יצחק חצרוני

תולדות חיים

10.4.1910 – 15.10.1990

יצחק נולד באנסבאך שבחבל בוואריה, גרמניה, הוריו לודביק ובאבט, והוא הצעיר מבין ארבעה אחים ואחות. משפחתו שמוצאה מהכפר דידינהופך, ישבה בגרמניה מאות שנים. אביו היה תעשיין אמיד, פטריוט גרמני, מתנגד חריף לציונות. יצחק למד בבית-ספר ריאלי, שם נתקל בתופעות של אנטישמיות, עליהן הגיב קשה. עם סיום בית-הספר, בן שש-עשרה, היה אמור להכשיר עצמו להמשך עסקיו של אביו, אך יצחק, שמנעוריו התלבט בחיפוש אחר מוסר וצדק, מצא עצמו בצד הפועלים ובניגוד להשקפות אביו. יצחק נסע לנירנברג שם למד ועבד, תחילה במסחר. תוך מפגש עם חלוצים הגיע לציונות ולסוציאליזם ויצא להכשרה חקלאית בחווה בגרמניה.

ב-1931 עלה ארצה והצטרף לקבוצת החוגים שליד מעיין חרוד. יצחק עיברת אמנם את שמו, אך החברים המשיכו לכנותו יצחק אוטו, וכך נשאר שמו בפי הוותיקים. הוא נשלח לעבודת חוץ בירושלים בסבלות בחברת האשלג. בשובו הביתה עבד בעבודות שונות. בשנת 1934 הביא קראמות של עצי זית מהגליל והקים משתלה לקראת נטיעת כרם הזיתים בבית השיטה עליו היה אחראי . יצחק נשא את מרים, שהכירה אותו ממכתבים שהיה כותב אל סניפי “החלוץ” בגרמניה. בהיותם חשוכי ילדים אימצו להם לבת את רותי עוד בהיותה תינוקת.

בבית-השיטה התחיל לכבוש זיתים במיכלים גדולים לצרכי החברים ובזה הניח את היסוד ל”זיתייה”. במרוצת השנים התפרסם יצחק בארץ ומחוצה לה כמומחה לגידול עץ-הזית ואף הציע שיטות חדשות לנטיעת כרמי זיתים .בין היתר עסק ופיתח במשך שנים שיטות שונות למסיק מכני. בחלוף השנים הפך למומחה בעל שם בארץ ובעולם לנטיעה וגידול זיתים.

זמן מה שימש בא-כוח וגזבר, אך עיקר תפקידיו היו התנדבותיים: שנים רבות ליווה את בית העלמין ואת טכסי הקבורה. יצחק שיכנע בני משפחה באנגליה להקים כאן מועדון לחבר לזכר בנם הטייס ולקח חלק בציודו והפעלתו של הבית שהוקם. אולם, מעל לכל, היה יצחק ידיד ומשענת לחברים במצוקה וסועד לסובלים. בשעות הפנאי התמסר לתחביבו האמנותי – עבודת המוזאיקה. יצחק חיפש אבנים טבעיות לעבודותיו ברחבי הארץ. עבודת הפסיפס מילאה את כל זמנו הפנוי והוא לא הפסיק מעיסוקו זה עד פטירתו.

בנוסף ליצירתו האישית הדריך בני נוער ועזר לשקם רצפות פסיפס עתיקות ברחבי הארץ.

יצירותיו מצויות ברחבי בית-השיטה ועל גבי מבנים שונים בישראל.

יצחק, דמות מקורית ושורשית, הלך לעולמו והוא בן שמונים.