר האחד שידליק, שילהיב את הנשמה.

– גם הזמן הזה משתוקק ללהבה הזעירה שתצית להבות, וודאי שגם בזמן הזה יש מקום לניסים ונפלאות אנושיים.

על כן, נשוב ונאחֵז בהם בשמונת ימי החנוכה, ונשבח ונהלל את הנרות הללו של

הימים ההם, של הזמן הזה.

)נכתב בתשמ”ו)

קישורים לחנוכה באנטרנט

חנוכה בויקיפדיה

חנוכה באתר משרד החינוך

חנוכה באתר מכון שיטים בבית השיטה

שירי חנוכה באתר ילדודים

שירי חנוכה באתר חב”ד

קישורים לחנוכה במכללת קי

מאת: ארכיון בית השיטה

כ”ד כסלו תרצ”ו 20.12.1935

מפי שרקה כהן בשנת 1993!

המבנה הראשון בבית השיטה הונח בנר ראשון של חנוכה – 1935

היום הנחנו וחנכנו “אבן פינה” לרפת. מבנה ראשון לישוב קבע בבית השיטה. השתתפו ביציקה כל החברים שהיו באותו יום בשטח: עובדי הכרם, הגן, הרפת, המטבח ובאר המים.

העמוד הראשון ביציקה – הצפוני מזרחי ברפת. החלטנו להניח בו מגילת יסוד הישוב בבקבוק. כל חבר בירך על כף בטון ראשונה ביציקת העמוד ואני טמנתי בו את הבקבוק עם המגילה.

מגילת היסוד נוסחה עם אלינקה א. ואברהם אדרת:

“היום יום שבת כ”ד כסלו תרצ”ה. הנחנו אבן פינה לרפת, ראשון מבני המשק שיקום על אדמת שטה, אדמת הקרן הקיימת שנמסרה לנו לעבדה ולשמרה. יהי זה לדורות מגשימים, ישוב ראשון לנוער הלומד החלוצי בארץ ‘המחנות העולים’ ולמגשימי ‘שבי ציון’ מתפוצות הגולה, שיחד, שכם אחד, התאספו פה לשאת בעול שיקום אדמת-בעל זו. והיא תיתן פריה לנו, לישוב שיגדל, לחברה היוצרת תרבות חיים גדולה יחד.”

על יד בית השיך’ חפרו את באר א’ ועמד כבר צריף של 4 חדרים: שניים לחדר-אוכל ומטבח ושניים למגורים, לעובדי הבאר וחברים שעבדו ברפת, בבית השיך ובצאן שהיה כבר במקום. על גג בית השיך העלינו גם צריפון למגורים לעובדי הרפת: חוה נאמן והשומר בלילה. רוב העובדים היו באים יום יום מהמעיין עם שק ככרות לחם ומצרכים לבישול במקום.

בבניין עבדו: יוסוף גדרון, אלינקה א’ ואפריים דת. ביציקה השתתפו כל העובדים בשטח. אני עבדתי בכרם ובשטח המיועד לגן הירק והתרגשתי מאוד מהתפקיד שהוטל עלי ביום זה:

הנחת בקבוק המגילה בפינת היסוד בחלק הצפוני מזרחי של הרפת. יסוד משותף גם למתבן. והבקבוק טמון כמובן בפינת היסוד של הרפת עד היום, אם כי המתבן נשרף. היו בשטח על הגבעה חומרים לבניית הרפת, ובכל לילה היה עולה שומר לשמירה על השטח המסומן לבניית הרפת.

ישראל גוטמן היה ראשון שתקע יתד לאוהל למגורים על גבעת ‘המשק’.

ביום החג אלזה עובדת המטבח הכינה לכולנו לביבות חנוכה בצהרים, וזה הוסיף למעמד החגיגי ולהתרגשות ההיסטורית.

‘עובדי החוץ’ שהיו כמחצית מהעובדים בקבוצה, כמובן לא היו בשטח.

הציפור והנץ

נכתב על ידי ישעיהו לויט, על פי אגדה, ועובד על ידי הרב משה עמיאל

ויהי בימים ההם, כאשר היוונים לחצו את היהודים יושבי ארץ יהודה בגזירות קשות,

באו יהודה המכבי ואחיו אל אביהם מתתיהו החשמונאי. הם עמדו לפניו ופתחו ואמרו:

אבא, עד מתי נסבול את עול היוונים הרשעים הללו? ראה איך הם מתעוללים בנו,

שודדים וחומסים ככל העולה על רוחם הרעה. אין בנו עוד כוח לשאת את השעבוד הנורא הזה.

איננו יכולים עוד לסבול את החרפה הזו. זהו זה. הגיע הזמן לקום ולהילחם ביוונים עד הניצחון.
שתק מתתיהו הכהן זמן ארוך, ואחר כך אמר כמתוך מחשבה עמוקה:

ה’ יעזור. היזהרו. אל תחפזו. ידעתי גם ידעתי את הסבל הנורא שכל העם סובל ברחבי הארץ. ידעתי על השוד והחמס, ידעתי על שפיכת הדמים של גדולים וקטנים,

ידעתי את החרפה הרומסת את כבודנו. אבל אוהבי שלום אנחנו. ואין מי בעולם,

היודע שלום ואוהב שלום ורודף שלום כמו שידענו אנו בתורת ה’ הקדושה. וחלילה לנו לשפוך דם. אם נקום למלחמה, נשפוך דמים רבים. האם ראוי לנו לעשות כן?

האם נכון לנו לקנות לנו חירות במחיר דמים רבים.. האם נוכל להילחם באויבינו האכזרים הללו, שכוחם רב ועצום בחיל כבד ובכלי משחית רבים? מה אנו, מה כוחנו, מעטים אנחנו לעומתם,

דל כוחנו למולם, עמלנו בתורה שלא כמותם..”, והוא המשיך להרהר אל מול מבטי הבנים.
הבנים שתקו, אך יהודה קם ואמר: אבינו, ידענו מה גדול הסבל הבא מן המלחמה,

אבל לא נוכל עוד לשתוק. טוב לנו למות בני חורין מלחיות חיי עבדים.

דבר דברך ונקום ונעשה. מתתיהו הביט בבנו האמיץ בהערכה רבה, אך השיב בשפה רפה ואמר: הניחו לי ואלך אל המדבר. שם בשלוות המדבר אהרהר בדבר. אתפלל לפני ה’, ואחשוב על מגמתנו. אלך לי, ועוד מעט ואשוב לומר לפניכם את עצתי.
מתתיהו קם ויצא ממודיעין אל עבר מדבר יהודה. הגיע למקום,

וישב לו על אבן גדולה שהייתה מונחת בפתח מערה. לפתע שמע קול ציפור. הרים את עינו וראה ציפור קטנה המרחפת מעל הקן ומאכילה את גוזליה.

מתתיהו הרהר בלבו: והלוואי, אם היה עם ישראל כמו הציפור הקטנה הזו,

שחייה חיי חופש, ואין מי הבא לגזול ממנה את קנה, ואין מי שמתעולל בה או בגוזליה,

ואין היא צריכה לשפוך דם.. כך הוא הרהר, עד שלפתע הוא נבהל מקול שריקה חזק שמלא את האוויר כמו קול סערה הקרבה ובאה.

מסיבת חנוכה עם הדור הותיק במרח”ב

חנה אורן / החנוכייה – שריד אחרון מהבית

בבית סבא בבודפשט, נשמרה חנוכייה עתיקה שהייתה ירושה משפחתית. אחרי מותו של סבא עברה סבתא לגור בביתנו שבמונקץ’, והביאה עימה את החנוכייה.

בכל שנה בחנוכה הדלקנו את החנוכייה העתיקה, שהייתה מעוצבת במרכז במגן-דוד מנחושת, והבסיס שלה היה עגול. במלחמת העולם השנייה, בחודש מרס 1944, נכבש אזור הקרפטים על-ידי הגרמנים. יהודי העיר רוכזו בגטו, ולאחר-מכן, נשלחו ברכבות אל מותם, במחנה ההשמדה אושוויץ.

זמן-מה קודם לכן החלו להגיע ידיעות מפולין על גורל היהודים. אבי דוד-אלימלך שיינפלד חש את העומד לקרות,חפר בור בחצר והטמין בו את כלי הכסף ותכשיטי הזהב שהיו בבית, וגם את החנוכייה וכד שמן.

רק אחי הצעיר אוסי ידע על מקום המחבוא.

שתי אחיותיי אירן וחוה ואחי אוסי נמלטו לבודפשט, ובמשך המלחמה הסתתרו תחת זהות בדויה, וכך ניצלו.

שאר בני המשפחה, הוריי דוד-אלימלך ואסתר, ואחיותיי גיזי, לוצי וארג’י נשארו בגטו מונקץ’ ונשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ.

בסיום המלחמה חזר אחי אוסי לביתנו וראה שהבור בחצר התגלה ונשדד. רק החנוכייה העתיקה נשארה שם. המגן דוד נתלש, ובסיסה נעקר. שכר אוסי עגלון והעמיס על עגלתו את החנוכייה ושאר החפצים שנשארו בבית. בדרכם לתחנת הרכבת הוא פגש ידיד משפחה יהודי שנעשה קומיסר חשוב. הלה האשימם בשוד וביזה. במקום נוצרה מהומה והעגלון ברח עם החנוכייה… ואחי ברח מחשש שייעצר. בתחנת הרכבת פגש אוסי שוב את העגלון והוא החזיר לידיו את החנוכייה. כך הגיעה החנוכייה לבודפשט.

בשנות ה-50 עלה לארץ דודי ד”ר שפיגל (אביו של שמואל). הוא הביא עימו את החנוכייה השבורה – השריד היחיד שנותר מרכוש ביתנו, אחרי המלחמה. ההתרגשות הייתה גדולה.

כל נכד, נכדה, ונין בהגיעם לבר-מצווה היו מביאים לכיתה את החנוכייה, וחנה הייתה מספרת את סיפורה

חנוכית חנה אורן- למטה

מאז ועד היום, כל שנה בחנוכה, דולקת

בביתנו החנוכייה העתיקה באור יקרות…

מימין חנוכית הרפת ומשמאל המכוורת

מימין: שמעון דגני מברך בכל אחד מימי החג בחדר האוכל ושר “מעוז צור “עם החברים.

אריה גורן מברך ומדליק החנוכיה עם נכדיו

למעלה”המחזת זה היה בחנוכה של אלתרמן,משמאל יורם ועדנה מאלתרים חנוכיה במסיבה בחדר אוכל.למטה חדוה,בן יעקב, יוכבד ואלתר מתמודדים במשימה.משמאל נעים שמש בונה בכובד ראש.

גם ברוך וצבי ינאי לא מוותרים ורק יובל משאיר לאהובה את כל העבודה.

מימין מאלתרים: נימי שאול,עופרה,עדנה ואברהם צופה מהצד.

נחמן תולה החנוכיה שאלתר בבית הילדים ויהודית מנהלת את התוכן במסיבה.

האם חל שינוי בתנועה הקיבוצית לגבי חג החנוכה-עבודתה של שרית ברוך רז 2012

הקש על הקישור לקריאה

/index.php?sid=803&lang=he&act=page&id=111634

https://beithashita.org.il/apage/111634.php

חודש כסלו

כסליו הוא שמו של החודש התשיעי מניסן (סוף נובמבר וראשית
דצמבר) והוא אחד השמות שהעלו עימם עולי הגולה מבבל

(תלמוד ירושלמי, ראש-השנה פ”א, ה”ב)

בעקבות המיתולוגיה
שמו האשורי של החודש – כסליו, רומז לקשת, כלי נשקו של
אוריון, הצייד הענק מבויוטיה, שלפי אחת הגירסאות במיתולוגיה
היוונית, נדון למיתה על-ידי זאוס, אבי האלים, אחרי שהסתבך
באהבים עם אאוס, אלת השחר. הוא נקבע בשמיים ככוכב או כקבוצת
כוכבים. קבוצה זו קל למצוא בשמי החורף, בהיותה הקבוצה הנאה
והבולטת ביותר בשמיים. שלושת הכוכבים הבהירים של “חגורת
הצייד”, נתונים בתור מקבילית ברורה וגדולה, והם מזהים מייד
את כל הקבוצה. ועוד גירסה מיתולוגית המתרקמת על העובדה
שאוריון שוקע בשמיים, כאשר קבוצת עקרב עולה בהן: הצייד
אוריון התנשא והתרברב, וכדי להענישו שלחו האלים את העקרב
שיעקוץ אותו. לאחר מותו מן העקיצה ולפי בקשת האלה דיאנה
הועבר אוריון לשמיים והוצב מנגד לעקרב, כך שלעולם לא ייעקץ
שוב על-ידו…

שמו העברי והערבי של כסליו
שמו העברי של אוריון הוא “כסיל”, ויש סברה שהשם “כסליו”
מוצאו מ”כסיל”.

שם החודש בערבית: כאנון אלאוול”, שפירושו – האח (תנור) הראשון,
על שם האח שמבעירים בבתים, מפאת צינת החורף המתגברת עתה.

באדיבות אתר מכון שיטים בבית השיטה

משפחת פורת מקיימת את מצוות הדלקת החנוכיה בשקט וברצינות.

מערכון חנוכה / בית השיטה 1970

זה היה בחנוכה

כשכולם שכבו לישון,

המזכירות היתה ריקה

לא צלצל עוד טלפון.

שקט, חושך, אין אדם

כלי הבית לבדם,

רעדו כולם ביחד

קצת מקור וקצת מפחד.

כל אחד חשב לו – מה,

מה היה פה, מה קרה,

למה עבודה שכירה?

מה המזכירות חורקה,

מי זוחל אלי מנגד?

מי צפצף, זה קצת מוכר

הטיזטוז כל כך מוזר,

אויה מן גיוס איום

פה יפרוץ עם אור היום.

השולחן פיהק כהוגן,

הכסא לחש “הצילו”.

מטאטא בלה מזוקן

כבר פחד לפחוד אפילו.

ובין אלה הכלבלב

עוד מעט והתעלף.

עד אשר הגיע קץ

השעון לבו אימץ,

וקרא בקול ברזל:

מה זה פה לעזאזאל?

זה רועד וזה מתוח

ולזה יש מצב רוח,

מי אתם – כלים כבודים

או סחבות וסמרטוטים.

ויתעוררו כולם

ויריעו בקול רם:

שתוק טיפש, אמרת שטות

בעצמך אתה סמרטוט.

ראה לא פחדנים אנחנו

לדבר עוד לא שכחנו

נסדר גיוס קטיף

דווקא, דווקא להרגיז

אז אמר המאטאטא:

נערוך נא אספה,

ונראה לו לשוטה

את משחק בית השיטה.

אנוכי מקל נאה,

מטאטא אני, עובדה,

ברשותכם אהיה אהיה

לרכז העבודה.

ואתם הצברים,

גיבורי האגפים

רק אתכם בחר ליבי

לאחי המכבים.

חדדו את הקוצים

כי לקרב אנו יוצאים.

גם אתה משפך בכיין,

תפקידך הוא מצויין

שב ושפוך דמעות של בוץ

על חזונו של הקיבוץ.

כך הוסיף המאטאט

את התפקידים לתת,

אך לבסוף הגיע, – עד

הילדים, ופה עמד.

אף אחד אינו חוטף

כל אחד רוצה לבכות,

כי כולם יודעים היטב

הילדים עובדים קשות.

עד שבין הכסאות

באה החלטה כזאת:

אנו ותיקי קיבוץ

ויודעים מה שנחוץ,

אחריתנו היא מרה

אם תהיה עבודה שכירה.

סיסמאות נרים על נס

וקדימה לפרדס.

אז נשאו הקומקומים

אפיהם העקומים,

והכסאות הריעו:

הי, הידד, מורים הגיעו!

גם אותם פה נגייס

לעבוד קצת בפרדס

מי בית ספר?

מי?

דממה!

על כולם נפלה אימה.

וכולם ראשם הניעו:

בית הספר – לא אני הוא!!

המשחק כמעט הופר

כי בלי בית ספר אי אפשר

אך הטוזטוז כבר נתקל

בכלבלב על סף הדלת,

הרימו אל על חיש קל

וקרא: הכל בסדר

הכלבלב יהיה בית ספר!

הכלבלב בכה ילל

התחמק והתפתל

גם ניסה לשרוט לנשוך,

אך מאומה לא הואיל.

התרגזו עליו כולם:

שתוק פחדן, עבוד וקטוף.

אם לברוח תנסה

יקשרוך לכסא.

כאשר הוכן הכל המאטאטא קרא בקול:

בית הספר היזהר,

זעמי כאש בוער

אם תוסיף עוד להציק

לחברי בית השיטה

לפרדס אותך אוציא

דרך קבע – כשיטה.

אז בכה הכלב: אמא

אמא, מה עשיתי

הן כלבלב קטן אני

ולא בית ספר עיוני

הכלבלב בכה לשוא

כי פתאום התחיל הקרב.

ובן רגע התהפך

הכיסא על המולך

קול צדיק וקול חוטא

השעון לשון מוריק

וחורז כמו שד משחת:

עוד שורוק ועוד חיריק

ומכה מכה ניצחת.

וכסא ותיק מרעים:

חקלאים אתם או סתם תחמיץ

זוזו, זוזו השכירים

חברים יוציאו מיץ

ככה, ככה הבו רוח

בן שושון ילך לנוח

עורו, עורו תנו אתגר

לגיוס נלך מחר!

רק אחד –

הסתובב כה וכה

ובחן כנבון

נחנה וכוחו

כי חשב לו הפיקח

מי הלילה ינצח.

אחכה נא עד הסוף

אז אדע לבחור בטוב

אך ננה,

מחנה השכיבים נס לאחור

הידד חופש לנו, אור דרור!

אז עמד הסביבון

התפרקד לו על גבו

וקרא: ני-צ-חון

נס גדול היה פה.

על פי “נס גדול היה פה” אלתרמן

נשמח לקבל תמונות משפחתיות של ימי החנוכה מכל הזמנים ולשבצם באתרנו

עריכה ותוכן : חגי בן גוריון

צילום , סריקה ועיבוד תמונות : חיים בניאן,’דורון פורת ואברמלה נבו

הדפסה :עדנה הדר

סידור גרפי :קרן גל

מקורות : ארכיון בית השיטה ותמר אדר לראש העמוד

גרסה להדפסה

שליחה לחבר

חנוכה בבית השיטה עם אש וסופגניות

מראשיתה של בית השיטה חגגנו את חג החנוכה מעל גבי היומן ובאירועים מגוונים בחברה הבוגרת ובחברות הילדים בכל הגילאים.

מה הותירה המסורת ממלחמות החשמונאים? אריה בן גוריון / בית השיטה

וממתי צריך להדליק? “משתשקע החמה”. החושך הוא הגולה, החושך גובר סביבנו באיבת שכנים. לכן נקרא כל בית יהודי להדליק נרות על פתח ביתו ובחלונו – כלפי חוץ וכלפי פנים.

קישורים לחנוכה בכל ההיבטים באדיבות אתר שרביט

סדר ברכות הדלקת הנרות בחנוכה

קישורים לחנוכה באנטרנט

נשמח לקבל תמונות משפחתיות של ימי החנוכה מכל הזמנים ולשבצם באתרנו

מה הותירה המסורת ממלחמות החשמונאים?
אריה בן גוריון / בית השיטה

וממתי צריך להדליק? “משתשקע החמה”.
החושך הוא הגולה, החושך גובר סביבנו באיבת שכנים.
לכן נקרא כל בית יהודי להדליק נרות על פתח ביתו ובחלונו –
כלפי חוץ וכלפי פנים.