אברהם הקש
חבר
א' באדר תרע"ט ט' באלול תשנ"ט
3.3.1919 21.8.1999
אברהם נולד להוריו איגנץ והלנה הקש בבלגרד, יוגוסלביה. מוצאה של המשפחה היה מצ'כיה. סבא וסבתא עדיין שמרו על חגי ישראל, אך אביו של אברהם היה חילוני גמור והתנגד לציונות. האב היה עובד רכבת והמשפחה נדדה איתו, במסגרת עבודתו, ברחבי יוגוסלביה, כך שעוד בהיותו בן אחת-עשרה הצטרף אברהם לתנועה הציונית "השומר הצעיר", שלימים הפכה לנצ"ח. כבר כנער צעיר היה פעיל מאד, קשר קשרים עם מזכירי הקהילות ותרם רבות לגיבוש תאי התנועה. פעילותו הציונית גרמה לאי-נחת רבה למשפחתו, אשר חששה כי הדבר יפגע בלימודיו ובעתידו, אך הצטיינותו הרבה בגימנסיה הקלה עליהם. עם עליית הנאצים לשלטון החלה פעילות של הצלת ילדים מגרמניה ואברהם נרתם למשימת העזרה לאוניות הפליטים שעל נהר הדנובה.
ב-1936 החל את לימודיו בפוליטכניון בבלגרד, תוך שהיה פעיל מאד בארגון הסטודנטים שהתמקדו בפעילות פנים-יוגוסלבית נגד התנועה הפשיסטית החזקה. במסגרת זו עבד ויצר קשרים עם סטודנטים, שלימים היו בצמרת הממשלה היוגוסלבית ובראשם טיטו. הוא סירב להצטרף לחבריו שהתנדבו למלחמת-האזרחים בספרד, המשיך בעבודתו הציונית ועסק בתיאום של כלל הפעילויות.
ב-1940 החלה ההפצצה הגרמנית על בלגרד. אברהם ברח עם חבריו ליערות מונטנגרו והצטרף לצבא הפרטיזנים שנאבקו בצבא הגרמני. הם התמחו בלוחמת גרילה נגד שיירות גרמניות. תוך כדי השירות הצבאי סיים את לימודיו בפוליטכניון בהצטיינות.
ב-1942 נכנעה הדיוויזיה שלו והוא נשלח ברכבת למחנה שבויים בגרמניה, ומשם לצרפת. ביחד עם עוד חבר ברח אברהם מהמחנה והצטרף למחתרת הצרפתית. עם נסיגת הגרמנים מצרפת הצטרף לכוח בלגי, במסגרת בעלות-הברית, כקצין מרגמות. עם כוח זה היה שותף לשחרור מחנה דכאו. בתום המלחמה סופח למשלחת יוגוסלבית ותפקידו היה לאתר שבויים ועובדי-כפייה יוגוסלביים ולהחזירם הביתה. אחרי המלחמה חזר לבלגרד ומצא עצמו ללא משפחה. הוא נפגש עם ידידיו, שהיו עכשיו בצמרת השלטון החדש. טיטו מינה אותו לתפקיד מזכיר המועצה, שהיתה הפורום השלטוני העליון לגיבוש המדיניות הכלכלית-פיננסית. הוטלה עליו אחריות עצומה למיסוד המערכות הכלכליות ההרוסות ביוגוסלביה, וזאת למרות היותו יהודי ולא קומוניסט.
ב-1948 החלו רדיפות "נאמני מוסקבה" ואנשים החלו להיעלם. אברהם החליט שמקומו בישראל. הוא התפטר מתפקידו, ברח בשחייה אל אוניה בלב ים ומשם לנמל חיפה, אליו הגיע ביוני 1949. (ב-1955 חזר אברהם לביקור ביוגוסלביה, נפגש עם חבריו משכבר הימים, איש מהם כבר לא כיהן בתפקידו מאז). עם עלייתו לארץ הצטרף אל חבריו מתנועת נצ"ח באפיקים.
בשנת 1951, עם הפילוג, עבר לבית-השיטה. אברהם נכנס זמנית לבית-הספר כמורה למתמטיקה-פיזיקה. היתה זו זמניות שנמשכה עשרות שנים. אברהם, המורה שהערצת תלמידיו אליו היתה מהולה באימה, הערצה בשל הידע, הבקיאות וכושר הניתוח העצומים שלו, אימה בשל הדרישות המחמירות. עם סיום עבודתו בבית-הספר, עבר להנהלת-חשבונות כאחראי על רישום וסיכום העבודה, עבודה אותה ביצע בקפדנות ובדייקנות כדרכו. אברהם לא הקים משפחה משל עצמו. חי חיי ענווה וצניעות, דבק בעצמאותו, הקפיד שלא ליפול למעמסה. היה לו עולם שלם ומלא בין ספריו הרבים, המוזיקה שהקיף עצמו בה והתעניינותו בחיינו שלנו ובנעשה בעולם הרחב. בשנים האחרונות הידרדר מצב בריאותו והוא נאלץ לעבור לבית-הפז, שם זכה לטיפול מסור ודואג.
בן שמונים שנים היה אברהם כאשר נקטע סיפור חייו העלום והעשיר.
יהי זכרו ברוך |
