בית הספר בבית השיטה 1942-1992 חמישים שנה של יצירה משותפת
פרקים בתולדות ילדותנו - מסע בזמן (מתוך הנכתב בעלון הקבוצה ובספר "עמודי השיטה")
26.2.41
הוחלט לפתוח את בית-הספר שלנו בסתיו.
בשמחת תורה תש"ב – יש כתה א'
"חג הבר מצווה לקבוצה(1928-1941), התמזג השנה עם כניסת ילדינו הראשונים לעולה של תורה. הייתה בלב כולם הרגשה: עולה על במת חיינו הדור החדש".
אלינקה אלף, עם סיום שנת הלימודים הראשונה, כתה א' 1942כותב:
עוני: תנאי העבודה היו קשים, הדירה בלתי נוחה, בכתה א' אי אפשר ללמד בימי גשם, או חמסין. חסר ריהוט, לדוגמה: הילדים אכלו על שולחן גבוה מקומתם, צפופים על ספסלים. סכין אחד לכל שמונה ילדים. חוסר ציוד בסיסי. חסרים משחקים. אני מרגיש מחסור בהכשרתי להוראה. הרבה מהנעשה בבית הספר הוא בבחינת מעשה בראשית ו"כל התחלה קשה". בחלק גדול מהקשיים יש להאשים את עוניינו.
1943-1942
הפלמ"ח מגיע ומאז ועד מלחמת השחרור, יש בדרך קבע מחלקת פלמ"ח בבית השיטה. המחלקה הראשונה שוכנה בארנבייה
שפנייה) הנטושה. ילדינו בני השש-שבע מסתופפים בשפנייה ובאוהלי פלמ"ח.
1943
נולד הילד ה- 100(יהודה מזרחי)ו בסוף השנה יש לנו 119 ילדים.
1947
מחליטים על הקמת בתים כוללים לבית הספר, וחודשים אחדים לאחר מכן מונחת אבן פינה לשני הבתים הכוללים הראשונים – "הבתים ההולנדים", על שם חוה ורי כהן – 21.1.47
הישוב מונה – 306 חברים ומועמדים, 332 ילדי חברים, וסך הכל 843 נפש.
קבוצת "אלון" כבר בכתה ט' -והיא נשארת ללמוד בבית, לאחר דיון נוקב אם "כל כפר קטן צריך גימנסיה".
עוד בראשית השנה יצאה מבין נערי בית השיטה יוזמה לארגון חברות הילדים מכל הקיבוצים. באווירת הפילוג נתקל הדבר בחשד מצד שני הזרמים גם יחד, אבל היוזמה לא פסקה. ועדת החינוך של הקיבוץ המאוחד קראה בסוף שנת הלימודים לעצרת נוער בגבעת ברנר .
המארגן והמפקד: אריה בן גוריון. חברת הילדים של בית השיטה הופיעה בה במלוא כוחה, וקיבלה כציון לשבח את דגל העצרת. כאן קמה הוועדה היוזמת להקמת "חטיבת בני הקיבוץ", ובמרכזה הנערים שלנו , בני כתה י'. ילדינו מכינים ריקודים שלמדו מדיתה פרח וזכו לשבחים.
הפילוג היה לעובדה. חברי איחוד הקיבוצים מודיעים כי החליטו לעבור לאיילת השחר, ומבצעים את החלטתם ללא דיחוי (נובמבר 1951).
עברו 90 חברים ומועמדים. 7 הורים, 116 ילדים.
1952
הקמת "חטיבת בני הקיבוץ המאוחד", בסוכות תשי"ב (1951) היוזמה באה מתלמידי "אלון" ו"אורן". עזריה אלון ואריה בן גוריון – בין היוזמים והמקימים.
1953
מאורע השנה – בית ספר מלא, על כל כיתותיו, עד י"ב:
קבוצת "אלון", בכורי הבנים של בית השיטה, מסיימים את בית הספר המקומי.
מחזור א' – כיתת "אלון" א' עד י"ב:
1942 כתה א'. אלינקה אלף, סוכות תש"ב
1943 כתה ב'. אלינקה אלף
1944 כתה ג'. אלינקה אלף
1945 כתה ד'. אלינקה אלף
1946 – כתה ה'. אריה בן גוריון
מחנה בית אורן (השתתפו כיתות א' עד ה'). ייסוד חברת הילדים
1947 כתה ו'. אריה בן גוריון
עליה לתנועה ובר מצווה ראשון (15.47) – מחנה שדות ים
1948 כתה ז' אריה בן גוריון / מחנה אלונים
1949 כתה ח' חנה כרמי
1950 כתה ט' אריה בן גוריון / שבוע בבית ג'אן בחופש הגדול (עם עזריה אלון ואריה)
1951 כתה י'. עזריה אלון
1952 כתה יא' . בנימין גלעד
עצרת החטיבה הארצי הראשון (13.7.51) / הפילוג.
1953 כתה יב'. עזריה אלון
מסיבת סיום בית הספר וקבלה לחברות.
כתת "אלון" מחזור א' מתקבלת לחברות
חג היה לבית הזה , כי בערב אושרו כ"ג בנינו לחברות ואושרה הוודאות בהמשכיות הבית הזה, כי רק עם הצטרף בן לאביו, בת לאימה, נער לחבריו הבוגרים – יש עתיד לכל אשר פעלנו עד הנה, יש המשך, דור אחרי דור אחרינו.
חג כ"ה המחזורים / אריה בן גוריון
בחג הביכורים תשל"ח 1978, חג מתן תורה – מציינת בית השיטה את חג ביכורי כ"ה מחזוריה שלמדו תורה, בחברה זו, על אדמה זו, בנוף זה.
הגלבוע יעיד בנו, שהיינו מעשה בראשית . קורות 37 השנים של בית הספר המקומי מלמדים, שהחלומות לא בגדו, והמציאות הפתיעה והייתה עשירה ואיתנה מן החלום. נניף בחדווה את ביכורינו, ונברך על טנא, שהחל מתמלא משנת 1953, מראשית ביכורי קבוצת "אלון" ועד מחזור "אילנות". זכינו שסיימו את בית ספרנו 583 תלמידים, בתוכם 180 אלה הקרויים "ילדי חוץ", ש- 45 מהם הפכו לילדי פנים, יחד עם 82 בני זוג – וכל אלה מרכיבים את אילן היוחסין הקיבוצי, הקרוי בית השיטה.
1980
בית הספר פותח את השנה עם 355 תלמידים. שמה של כתה ב' החדשה "אשל". בית הספר הוא הענף הגדול במשק, מספר העובדים בו רב ממספר העובדים בזיתייה בשיא העונה: חמישים וארבעה מורים ועובדי מוסדות בית הספר וארבע עשרה מטפלות. לאלאה נוסיף שישה מדריכים – חברים!
1985
בהצבעה ברפרנדום הוחלט (ברוב קטן ביותר) על לינה משפחתית .
בנים רבים המסיימים את שירותם בצה"ל, נכנסים ויוצאים, מי לחו"ל ומי לעיר.
החוזרים הביתה מעטים. ספורים הבנים המציעים את מועמדותם.
1989
מספר התלמידים: 330, כולל 18 בכיתה האמריקאית ו- 26 תלמידים מהחוץ.
מורים וחברים – 41, מורים שכירים – 13, סך כל עובדי בית הספר 80.
20.10.89 – לקראת דיוני האסיפה על המעבר לבית ספר אזורי, נערכו סיורים להורים בארבעה בתי ספר באזור.
1992
השנה מונה בית ספרנו בכיתות א'-י"ב, סך הכל 285 תלמידים (כולל 12 תלמידים מרוסיה, ועוד 12 בכיתה האמריקאית + 18 ילדי חוץ).
בכיתה א' – 26 ילדים, מספר תלמידים גבוה כזה הוא אחרון על פי התצפיות לעתיד.
ירידה משמעותית במצבת מורי בית השיטה: 12 מורים שלנו הפסיקו עבודתם. אין הצטרפות מורים חדשים שלנו. מתוך 12 מחנכים כבר מחליפים 6 מחנכים שכירים.
פתיחת לימודי השחר לעובדי ביה"ס. הנושאים הנלמדים: הקיבוץ; יהדות וחילוניות. זמן הלימוד
ב- 5:30 בבוקר יום שישי.
הרהורים בדרך-מחנכים ותלמידים כותבים
לחפש דרכי חינוך התואמות את האידאה / חנה כרמי
כמו שמפעלנו לא ייתכן בלי אידאה ורעיון מנחה , בלי חזון המלווה אותנו תמיד, כך גם מפעל החינוך לא יתכן בלי חזון חינוכי. אנו מוכרחים לברר לעצמנו מהו הטיפוס האנושי שאנו רוצים לראות בילדינו. כידוע, יש בקיבוץ שיטות שונות ולבטים רבים בעניין החינוך. השיטה קובעת את צורת החיים של הילדים: בית, בכיתה, במשק. מה יחסם לעבודה, כיצד הם לומדים, האם מתוך עניין ורצון, או כגזרה מהשמים?
החשבון לא נגמר / בנימין גלעד
... עניין ההכרה יטושטש במשך השנים. וישאר רק האמוציונלי. "אני" קשור למשק דרך חבריו, סדר היום ודרך חייו עם כל החולשות, ולא דרך הקשר התנועתי-רעיוני. זוהי הרגשתו של כל הדור השני במשק, והיא תתחזק בדור השלישי... הרבה שנים קיבוצינו הנו במצב של פלוס ומינוס אותו מספר נפשות . אין טעם לנפנף בדגל של דרך להמונים, למרות שאנו או מייסדי הקיבוץ חשבו כך פעם.
הגידול הוא רק פנימי. צורת חיינו הצדיקה עצמה מבחינה הומנית. אל נתיימר להיות משני – עולם. איננו בנויים לזה. זאת יש להציב כעיקרון מנחה.
אל ארץ הסוד
כי נגע הברזל אל הגזע
וייאסף גופו אל צלו
ושורשו אל סבכו
ואדמתו סביב.
בישר ועיקש וניפתל
וביד חרוצים כבדה
הוא חצב אמונה על לוח.
לא נטל סודות עמו
בלכתו, נמהר אך הפעם,
אל ארץ הסוד.
חברת הילדים – חוויה מחנכת / יוסי אסף
חברת הילדים הייתה תמיד הפן השני של המערכת החינוכית שלנו. אינני זוכר שאי פעם היה לנו שולחן ערוך פדגוגי, תורה כתובה, ובכל זאת, היה כמעט מובן מאיליו שהפעילות החברתית שוות ערך ואפילו שווה יותר מההישג הלימודי גרידא. האוריינטציה החינוכית שלנו היתה פשוטה וברורה: ככל שהפרט יתרום יותר לקבוצתו, כך יגדל ויעמיק, כי הכלל שהוא נותן, בסופו של חשבון, את טעם הקיום לפרט. לכן יש ללחום כנגד אגואיזים ולעיתים אף כנגד אינדיבידואליזים. ההנחה הזו היתה כמובן תשתית של "האני מאמין של הקיבוץ".
על אבולוציה, פינוק וקיבוץ / רוחיק גולדמן
הקיבוץ הוא איזו מין ישות שלימה, "על משפחתית", ושרידותו של הקיבוץ תלויה לא רק בהצלחת צאצאי כל משפחה בנפרד להתקיים – כלכלית ולהעמיד צאצאים – דור המשך משפחתי. אם לא יהיה דור המשך קיבוצי – לא יהיה קיבוץ.
סיפורים לילדים ממקורות ישראל / חמוטל בארי – כרמי
כיצד נביא את הספרות הקדומה של עמנו לילדינו הצעירים?
בשבילנו, המבוגרים, השימוש במקורות הוא עובדה . רובנו לא ספגנו ספרות זו דרך חוויות ילדות. לכן אחר שנכיר בערכה, עלינו ללמוד אותה. כל דור משנה ומוסיף על הקיים ועל ידי זה הוא הופך את אוצרות המסורת לעולמו הפנימי. התנאי לכך, שהסיפורים הללו יהיו יפים בשבילנו ויחיו בנו, אז נדע ונוכל להחיות אותם בלב הילדים.
על כן נספר לדוגמא "בקבלת השבת" את הסיפור המקורי באווירה התואמת אותה: בלבוש הלבן, בהדלקת נרות, במפות הלבנות על השולחן, בחלות, במאכלים המיוחדים לשבת.
אני אומר: לא די לנו בתכנים היהודיים המתקיימים אצלנו בציבור במסגרת חברתית כוללת, יש להביא תכנים אלה לחדרו של כל חבר ביישובינו. יהיו הם נכסיו ו"רכושו הפרטי", יחיו בחדרו ויהוו חלק מאווירת הביתיות אשר בה הוא חי, ייהנו מן האויר שבחדרו, אשר אותו נושמים וסופגים ילדיו, וכך אולי יחוזקו לאורם של תכנים יהודיים לא רק בבית הספר, אלא גם במקום שהם לובשים צורה יותר מוחשית, שיש בה מן הטבעיות ומטעם החיים.
בזכות מגע יוצר עם ספר התנ"ך / אריה בן גוריון
עלינו כהורים וכמורים לעשות מאמץ מוגבר לחבב את התנ"ך וקומת המדרשים שמעליו בהתייחסותנו ובתרגומנו האנושי, היהודי והציוני, כפי יהדותנו וכפי אהבתנו.
הקליטה – מאמץ שנשא פרי / רות אלון
דרך זו, של קליטה כתוספת לילדי המשק הראשונים, המעטים, הוכיחה את עצמה.
לדעת הכל, הצליחה הקליטה בביה"ס בשני העשורים הראשונים. רבים מהנקלטים חיים איתנו.
בפעם הראשונה הגיעו רבים מבני עדות המזרח לקיבוץ. (לא רבים היו המשקים כמו בית השיטה, שגם בין חבריה הותיקים היו יוצאי עדות אלה) לבנים אלה לא היה קל המעבר מחיי המשפחה הפטריארכלית לחיי שיתוף. עלינו להעריך אותם בנים ראשונים, נציגי חמולות גדולות הרואים את הקיבוץ כביתם. הם מהווים מקשרים חשובים עם מחצית האוכלוסיה שכמעט ולא שמעה על הקיבוץ.
להיות יהודי היום / שורי מיינרט
להיות יהודי עבורי, פירושו להכיר בזכותם הליגיטימית של כל היורשים, בני עמי, על אותה ירושה, דתיים וחילוניים כאחת. כי אמת המידה לקבלת ירושת הדורות היא הענווה, הנכונות והפתיחות ללמוד ולגלות את סתריה ולהוסיף נידבך על נדבכיה.
לכל דור בת קול משלו
גם לנו דרוש חלום
אם הדור הראשון טווה את החלום
והדור השני טרח בהגשמתו –
אנו, בני הדור השלישי, מרגישים,
שמה שמצפים מאיתנו ומה שנותר לנו הוא,
לחיות לפי החלום שהוגשם.
אבל אנחנו זקוקים לחלומות ואידיאלים
שינחו אותנו במצבה של המדינה כיום,
יש חלומות מכל עבר, הרבה אתגרים להתמודדות.
הצרה היא שהקיבוץ מרוצה מדי מן הגינה המוריקה שלו.
היום זהו רק בית נוח,
כל הפוטנציאל שיש בנו להציע –
נראה מבוזבז בקיבוץ – עכשיו.
איבדנו את הנשמה היתרה שליוותה את חיי הקיבוץ,
חייב לבוא שינוי –
הנה זוהי המשימה לבני דורי, הדור השלישי.
מתוך "קיבוץ מקום" מדברי הדור השלישי, 1979
|