בית הספר בבית השיטה 1942-1992 חמישים שנה של יצירה משותפת
 
 
פרקים בתולדות ילדותנו     -  מסע בזמן (מתוך הנכתב בעלון הקבוצה ובספר "עמודי השיטה")
 
26.2.41
הוחלט לפתוח את בית-הספר שלנו בסתיו.
1942-1941
   
בשמחת תורה תש"ב – יש כתה א'
"חג הבר מצווה לקבוצה(1928-1941), התמזג השנה עם כניסת ילדינו הראשונים לעולה של תורה. הייתה בלב כולם הרגשה: עולה על במת חיינו הדור החדש".
אלינקה אלף, עם סיום שנת הלימודים הראשונה, כתה א' 1942כותב:
עוני: תנאי העבודה היו קשים, הדירה בלתי נוחה, בכתה א' אי אפשר ללמד בימי גשם, או חמסין. חסר ריהוט, לדוגמה: הילדים אכלו על שולחן גבוה מקומתם, צפופים על ספסלים. סכין אחד לכל שמונה ילדים. חוסר ציוד בסיסי. חסרים משחקים. אני מרגיש מחסור בהכשרתי להוראה. הרבה מהנעשה בבית הספר הוא בבחינת מעשה בראשית ו"כל התחלה קשה". בחלק גדול מהקשיים יש להאשים את עוניינו.
 
1943-1942
הפלמ"ח מגיע ומאז ועד מלחמת השחרור, יש בדרך קבע מחלקת פלמ"ח בבית השיטה. המחלקה הראשונה שוכנה בארנבייה
שפנייה) הנטושה. ילדינו בני השש-שבע מסתופפים בשפנייה ובאוהלי פלמ"ח.
 
 
 
(
   
1943
נולד הילד ה- 100(יהודה מזרחי)ו בסוף השנה יש לנו 119 ילדים.
 
1947
מחליטים על הקמת בתים כוללים לבית הספר, וחודשים אחדים לאחר מכן מונחת אבן פינה לשני הבתים הכוללים הראשונים – "הבתים ההולנדים", על שם חוה ורי כהן – 21.1.47
הישוב מונה – 306 חברים ומועמדים, 332 ילדי חברים, וסך הכל 843 נפש.
 קבוצת "אלון" כבר בכתה ט' -והיא  נשארת ללמוד בבית, לאחר דיון נוקב אם "כל כפר קטן צריך גימנסיה".
עוד בראשית השנה יצאה מבין נערי בית השיטה יוזמה לארגון חברות הילדים מכל הקיבוצים. באווירת הפילוג נתקל הדבר בחשד מצד שני הזרמים גם יחד, אבל היוזמה לא פסקה. ועדת החינוך של הקיבוץ המאוחד קראה בסוף שנת הלימודים לעצרת נוער בגבעת ברנר .
 המארגן והמפקד: אריה בן גוריון. חברת הילדים של בית השיטה הופיעה בה במלוא כוחה, וקיבלה כציון לשבח  את דגל העצרת. כאן קמה הוועדה היוזמת להקמת "חטיבת בני הקיבוץ", ובמרכזה הנערים שלנו , בני כתה י'. ילדינו מכינים ריקודים שלמדו מדיתה פרח וזכו לשבחים.
 
נובמבר 1951
   
הפילוג היה לעובדה. חברי איחוד הקיבוצים מודיעים כי החליטו לעבור לאיילת השחר, ומבצעים את החלטתם ללא דיחוי (נובמבר 1951).
עברו 90 חברים ומועמדים. 7 הורים, 116 ילדים.
 
1952
הקמת "חטיבת בני הקיבוץ המאוחד", בסוכות תשי"ב (1951) היוזמה באה מתלמידי "אלון" ו"אורן". עזריה אלון  ואריה בן גוריון – בין היוזמים והמקימים.
 
   
1953
 
מאורע השנה – בית ספר מלא, על כל כיתותיו, עד י"ב:
קבוצת "אלון", בכורי הבנים של בית השיטה, מסיימים את בית הספר המקומי.
מחזור א' – כיתת "אלון" א' עד י"ב:
 
1942 כתה א'. אלינקה אלף, סוכות תש"ב
1943 כתה ב'. אלינקה אלף
1944 כתה ג'. אלינקה אלף
1945 כתה ד'. אלינקה אלף
1946 – כתה ה'. אריה בן גוריון
מחנה בית אורן (השתתפו כיתות א' עד ה'). ייסוד חברת הילדים
1947 כתה ו'. אריה בן גוריון
עליה לתנועה ובר מצווה ראשון (15.47) – מחנה שדות ים
1948 כתה ז' אריה בן גוריון / מחנה אלונים
1949 כתה ח' חנה כרמי
1950 כתה ט' אריה בן גוריון / שבוע בבית ג'אן בחופש הגדול (עם עזריה אלון ואריה)
1951 כתה י'. עזריה אלון
1952 כתה יא' . בנימין גלעד
   
עצרת החטיבה הארצי הראשון (13.7.51) / הפילוג.
1953 כתה יב'. עזריה אלון
מסיבת סיום בית הספר וקבלה לחברות.
 
 
כתת "אלון" מחזור א' מתקבלת לחברות
חג היה לבית הזה , כי בערב אושרו כ"ג בנינו לחברות ואושרה הוודאות בהמשכיות הבית הזה, כי רק עם הצטרף בן לאביו, בת לאימה, נער לחבריו הבוגרים – יש עתיד לכל אשר פעלנו עד הנה, יש המשך, דור אחרי דור אחרינו.
   
 
חג כ"ה המחזורים / אריה בן גוריון
בחג הביכורים תשל"ח 1978, חג מתן תורה – מציינת בית השיטה את חג ביכורי כ"ה מחזוריה שלמדו תורה, בחברה זו, על אדמה זו, בנוף זה.
הגלבוע יעיד בנו, שהיינו מעשה בראשית . קורות 37 השנים של בית הספר המקומי מלמדים, שהחלומות לא בגדו, והמציאות הפתיעה והייתה עשירה ואיתנה מן החלום. נניף בחדווה את ביכורינו, ונברך על טנא, שהחל מתמלא משנת 1953, מראשית ביכורי קבוצת "אלון" ועד מחזור "אילנות". זכינו שסיימו את בית ספרנו 583 תלמידים, בתוכם 180 אלה הקרויים "ילדי חוץ", ש- 45 מהם הפכו לילדי פנים, יחד עם 82 בני זוג – וכל אלה מרכיבים את אילן היוחסין הקיבוצי, הקרוי בית השיטה.
 
   
1980
בית הספר פותח את השנה עם 355 תלמידים. שמה של כתה ב' החדשה "אשל". בית הספר הוא הענף הגדול במשק, מספר העובדים בו רב ממספר העובדים בזיתייה בשיא העונה: חמישים וארבעה מורים ועובדי מוסדות בית הספר וארבע עשרה מטפלות. לאלאה נוסיף שישה מדריכים – חברים!
 
1985
בהצבעה ברפרנדום הוחלט (ברוב קטן ביותר) על לינה משפחתית .
בנים רבים המסיימים את שירותם בצה"ל, נכנסים ויוצאים, מי לחו"ל ומי לעיר.
החוזרים הביתה מעטים. ספורים הבנים המציעים את מועמדותם.
 
 
1989
מספר התלמידים: 330, כולל 18 בכיתה האמריקאית ו- 26 תלמידים מהחוץ.
מורים וחברים – 41, מורים שכירים – 13, סך כל עובדי בית הספר 80.
20.10.89 – לקראת דיוני האסיפה על המעבר לבית ספר אזורי, נערכו סיורים להורים בארבעה בתי ספר באזור.
 
1992
השנה מונה בית ספרנו בכיתות א'-י"ב, סך הכל 285 תלמידים (כולל 12 תלמידים מרוסיה, ועוד 12 בכיתה האמריקאית + 18 ילדי חוץ).
בכיתה א' – 26 ילדים, מספר תלמידים גבוה כזה הוא אחרון על פי התצפיות לעתיד.
ירידה משמעותית במצבת מורי בית השיטה: 12 מורים שלנו הפסיקו עבודתם. אין הצטרפות מורים חדשים שלנו. מתוך 12 מחנכים כבר מחליפים 6 מחנכים שכירים.
פתיחת לימודי השחר לעובדי ביה"ס. הנושאים הנלמדים: הקיבוץ; יהדות וחילוניות. זמן הלימוד
ב- 5:30 בבוקר יום שישי.
 
הרהורים בדרך-מחנכים ותלמידים כותבים
 
   
לחפש דרכי חינוך התואמות את האידאה / חנה כרמי
כמו שמפעלנו לא ייתכן בלי אידאה ורעיון מנחה , בלי חזון המלווה אותנו תמיד, כך גם מפעל החינוך לא יתכן בלי חזון חינוכי. אנו מוכרחים לברר לעצמנו מהו הטיפוס האנושי שאנו רוצים לראות בילדינו. כידוע, יש בקיבוץ שיטות שונות ולבטים רבים בעניין החינוך. השיטה קובעת את צורת החיים של הילדים: בית, בכיתה, במשק. מה יחסם לעבודה, כיצד הם לומדים, האם מתוך עניין ורצון, או כגזרה מהשמים?
 
החשבון לא נגמר / בנימין גלעד
   
... עניין ההכרה יטושטש במשך השנים. וישאר רק האמוציונלי. "אני" קשור למשק דרך חבריו, סדר היום ודרך חייו עם כל החולשות, ולא דרך הקשר התנועתי-רעיוני. זוהי הרגשתו של כל הדור השני במשק, והיא תתחזק בדור השלישי... הרבה שנים קיבוצינו הנו במצב של פלוס ומינוס אותו מספר נפשות . אין טעם לנפנף בדגל של דרך להמונים, למרות שאנו או מייסדי הקיבוץ חשבו כך פעם.
 הגידול הוא רק פנימי. צורת חיינו הצדיקה עצמה מבחינה הומנית. אל נתיימר להיות משני – עולם. איננו בנויים לזה. זאת יש להציב כעיקרון מנחה.
 
אל ארץ הסוד
כי נגע הברזל אל הגזע
וייאסף גופו אל צלו
ושורשו אל סבכו
ואדמתו סביב.
בישר ועיקש וניפתל
וביד חרוצים כבדה
הוא חצב אמונה על לוח.
לא נטל סודות עמו
בלכתו, נמהר אך הפעם,
אל ארץ הסוד.
                        יוסף שריג
   
 
חברת הילדים – חוויה מחנכת / יוסי אסף
חברת הילדים הייתה תמיד הפן השני של המערכת החינוכית שלנו. אינני זוכר שאי פעם היה לנו שולחן ערוך פדגוגי, תורה כתובה, ובכל זאת, היה כמעט מובן מאיליו שהפעילות החברתית שוות ערך ואפילו שווה יותר מההישג הלימודי גרידא. האוריינטציה החינוכית שלנו היתה פשוטה וברורה: ככל שהפרט יתרום יותר לקבוצתו, כך יגדל ויעמיק, כי הכלל שהוא נותן, בסופו של חשבון, את טעם הקיום לפרט. לכן יש ללחום כנגד אגואיזים ולעיתים אף כנגד אינדיבידואליזים. ההנחה הזו היתה כמובן תשתית של "האני מאמין של הקיבוץ".
 
 על אבולוציה, פינוק וקיבוץ / רוחיק גולדמן
הקיבוץ הוא איזו מין ישות שלימה, "על משפחתית", ושרידותו של הקיבוץ תלויה לא רק בהצלחת צאצאי כל משפחה בנפרד להתקיים – כלכלית ולהעמיד צאצאים – דור המשך משפחתי. אם לא יהיה דור המשך קיבוצי – לא יהיה קיבוץ.
 
   
סיפורים לילדים ממקורות ישראל / חמוטל בארי – כרמי
כיצד נביא את הספרות הקדומה של עמנו לילדינו הצעירים?
בשבילנו, המבוגרים, השימוש במקורות הוא עובדה . רובנו לא ספגנו ספרות זו דרך חוויות ילדות. לכן אחר שנכיר בערכה, עלינו ללמוד אותה. כל דור משנה ומוסיף על הקיים ועל ידי זה הוא הופך את אוצרות המסורת לעולמו הפנימי. התנאי לכך, שהסיפורים הללו יהיו יפים בשבילנו ויחיו בנו, אז נדע ונוכל להחיות אותם בלב הילדים.
על כן נספר לדוגמא "בקבלת השבת" את הסיפור המקורי באווירה התואמת אותה: בלבוש הלבן, בהדלקת נרות, במפות הלבנות על השולחן, בחלות, במאכלים המיוחדים לשבת.
 
באר חתומה / יוחי גלעד
   
אני אומר: לא די לנו בתכנים היהודיים המתקיימים אצלנו בציבור במסגרת חברתית כוללת, יש להביא תכנים אלה לחדרו של כל חבר ביישובינו. יהיו הם נכסיו ו"רכושו הפרטי", יחיו בחדרו ויהוו חלק מאווירת הביתיות אשר בה הוא חי, ייהנו מן האויר שבחדרו, אשר אותו נושמים וסופגים ילדיו, וכך אולי יחוזקו לאורם של תכנים יהודיים לא רק בבית הספר, אלא גם במקום שהם לובשים צורה יותר מוחשית, שיש בה מן הטבעיות ומטעם החיים.
בזכות מגע יוצר עם ספר התנ"ך / אריה בן גוריון
עלינו כהורים וכמורים לעשות מאמץ מוגבר לחבב את התנ"ך וקומת המדרשים שמעליו בהתייחסותנו ובתרגומנו האנושי, היהודי והציוני, כפי יהדותנו וכפי אהבתנו.
 
   
הקליטה – מאמץ שנשא פרי / רות אלון
דרך זו, של קליטה כתוספת לילדי המשק הראשונים, המעטים, הוכיחה את עצמה.
לדעת הכל, הצליחה הקליטה בביה"ס בשני העשורים הראשונים. רבים מהנקלטים חיים איתנו.
בפעם הראשונה הגיעו רבים מבני עדות המזרח לקיבוץ. (לא רבים היו המשקים כמו בית השיטה, שגם בין חבריה הותיקים היו יוצאי עדות אלה) לבנים אלה לא היה קל המעבר מחיי המשפחה הפטריארכלית לחיי שיתוף. עלינו להעריך אותם בנים ראשונים, נציגי חמולות גדולות הרואים את הקיבוץ כביתם. הם מהווים מקשרים חשובים עם מחצית האוכלוסיה שכמעט ולא שמעה על הקיבוץ.
 
   
להיות יהודי היום / שורי מיינרט
להיות יהודי עבורי, פירושו להכיר בזכותם הליגיטימית של כל היורשים, בני עמי, על אותה ירושה, דתיים וחילוניים כאחת. כי אמת המידה לקבלת ירושת הדורות היא הענווה, הנכונות והפתיחות ללמוד ולגלות את סתריה ולהוסיף נידבך על נדבכיה. 
 
לכל דור בת קול משלו
גם לנו דרוש חלום
אם הדור הראשון טווה את החלום
והדור השני טרח בהגשמתו –
אנו, בני הדור השלישי, מרגישים,
שמה שמצפים מאיתנו ומה שנותר לנו הוא,
לחיות לפי החלום שהוגשם.
אבל אנחנו זקוקים לחלומות ואידיאלים
שינחו אותנו במצבה של המדינה כיום,
יש חלומות מכל עבר, הרבה אתגרים להתמודדות.
הצרה היא שהקיבוץ מרוצה מדי מן הגינה המוריקה שלו.
היום זהו רק בית נוח,
כל הפוטנציאל שיש בנו להציע –
נראה מבוזבז בקיבוץ – עכשיו.
איבדנו את הנשמה היתרה שליוותה את חיי הקיבוץ,
חייב לבוא שינוי –
הנה זוהי המשימה לבני דורי, הדור השלישי.
מתוך "קיבוץ מקום" מדברי הדור השלישי, 1979
 

 

רשימת מחזורי בית הספר בבית השיטה      
נכון לתאריך 01.1.09
בגמר בית הספר לאחר גמר בית הספר
מס' שם המחזור שנת סיום בה"ס מספר מסיימים ילדי משק ילדי חוץ נשארו בבה"ש עברו לקיבוץ אחר עזבו  נפלו ונפטרו
1 אלון 1953 22 11 11 13 3 1 1*
2 אורן 1954 24 10 14 8 2 9 4
3 זית 1955 18 4 14 2   15 1
4 להבה 1956 22 13 9 6 3 11 2
5 נמלה + דרורים 1957 37 16 21 10   20 7
6 אילה 1958 21 19 2 10 2 7  *
7 דרור 1959 20 15 5 7 3 6 2*
8 יחדיו 1960 28 12 16 10 3 11 3
9 תומר 1961 30 27 3 15 5 7 3
10 רקפת 1962 25 23 2 9 2 7 1*
11 אלומה 1963 33 30 3 13 8 12  
12 ארז 1964 34 25 9 14 9 10 1
13 כפירים 1965 30 23 7 13 3 10 4
14 הדס 1966 17 15 2 6 2 7 2
15 אבוקה 1967 25 20 5 9 4 10 2
16 עופר 1968 27 23 4 15 4 8  
17 נרקיס 1969 20 13 7 5   12 3
18 רימון 1970 22 12 10 4 5 12 1
19 חצב 1971 23 18 5 2 4 13 4
20 שביט 1972 17 13 4 1 1 12 3
21 שיטה 1974 20 12 8 1 4 15  
22 הדר 1975 21 17 4 5 1 13 2
23 נחשון 1976 17   17 2   15  
24 שיבולים 1977 25 21 4 7 2 16  
25 אילנות 1978 10 10   1   9  
26 ברושים 1979 18 16 2 5 2 11  
27 כלנית 1980 16 13 3 4   12  
28 דקל 1981 24 22 2 1   22  
29 גפן 1982 25 18 7 2 1 22  
30 שקד 1983 28 21 7 8 1 20  
31 חבצלת 1984 29 24 5 5 1 23  
32 נורית 1985 22 18 4 1   21  
33 דגן 1986 29 28 1 4   25  
34 צבר 1987 27 23 4 3 1 22 1
35 רותם 1988 31 30 1 8 1 20 1
36 יובל 1989 24 22 2 6   18  
37 אשל 1990 28 24 4 5   22 1
38 סביון 1991 35 31 4 4   30 1
39 סנונית 1992 28 23 5 6   21 1
40 ערבה 1993 35 26 9 8   27  
41 סה"כ   987 741 246 258 77 584 51
42 סה"כ ב - %   100% 75% 25% 27% 8% 60% 5%
הערה: במספר מחזורים הנתונים לא מלאים.
 

 
 
ביה"ס בית השיטה 1989
שיבוץ עובדי בית הספר בשנת הלימודים תש"ן
מחנכי כיתות
כיתה
מס' תלמידים
מחנכים
מטפלות
א' -מורן
15
יהודית רויטמן
יפעת שטרן / לאה דורי
ב' – רעות
21
תמי אלון
דליה ש. אהוד
ג' – נירים
26
אורלי ספרן
עדנה הדר
ד' – ניצן
20
שחף בר
מיכל מנור / רחלה שונרי
ה – שחר
22
ג'ני כרמל
עמליה היינמן
ו' - גלבוע
28
מיריק גפני
רחלי מאירי
ז' - עומר
25
עליזה גולן
חנה שולמי
ח' - גלעד
30
שוש בר
רחל בן יעקב
ט' – ערבה
28
יהודית פלד
פנינה פלד
י' – סנונית
28-30
ענת לבנה
מירב בן גוריון
י"א – סביון
36
קרן ארנון
מירי גל
י"ב – אשל
31
חיים שניר
דליה סלע
כתה אמריקאית
20
עמיחי ירחי
ג'אן בן אליעזר
 
מצבת מורים ועובדים לפי מקצועות
מקצוע
שם
ריכוז ביה"ס
תמר כרמי
ריכוז פדגוגי
יפתח גלעד
ריכוז חברתי
יורם ויצמן
ריכוז צעירה
דורית צמרת
ריאליסטיקה
דודי כרמל
קרן ארנון
עזה כהן
איציק סלע
רותי סגל
רחלה שונרי
 
ביולוגיה
גלית שריג
רוחיק רבינוביץ
עופרה חוגים
עמיר לוטן
ןרד ויסמן
 
אנגלית
רנה ארטו
ג'סי קורן
לואיז לוי
 
ערבית
ניסן ארנברג
 
עברית בכיתה האמריקאית
שוש בר
גילה כרמל
היסטוריה אמריקאית
איתן שלו
 
לשון והבעה
נגה בוטנסקי
רותי פלד
גילה כרמל
 
היסטוריה
ענת לבנה
יפתח גלעד
שוש בר
נגה בוטנסקי
פלג טל
 
תנ"ך וספרות
חיים שניר
יהודית פלד
עליזה גולן
מדעי החברה
נורית סבירסקי
 
גיאוגרפיה
עמיחי ירחי
מיריק שורניק
 
אמנות ומלאכה
נעמי צביק
ענת ענתבי
עידית רפאלי
תמר כרמי
 
קולנוע
דורית צמרת
שרטוט
ששון טיטו
 
חוגי העשרה
עמוס בוכמן
שולה שרגא
ציפי לידן
 
אגרומכניקה
נימי היינמן
 
ספורט
זורקה דובלין
אבי בן עזרא
 
מוסיקה
רינה ידין
חוה הדר
אלה האריס
רונית גור-אש
 
דרמה יוצרת
טלי ארגמן
 
חינוך מיוחד
לאה גלבוע
שולה אלבלק
ליאורה ויצמן
אלברט
 
יעוץ חינוכי
נורית סבירסקי
 
מרכז לימודי
מיריק גרזי
לאה מרוז
חוה מייזלס
 
ספריה + כריכיה
מיריק גרזי
ציונה גל
צפורה גלעד
חנה דורי
לאה מרוז
מרים חצרוני
 
מרכז העשרה
הדסה צמרת
ניצה גופר
נחמה אבן נור
 
ספרית הילד
ברכה אשכנזי
חדוה רייכמן
 
וידאו
לוצי לוין
נוי
גדעון קוטנר
גן ירק
הלל מנור
משק ילדים
לארי האריס
חצרן
אלברט
רכב ביה"ס
יוחאי גדיש
מזכירות ביה"ס
כרמלה גוריון
רגינה ארייך
 
סיפור חיים ותהיות / נורית מיינרט – גבריאל
מהבנות הראשונות של בית השיטה

 
לכתבה המלאה

 כשנולדתי "קבוצת החוגים" היתה עדיין ליד
 מעיין-חרוד, אני שייכת לבנות הבכורות של
 בית השיטה. בקבוצה נולדו שבע בנות לפני
 שנולד הבן הבכור ששמו כמובן גדעון,
 כאיזכור לניצחון גדעון על המדיינים
 (שופטים ז').

   

 http://theothermag.com/america/2010/02/5952  מדוע עזבתי לאמריקה מאת יאיר צמרת

 

 
ריכוז בית הספר     1941-1993 
 
השנה
מרכז כללי
מרכז פדגוגי
מרכז חברתי
תש"ב-תש"ז
1941-1947
אין מרכז
 
 
תש"ז – 1947
משה'לה ברימר
 
 
תש"ח – 1948
שרה דה-ליאו
 
 
תש"ט – 1949
יוזיק חוגים
 
 
תש"ט – 1949
ציפורה גלעד
 
 
תש"י-תשי"א
1950-1951
זאב מיינרט
 
 
תשי"ב – 1952
אברהם ארגוב
 
 
תשי"ג-תשי"ד
1953-1954
חנה כרמי
 
 
תשט"ו – 1955
תקוה שריג
 
 
תשט"ז-תשי"ז
1956-1957
אריה בן גוריון
 
 
תשי"ח-תש"ך
1958-1960

רפי מייזלס
 
 
תשכ"א-תשכ"ג
1961-1963
בתיה שפי
 
 
תשכ"ד – 1964
חנה כרמי
 
 
תשכ"ה-תשכ"ו
1965-1966
ציפורה גלעד
 
 
תשכ"ז-תשכ"ח
1967-1968
תמר אהוביה
 
 
תשכ"ט-תשל"א
1969-1971
זיוה ארנון
 
 
תשל"ב – 1972
מיכה שגיא
 
 
תשל"ג-תשל"ד
1973-1974
אתי יחיאלי
 
 
תשל"ה-תשל"ז
1975-1977
מיכה שגיא
 
 
תשל"ח – 1978
עמיחי ירחי
 
 
תשלט-תשמ"א
1979-1981
עמיחי ירחי
שורי מיינרט
 
תשמ"ב-תשמ"ג
1982-1983
מיכה שגיא
עזה כהן
 
תשמ"ד – 1984
מיכה שגיא
נגה בוטנסקי
יוסי אסף
תשמ"ה – 1985
נתנאל אדר
נגה בוטנסקי
 
תשמ"ו-תשמ"ז
1986-1987
נתנאל אדר
יהודית פלד
 
תשמ"ח-תש"ן
1988-1990
יפתח גלעד
תמר כרמי
 
תשנ"א-תשנ"ב
1991-1992
רותי פלד
עמיחי ירחי
יורם וייצמן
 
תשנ"ג – 1993 הכיתות ז'-י"בעברו לבית הספר המשותף "עמק חרוד" בעין חרוד. כיתות א'-ו' ממשיכות בבית: בית ספר יסודי בלבד.
מנהלת יסודי – רותי פלד
מרכז חינוך – מיכה שגיא
 
 

<!-- code from sekindo -->


<script type= "text/javascript" language="javascript" src="http://live.sekindo.com/live/liveView.php?s=3418"></script>
<!-- code from sekindo -->

 

עבודות שעבדו בהן בני קבוצות אלון ואורן בהיותם בביה"ס
גן הירק: אסיף תפוחי אדמה, קטיף עגבניות, מלפפונים, פלפל, חצילים, עישובים ודילולים למיניהם.
קטיף רימונים, בציר ענבים ואריזתם.
שתילת סלק סוכר, בציל (איסוף בצל לזרעים), קטיף כותנה בידיים. מסיק.
רפת: חליבה בידים. דיר: חליבה ומרעה. לול, מדגה.
תליש חומצה.
פיזור צליו בשדות מוקיבלה, סנדלה (כיום התענ"כים), זבובה.
העמסת חבילות חציר וקש. בנית המתבן. בניין.
שירותים: בתי ילדים, פעוטונים, גנים, כיתות. סניטריות, חדר אוכל, מטבח, מכבסה, נוי, חצר.
מכוורת: נדידה עם הכוורות, רדייה והאכלה.
פרדס: קטיף אשכוליות ולימונים.
הוצאת סלק סוכר. תירס – קטיף.
מחסן ילדים, מחסן חברים, מחסני בגדים. זייתיה – בכל העבודות.
במטבח ובחדר האוכל.
 
 
 
 
 
 
 
אני רוצה אבא חי – מונולוג

נרשם מפי ילד בן 6 (אסף, הבן של יוסף שריג) מגבעת ברנר, לאחר נפילת אביו במלחמת יום הכיפורים, בגולן.
 
 
אולי הוא רק התעלף?
הטנק שלו היה משוריין.
מי הרג אותו?
אני רוצה אבא חי
לא רוצה אבא מת –
יש לי אבא. הוא מת. אבל הוא ישנו.
אולי הוא יקום לתחייה?
אולי אם נשפוך עליו מים הוא יתעורר.
 
אבא גר עכשיו בקבר.
זה הבית של המתים
אני רוצה לקשט את הקבר.
אמא בואי נלך לבית הקברות - - -
אמא את עצובה? - - -
 
אם אני אגע באבא הוא לא ירגיש?
מה הוא רואה עכשיו, שחור?
אם אני אזיז אותו ואדגדג אותו?
ואם כמה אנשים יזיזו אותו?
ואם יזיז אותו האיש הכי חזק בעולם?
 
אמא חלמתי איך אבא מת.
הוא פשוט טעה,
הוא חשב שהמלחמה נגמרה,
והוריד את השריון הקשקשים שלו
ואז פגעו בו.
 
מה, גם אני אצטרך ללכת למלחמה
כשאהיה גדול ואמות?
אני אהרוג את הסורי שהרג את אבא שלי.
אולי נשים לסאדאת ולאסד
דבורים באוזניים,
יתושים בנחיריים, זבובים בראש,
נחש צפע סביב הצואר
ואחד כזה גם בתחת.
את יודעת,
אני אהבתי את אבא שלי כמו ים.
 
עכשיו כל כך כואב לי בלב,
שזה עובר גם לבטן,
ואני לא יכול לאכול.
אני לא בוכה הרבה,
אבל פה בקצה העין,
יש לי דמעה אחת
קטנה כל הזמן.
היא לא יורדת.
 

 

בשנת 1991 בחג המחזורים הצטלמו כל מורי בית הספר לדורותיהם לתצלום חגיגי ובו עוצמה וכבוד לאנשים ולדרך
כיתת להבה / שבו לוי
והרי כמה מן הספרים שליוו את קבוצת "להבה" בחמש השנים אשר טיפחתי אותה:
ספר הבית : כלל את הארועים של הכיתה והיווה כעין ספר ביוגראפי קבוצתי, שבמבט לאחור הינו ספר תולדות הכיתה.
ספר חדשות הכפר: לתוכו הוכנסו התצפיות של הילדים ממה שנעשה בחצר הקיבוץ וכן אירועים מחיי החברה הכללית בקיבוץ.
ספר משק החי: ליד הכיתה שלנו היה משק חי. מציאותו חייבה ספר מיוחד משום שהחיות זימנו לילדים חוויות למכביר. מי שהיה יוצא דופן הריהו "זריז" הכלב שחייב ריכוז בספר מיוחד על כל עלילותיו ומלחמותיו בכלבים אחרים, במיוחד בענייני החיזור אחר הכלבה של הכיתה השכנה.
ספר הגינה: בו תיארנו את כל תהליכי הגידול והטיפול, ובדרך הטבע הוא כולל את הבעיות החברתיות שהתעוררו במהלך העבודות בגינה. לעניינים השבועיים, שהיוו את הציר המרכזי של הלימוד, נועדו ספרים מתאימים כמו:
ספר הלילה: שהכיל את כל הנלמד בעניין זה בכתב ובציור.
ספר החגים: לכל חג נועד ספר משלו.
ספר הטבע: לכל צמח או בעל חיים, שהיווה נושא ללימוד שבועי, נועד ספר מיוחד.
ספר הטיול השנתי: בכל שנה יצאנו לטיול שנמשך ימים מספר בכל אזורי הארץ השונים. בהתאם לכך רוכזו האירועים והמימצאים הלימודיים בספר מתאים, וכשנמצאה לי מצלמה, צורפו תמונות לספר.
ספר סיפורי המקרא: החל מכתה ב' שנה בה למדנו את תולדות עמנו מן המקרא, הקדשנו ספר מיוחד לריכוז המשימות שחולקו לילדים בתהליך הלמידה. ובכיתה ה' כשכבר היו הילדים מיומנים בלימוד עצמי, הורחבו מימדיו של הנושא כנדרש והיו נושאים כמו: "מלחמה בתנ"ך" או "עם ישראל עד לחורבן בית ראשון".
הכיתה האמריקאית / עמיחי ירחי
בשנת תשנ"ב אנו מקיימים את המחזור השביעי של הכיתה האמריקאית בבית השיטה.
להלן אחדות ממטרות התוכנית:
    א.              חיזוק הזהות היהודית בקרב נוער יהודי מצפון אמריקה בחשיפתו לחוויה הישראלית בראי הקהילה הקיבוצית שלנו.
    ב.              חשיפת הנוער שלנו וחברת בית השיטה לקיומה ובעיותיה של יהדות צפון אמריקה, תוך חיפוש דרכים להידוק הקשר מצידנו.
     ג.               חינוך הנערים לעצמאות וטיפוח אחריותם האישית למעשיהם.
    ד.              יצירת אקלים לימודי ברמה גבוהה שימשוך נערים בעלי יכולת לימודית וחברתית נאותה. למרות שקשה לאמוד הצלחת חינוך כלשהו באמצעים כמותיים בלבד, אין להתחמק גם מסיכום זה. הנתונים עד כה הם כדילקמן:
1.      בשש השנים הראשונות סיימו את התוכנית 104 תלמידים שהם 93% מאלה שהתחילו אותה.
2.                 מקרב בוגר חמש השנים הראשונות עלו לארץ 10 תלמידים שהם 11%.
3.      ששה מהעולים שרתו / משרתים בצבא, והם מהווים 6.6% מבוגרי חמש השנים הראשונות.
4.      רבים נוספים באו ללמוד בארץ באחת האוניברסיטאות, או לפחות ביקרו תקופה מסויימת בארץ ואף שהו כמתנדבים בבית השיטה. האם נמשיך בקיום ה"כיתה האמריקאית"? על כך נוכל לדון רק אחרי שנדון ונחליט מחדש על עצם המשך קיומו של בית ספרנו.
 
לימוד השואה
לזכור ולא לשכוח
 
בנושא לימוד השואה נפתח במספר עובדות על מקומה של זו בתודעת אוכלוסייתה של בית השיטה, שהיא בית גידולו של בית הספר שלנו.
מראשית שנות השלושים, קלטנו עולים רבים מגרמניה, שעלייתם הוחשה, מחמת עלייתו של היטלר לשלטון. קלטנו גם את ילדיהם, שהיו בכיתות בית הספר למן הכיתה הבכורה "אלון". החל מסוף קיץ 1945, קלטנו ילדים רבים, פליטי שואה, שבאו ארצה, חלקם יתומים וגלמודים, ושימשנו להם בית ראשון במולדת. דל וערום, ככל שהיה, אף אם היה אוהל או צריפון – היה בית.
קלטנו חברים רבים עקורי שואה.
חברינו יצאו בשליחות לקפריסין למחנות העצורים. עקורי השואה, שעלייתם עוכבה בקשיחות על ידי השילטון הבריטי ששלט בארץ טרם קום המדינה, עלו בספינות מעפילים והוחזרו למחנות בקפריסין. חברינו שימשו בקפריסין מורים ומדריכים למעפילים. חברינו, חברי הבריגדה, היו בין אוספי היתומים, היו בין אנשי הפלמ"ח שהובילו אוניות מעפילים, נאבקים בבריטים.
אוסף שירים ולחנים מן השואה בגיטאות וביערות, נאסף ונערך בידי חברנו ארנסט הורביץ, המורה הראשון למוסיקה בבית ספרנו.
בבית העלמין, ברחבה שבפתחו ניצבת מזה עשרות שנים, אנדרטה משותפת לזכר הוריהם ואחיהם של חברינו הרבים שהושמדו וניספו בשואה, ולחברינו ולבנינו, חללי מלחמות ישראל. אנדרטה אחת ושתי כתובות עליה.
בכל יום זיכרון לשואה, נערך אצלנו ערב זיכרון עשיר בתוכנו ומרשים במרכיבו, המוקדש לפן אחד מזוועות השואה. לקראת יום זה מופיעה חוברת, המוקדשת גם היא, מדי שנה לנושא מנושאי השואה והמרד. חוברות אלו נערכות בידי שורי מיינרט – מחנכת ותיקה בבית ספרנו, משנת 1981 ואילך.
בבית ספרנו נכתב מאמר ראשון על הוראת נושא השואה, כפרק בתולדות ישראל, ובו תוכנית לימודים מפורטת. המאמר הופיע ב"החינוך" וזכה להוקרה ולמימוש בבתי ספר רבים. הכותבת: המחנכת והמורה – תקוה שריג.
בכיתות בית ספרנו נלמד פרק השואה בדרכים שונות ובמסגרות שונות. בשנות השמונים נהוג ללמוד ולהיערך לקראת מסעות למחנות ההשמדה לפולין, שכל כתה י"ב מממנת בעצמה, בעבודות שונות במשק.
במסגרת מבחני הבגרות נכתבו עבודות רבות על השואה.
לסיכום: השואה – קורותיה ולקחיה, ובצידה – לימוד פרקי המרי והמרד של הגיטאות ושל הפרטיזנים, כל אלה מופנמים בתלמידי בית הספר לאורך כל שנות לימודיהם.
נביא לכאן מעט מן החומר לדוגמא ולתיעוד. לצערנו אין בידינו דברים שסיפרו או כתבו ילדי בית ספרנו שעברו את שנות השואה.
יש לחקור חקר יסודי, מדוע סרבו בתוקף לספר זיכרונות. הם רצו בכל מאודם להיות "כמו כולם" הם סרבו גם לכל התייחסות רכה ומתחשבת כלפיהם. אם ניסו להזכיר להם, או לשאול אותם – סרבו להשיב. הם פיתחו הסתייגות מן השואלים. הם שנאו רחמים. אולי היה זה סוד כוחם לגדול ולהפוך לילדים ישראלים רגילים, בוגרים, אזרחים, לוחמים ובונים, חברי קיבוץ, יוצרים.
 
לבנינו עם זיכרון השואה / שורי מיינרט
 
למעלה מארבעים ילדים נולדו בבית השיטה בשנת 1945! הם גדלו ב"שישיות" ושוכנו ב"ברזטונים" והמחסור במטפלות ובשיכון היו סעיפים, שלא ירדו מסדר האסיפות. הסעיפים עלו והשנים חלפו. וכולנו בגרנו, חכמנו וזקנו. בנינו ונכשלנו, השגנו והתאכזבנו, נאבקנו ושגינו – וכבר עברו שמונה עשרה שנים!
הנה הינם עומדים לפני הצבא ועוד מעט יהיו לבושי מדים, חולשים על טנקים ומצנחים, מודדים בנעליים מסומרות את שבילי הארץ וישנים על רגביה---
אם לסכם – הרי רק בתפילה פנימית עמוקה לקראת העתיד:
שלא יחזרו שנות 1945-1939, שלא יצטרכו להיוולד תקוות אנוש רק מתוך תהום האבדון וההרג, שלא תיווצר קדושת החיים רק מתוך הרס החיים, שהדור הזה יממש דמות אדם אחרת – אדם המסוגל להיות אחראי על אנושיותו, אדם המסוגל להיאבק ולהאמין בטעם ההיאבקות למען האחוה, ההבנה והיצירה המשותפת עם רעיו. מי ייתן ובשורת הולדת התינוקות של שנת 1945 תאיר גם לדור הזה ותאמר גם להם: "יש ערך לחיי אדם, אך עליו להיות חזק באנושיותו, על מנת לשמור ערך זה ולמצות את מלוא טעמו".
שיטים, 1964
נכתב, עם סיום בנה גרשון, את כיתת ארז
 
אהב את המלאכה / קותי אשכנזי
איננו מתיימרים להפוך את התלמיד לבעל מקצוע, אבל צריך ללמדו להשתמש נכון בציוד הנמצא ברשותו, כפי שעליו לדעת לתפור כפתור שנשר מחולצתו. כדי להגיע לתוצאות טובות, יש להתחיל בעבודה במתכת כבר בכיתה ז'. בכיתה ט' צריך ללמוד את תורת החומר וראשית השרטוט. כך בהדרגה עד כיתה י"ב, אפשר להגיע ללימוד ריתוך ואולי אף חריטה. בכיתה י"א, צריך ללמד נהיגה בטרקטור, ובכיתה י"ב, נהיגה במכונית.
הצעתו של קותי התקבלה ואמנם בני בית השיטה לומדים נהיגה בטרקטור ומקבלים רשיון ע"ח ביה"ס.
שיטים, 1967
 

 

 

חברת הילדים
ראשיתה של חברת הילדים היא תחילת הפעילות החברתית בכיתות הראשונות של בית הספר. במחנה הקיץ 1946 בבית אורן (אלון-ה', אורן-ד', להבה-ג') נקבעה המסורת, לפיה מכונה כל כיתה בשם.
באחד במאי 1947 התקיים לראשונה מפקד בר המצווה של קבוצת אלון, (כיתה ו') הבכורה, בו הצטרפה ועלתה לתנועת "הנוער העובד והלומד".
נוסד מבנה המזכירות והוועדות, הוקם משק ילדים, הופיע עלון פנימי, "ניצנים", והתחילו הפעולות עם מדריכים מהכשרות הפלמ"ח, שהתאמנו ועבדו במשק. ברקע התקופה: שנות מלחמת העצמאות, קום המדינה, העלייה ההמונית, קליטת ילדי שואה "הצנע" ואחר כך הפילוג בקיבוץ המאוחד.
במחנה קיץ בחורשה באלונים, 1946, נקבע מבנה חברת הילדים, - החלוקה לשכבות גיל ובתי אורך בספורט (אדום-כחול-ירוק).
בסוכות תשייב, 1951, קמה חטיבת בני הקיבוץ הקיבוץ המאוחד, ומאז, משולבת פעילות חברת הילדים במסגרתה.
ברבות השנים, התגבש מערך אירגוני (ועדות ומוסדות) ושלד מבצעים ופעילויות, שנמסר כמורשת ממחזור למחזור.
החלטות יסוד
החברות – חטיבת בני הקיבוץ המאוחד מאגדת בתוכה את כל בני הקיבוץ מגיל הכניסה לנוער העובד ועד גמר י"ב כיתות של בית הספר.
 
העצרת הראשונה
גבעת ברנר, קיץ תשי"א, 1951
העצרת אשר המחשבה הראשונה עליה התכוונה למפגן חינוכי אומנותי בלבד, היתה להפגנת כוח נעורים אדירה כלפי פנים, ושימשה מקור עידוד עצום לקיבוץ, בימי הפילוג המרים. נתנה לבנים את מלוא הכרת כוחם, והיתה למנוף להקמת חטיבת בני הקיבוץ המאוחד.
היתה זו ההתכנסות הגדולה הראשונה של בני הקיבוץ במסגרת כה רחבה.
 
העצרת נפתחה ביום חמישי 12.7.51 בערב במפקד פתיחה, לאחריו התכנסו הכיתות הארציות, כל אחת ליד מדורתה.
הימים הוקדשו לתחרויות ספורט, מפגני מחנאות, טיסנות ושחריות אומנותיות של חברות הילדים.
תערוכות האומנות ומלאכת היד של חברות הילדים היתה פתוחה במשך כל העצרת. עלון העצרת התמיד להופיע מדי יום ביומו. חשיבות מיוחדת יש לייחס לשיחות הכיתות הארציות, שבהן נתגבש לראשונה רעיון החטיבה, ובעקבותיהן נבחרה ועדת הקשר אשר הכינה את מחנה מעיין חרוד.
הערבים הוקדשו בעיקר לתוכניות האומנותיות שהוכנו על ידי חברות הילדים: בערב הראשון התכנסו הכיתות הארציות על יד מדורותיהן: נושאו של הערב השני היה "בנתיב החירות"; הערב השלישי היה "ערב הקיבוץ המאוחד" שהפך לחוויה עמוקה. הוא נפתח בהתעמלות כללית של כל משתתפי העצרת, בנוכחות קהל אורחים עצום מכל משקי הקיבוץ.
ערב הסיום, הוקדש ל"שמחת נעורים" וסופו במפקד סיום של חצות. בעצרת נולדה "ועדת הקשר" שקראה למחנה יסוד החטיבה במעיין חרוד, בסוכות תשי"ב,
 
   
 
 
1951
בעצרת השתתפו כ- 1260 ילדים ונערים מכיתות ז' עד י"א (בני כיתה י"ב המסיימת גויסו מסימינר שפיים לשמש כסדרנים). מספר המשקים המשתתפים היה 24, והם: איילת השחר, אפק, אשדות יעקב, מאוחד, בית אורן, בית השיטה, גבעת ברנר, גבעת השלושה, גבעת חיים, גברעם, גבת, גליל ים, גינוסר, דפנה, חפציבה, יגור, כפר סאלד, מעוז חיים, נען, עין כרמל, עין חרוד מאוחד, רמת הכובש, שדה נחום, שפיים, תל יוסף וכן קבוצה מן "המחנות העולים".
ארגן ביצע ופיקד: אריה בן גוריון. יונה ירחי היה אחראי לסדר, בעזרת סמינר מסיימי י"ב בשפיים.
"יחדיו" 1951
בטאון חטיבת בני הקיבוץ המאוחד
העבודה היא כל חיינו כולל חיי בנינו
מגיל שתים עשרה שובצנו בענפי המשק. עבדתי מספר שנים ברפת, כשעוד חלבו בידים... חקלאות בית השיטה התבססה בפירוש, במודע ועם ביסוס רעיוני מובהק על עבודת ילדים מפרכת, מכיתה ה' ומעלה. הסיבות היו שלוש: מחסור, חוסר מתמיד בידים עובדות, התנגדות עקרונית לעבודה שכירה. כל החברים דאז, עבדו בכל כוחם ובכל מאודם.
נורית מיינרט גבריאל
 
                                      עריכה: חגי בן גוריון

                                    צילום וסריקה: חיים בניאן  סרטי וידאו :דליה סלע וצוותי הוידאו

                                    הדפסה : עדנה הדר

                                    עריכה גרפית: מיכל אלבלק

 
 
 
 
 

חזור לראש העמוד

גרסה להדפסה גרסה להדפסה       שליחה לחבר שליחה לחבר