תומס קרונר

טומס קרונר
 
משהו מיוחד ונוגע ללב יש בתערוכה זו של קורט קרונר, טומס קרונר ודודו קרונר- האב, הבן והבת. משהו שמחלחל, בנוסף על החשיבות הרבה של הצגת היצירות כשהן לעצמן, ומשתקף מתוכן.
שלושתם נותנים מבע ומספרים סיפור, אך עם זאת שונה ונבדל כל אחד מהן- הן באופן המבע ובדרך הסיפור, והן במה שמובע ובמה שמסופר. שלושתם מביעים עצמם בעוצמה, אך כל אחד מביע עולם משלו, שונה מחברו.במשפחה זו כל אחת ואחד הוא אמן בזכות עצמו, נאמן לאופיו ולעולמו הפנימי ולראייתו המיוחדת לו ולדרך הבעתו שלו.
טומס עלה ארצה אחרי מות אביו ומאז הוא חבר בית השיטה. באשר הוא אמן, ובאשר הוא אדם, נשאר כל אחד מהם נאמן לאישיותו העצמאית ובודד בדרכו, אך עם זאת לא ניתן לו להינתק לא מן המהות המשפחתית ולא מן הגורל היהודי כמשתקף מהתערוכה המוצגת במשכן לאמנות בעין חרוד איחוד.
טומס- כל כולו בציור וברישום. הן בפיסול והן ברישום ובציור ובצבעים, שקועים שלושתם במימד האנושי, בנפש האדם המתלבשת בגוף-הנראה-לעין ומשתקף בפרצוף-פניו, ואיש מהם אינו נתפס לא להפשטה ולא לצורות גיאומטריות ערטילאיות מרחפות בחלל. אות הוא לעולם של רגשות פורצים במישרים, בלי חישובים וללא התחכמויות. אין פה מן הסתמיות של הצורה הגיאומטריות בחלל, ולא מן הצינה הנודפת מן המבט המרוחק והמחושב. התייחסות אנושית חושנית תוססת פה ומתלבטת.
טומס קרונר- איש בית השיטה מוותיקי הקיבוץ, הוא אחד החשובים והגדולים שבציירי ישראל, ונמנה על האמיתיים, האנושיים והעמוקים שבהם. עיקר כוחו ברישום ובצבע המשלים אותו. הקו תוסס חיים והצבע נוטף רגש. החושניות העזה מתלבטת וזועקת מתוך הכבלים המשולשים של הבדידות ושל הגעגועים ושל חוסר המוצא.
ובכלל אצלו ממלא השילוש מקום מרכזי בנפש: בחוט המשולש אשר לא במהרה יינתק, נמצא תמיד האחד הבודד המבקש אהבה מחוץ למעגל המקיף את השניים האחרים (האב והאחות), אותם ברי מזל שהצליחו למצוא זה את זה. יש בו, בבודד הלז, מן האדנות והאצילות ומן העוז. ועם זאת מרכין את ראשו מתוך קבלת הדין ומתוך הענווה ומתוך ההאשמה העצמית. אותה קבלת דין צנועה היא שמוסיפה גדלות לאצילותו, למרות שאין היא מונעת את תסס-החושים, אלא להיפך- מגבירה אותו. הוא מתגעגע ומתפלל לאהבה. ציור נאמן, רב עצמה ועם זאת עדין רגש, אנושי מאוד וטוב לעין.
 
כתב: דוד שחר
 

 

 
 

 

מסע חייו
טומס נולד בשנת 1909 במינכן
למד ארכיטקטורה ותפאורת תיאטרון.
עבד בתיאטרון ברלין עד שנת 1934
1937-1934 – הצטרף להכשרה חקלאית
1937 – עלה לישראל לקיבוץ תל יוסף
1946-1940 – שרת בצבא הבריטי.
1950 – עבר לקיבוץ בית השיטה.
הציג תערוכות יחיד רבות בגלריות בירושלים, תל אביב וחיפה.
  
עיקרי אמונתו
טומס- היה אדם מאמין, אך בחייו וביצירתו נאבק בנקודת הקרע- בין זהויות, בין תרבויות.
טומס עסק באמנות אינטימית, כעין ביוגרפית.
טומס היה חבר קיבוץ בית השיטה, והתחבט לאורך השנים באותן שאלות יסוד של זהות ושייכות.
טומס ברישומיו חושף את הטמון במעמקי הנפש, עבורו האמנות הייתה מסע פנימה שעיקרו חיפוש.
(מתוך דבריה של גליה בר-אור, בפתיחת תערוכה במשכן לאמנות)

 

 

 

 עם מילק ביקלס בבית השיטה
Biography

Thomas was born in December 1909, in Munich, Germany, to Kurt and Ella, and had one sister, Dorothea (Dodo).

His father was a well-known sculpturer and University professor, and the family was well rooted in the German culture, but did keep its connections with their Jewish roots as well.

 

At the age of three, Thomas’ family moved to Berlin. Upon completion of high school, Thomas studied at the Art Academy and the Technion in Dresden and Berlin, and then architecture in Stuttgart. He was also attracted to the theatre, and for three years he worked with a well-known artist on theatre sets. However, when this artist moved on to the German National Theatre, Thomas could not join him – the Nazis were already in power, and as a Jew he was not allowed to work there, so he decided to leave for Palestine-Israel.

 

He was trained in agriculture at several Jewish training farms in Germany, and n 1938, he went to Palestine, and Joined the Kibbutz Tel Yoseph, where he worked mainly in agriculture.

 

In World War II his mother, Ella, was murdered by the Nazis in Auschwitz, and he himself served in the British army. Yet, during all these war years he also continued his artistic work.

 

After the war he moved to Kibbutz Beit Hashita, but his conformance with the Kibbutz members was not easy, as no fit work had been found for him, and he dedicated himself more and more to his art, which didn’t do much to help his social integration.

 

Wondering from place to place did seem to help him, and for a period of time he settled in Jerusalem, where he gained more acknowledgment as an artist, and where he would trade a drawing for a meal, or even for empathy.

 He did though have friends in the kibbutz, and when he grew older, they convinced him to come back to live near them.

 

In his last years he became paralyzed in his right hand, and following that he started painting with his left hand.
Later on, the paralysis became more extensive, and in December 1992 he died.

 

עריכה :חגי בן גוריון

צילומים וסריקה :חיים בניאן,אביטל אלון אפרת

מקורות :ארכיון בית השיטה, והמשפחה,יאיר צמרת (ארצות הברית)

 

 

backtotop