![]() |
|
פסח בבית השיטה-העומר והסדר מדור לדור |
|
|
|
|
|
|
סדר פסח וקציר העומר בבית השיטה 1937-2008
מדבריו של אריה ב.ג על החג ומשמעותו
|
מתוך הכוונה להעשיר את עולמו הרגשי של הדור הצעיר, באו לכלל העשרת עולמם הרגשי של המבוגרים. "...החג הוא געגועים, הוא טקס. וטקס פירושו – את זה שרים, את זה מברכים, את זה אומרים, את זה טועמים... יש בו התחלה ומסלול מתפתח, סמלים מתפענחים, קשר אורגני בין מאכלים ותכנים, סיפור קורות, מתח והרפייה... חג ו'דבר חדש' הם דבר והיפוכו. אפשר לחדש ריקוד, אפשר לחדש לחן לשיר, אפשר לגוון בהופעה, אך אי אפשר לערוך הגדה-של-פסח חדשה בתוכן ובמיבנה שלה. פרקי הטקס חייבים לחזור על עצמם. לא נוכל לומר: 'בוא נקצר, נדלג, נכניס קטעים חדשים. לא נוכל להפוך חג עשיר-תוכן לחגיגה ססגונית. כי חגיגה היא חד-פעמית, כל חייה ערב אחד... כי החגיגה הבאה תהיה שונה בלאוו-הכי, אך החג – מחייב!
|
| 1941 -וקישור לתוכן הגדת 1929 בחדרה |
לחץ על ההגדה לקישור להגדת קבוצת החוגים בחדרה 1929 |
 |
ההגדה הראשונה נכתבה ואוירה עלידי דוד אלקינד וצוירה בחרט על דף שעווה שאחרכך שוכפל במכונת סטנסל וחובר עם סיכות וחולק לחברים. היתה זו הגדה מוסכמת מגובשת ועשירה בתוכן וסדר מחייב פרי עבודתם של חברים רבים ובעיקר ארנסט הורביץ,הדסה עמרמי,שבתאי בארי ואריה בן גוריון. 1940
|
| 1947 |
1945-הגדה זו הוצאה בטרם שוכפלה בבית דפוס בחיפה ההגדה שצוירה ברוב הדר וכישרון שוב עלידי דוד אלף בשנת 1947 והפכה להיות ההגדה שלנו בשלושים השנים הבאות.
|
 |
ק 
|
| |
1947 |
 |
|
 |
דוד אלף צייר הגדת בית השיטה |
2000 ניסן תש"ס, אפריל
אחרי החג
חגגתי את ליל הסדר עם משפחתי ועם חברי – עם חברי שבחיים, ועם חברי שאינם
בחיים, וכמובן עם בנימין.
ישבנו, כבימים ימימה, ליד משפחת בארי – עם רות ושבתאי. על השולחן ה"הגדה" המצוירת של דוִד
אָלֶף – יקרה, יקרה... וההגדה של אריה בן גוריון, עם ההקדשה בכתב ידו – "רוחו של בנימין ז"ל
"חותמת הגדה תנועתית זו ב'ערבי פסחים' שלו-שלנו.
הייתי שטופה בזכרונות, ונעה בין המתרחש באולם ובין "ערבי פסחים" בעבר, כשארנסט ברוחו
ובשרביטו מנחה אותם.
שרים "טל תן לרצות ארצך..." ואני שומעת את הסופרן הצלול והפעמוני של נלי..
אומרים "עבדים היינו לפרעה במצרים" – נחום, נחום שריג היה קורא בטעמים, ואחר כך יוסף..
ויעבידו מצרים את ישראל" – ואני שומעת את קולו המסתלסל, והיהודי כל כך של שמעון דגני"..
וכך הלאה והלאה.
והנה שפרה חוזרת – "ותיקח מרים הנביאה את התוף בידה" ואחר כך תמר שרה.
ומה קרא בנימין? – את דברי ברל כמובן – "עם שומר אלפי שנים"
ועוד מעט – הדסה – "שאי סביב עיניך וראי.."
והנה שרים "אין אדיר כאדוני" – עדה, עדה... "מי פילל ומי מילל.."
כולם, כולם באו לי – הם נוכחים, הם קיימים בי, בנו...
הגדת הזכרונות של ציפורה גלעד ז"ל
|
כבר בשנת 1929 חגגו ראשוני קבוצת החוגים את הפסח עם הגדה מקורית משלהם שלא היתה מגובשת ולא היתה מבוססת על ההגדה המסורתית. ב 1934 חגגו את הפסח במעיין חרוד עם הגדה משופרת ותוספות היתוליות בעיקרן יחד עם השמעת קונצרט מוזיקלי שהושמע מפטיפון. הפסח הראשון שלנו בעמק נערך במחצבה,ושתי תמונות מפסח זה מובאות כאן. ב-1937 נערך הפסח הראשון בבית השיטה בסככה מאולתרת שהוקמה במרכז המחנה. וב- 1938 נערך העומר הראשון בשדותינו.
|
| |
| בשנות החמישים לאחר הפילוג הגדול הוציא כל זרם קיבוצי הגדה משלו.השומר הצעיר,הקיבוץ המאוחד ומשקי איחוד הקיבוצים כל אחד גיבש הגדה שתתאים לתפיסת עולמו ורק ב- 1985 יצאה הגדה משותפת לכל הזרמים הקיבוציים. הגדה זו נערכה עלידי אריה ב.ג שעמד בראש ועדה בין קיבוצית מכובדת. את ההגדה עיצב גד אולמן והיא הודפסה מאז ב-18 מהדורות. |
 |
קישור להגדות קיבוציות |
למה לנו הגדה קיבוצית(אריה ב.ג)
|
"...ההגדה הקיבוצית מחודשת ומותאמת לחברתנו, לזמננו, למקומנו, לתפישתנו את ההיסטוריה מיציאת מצרים עד קום המדינה. היא מקראית (בניגוד למסורתית, שהיא מדרשית), אך גם היא כבר קיימת 40 שנה ויותר... הבה נשאל את עצמנו למה האדם הדתי, וכמוהו האדם במבנה השבטי, בו קיימים טקסים ופולחנים לפי עונות השנה הקבועות ומחזור החיים – קורא את אותה הגדה שבעים דורות ולא יעלה על דעתו לשפוט את ליל-הסדר האחרון, האם היה מעניין או משעמם. עבורו הנוכחות בליל הסדר היא נתון, הציפיות שלו מוגדרות, יש לו הגדות עם הטקסט הנאמר, שהוא חי אותם בריגוש מתחדש מדי שנה... זאת גדולתו של התנ"ך שכל קטע שבו הוא גם עבר וגם הווה ורמז לעתיד, גם של אבותי גם שלי וגם לבניי ונכדי...".
|
|
לחץ לדפים בהגדה הקיבוצית |
|
בית השיטה 16למאי 1938 (בנימין גל כותב להוריו המסתייגים מתוכן הסדר בקבוצת החוגים ב- 1938 )
[ט"ו באייר, תרצ"ח, יום ב']
אבא ואמא היקרים.
אתה רואה, אבא, שאנחנו לא כל כך נוראים כפי שמספרים לכם. והקשרים שלנו עם עברוֹ של העם הם על כל פנים לא יותר חלשים משל חובשי הירמולקות. אנחנו רק חושבים שחופש המחשבה הוא גם כן אחד מערכיה היסודיים של היהדות וכשאנחנו יונקים ממקורות העבר אין אנחנו מאבדים את חוש הבקורת ואיננו חושבים שיש לקדש במדה שוה את כל מה שטבעו הראשונים. ואם המאמר "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים" אומר הרבה מאוד ללבי, הרי ששמחתי מאוד על הכללתו בהגדה
אבל מה לעשות – ההגדה המסורתית איננה ממלאה את כל מה שיש לנו אל הפסח, אל חג החרות וחג יציאת מצרים שבכל הדורות. ואנחנו מגששים באפלה. והנה במשך השנים האחרונות הלכה והתפתחה צורה של הגדה בכל הקבוצים כמעט. הגדה שהתחילה בפינות שונות ובצורות שונות, היו הרבה הגדות עלובות ודלות. והנה לאט לאט נוצרת בכל זאת איזו דמות של חג חדש בקיבוצים, והחג הוא באמת חג גדול לנו. סיפר לי ברל כצנלסון שהיה אצלנו בחוהמ"פ בכינוס, שהוא היה בליל הסדר בגבעת ברנר, ומעולם עוד לא ראה בשום בית כנסת יהודי בשעת נעילה יראת-חג ורוממות קודש כזו ששררה באולם בגבעת ברנר בשעת החג. ואינני חושב שגבעת ברנר שונה בזה מאיתנו, או מכל קבוץ אחר. עוד הרבה מתלבטים ומגששים בעיצוב דמות החגים אצלנו. אבל מה שהוא בכל זאת הולך ונוצר. ואם הגענו לכך שיהודי כמוך נהנה מההגדה של קבוצת החוגים הרי זה ודאי הישג גדול. אני שולח לכם את ההגדה ותעיינו בה שוב. שילַבנו בחג שלושה גורמים עיקריים:
א. חג האביב שהתבטא בסדר הבאת העומר – כל הציבור יוצא לשדה לפנות ערב לטכס הקציר, הקציר מלווה בשירים ובהקראות על האביב והעומר.
ב. יציאת מצרים – נכלל בהגדה בחלקה הראשון וכולל קטעים מההגדה המסורתית, התנ"ך ומאמרות חזל וכו'.
ג. החלק השלישי הוא השאיפה לחרות בכלל. השעבוד בגלות ויציאת מצרים של דורנו. מצאנו לנכון לשלב גם את דורנו ושאלותיו למרות מה שבענין זה נראה אולי "פחות חשוב", אבל אני חושב שזה היה גורע מערך החג בשבילנו אילו לא היה ניתן ביטוי לשאיפת החרות כפי שאנו חשים אותה יום יום. בעריכת ההגדה השתתפתי גם אני וגם כתבתי קצת. את הקטע המתחיל ב"ועבדים היינו בכל דור ודור" ועוד.
החג עצמו היה גרנדיוזי. באו כל ידידנו הקרובים והרחוקים. באו, כרגיל, הרבה הורים של חברים. ערב החג היה ממש "כמו בבית". רחצו, מרקו וגרדו, אכלו בחוץ וכו' וכו' כנהוג.
חול המועד היה מוקדש לכנוס מועצת "המחנות העולים" שאין לי עכשיו כח לכתוב עליה. ושלום שלום לקרוב ולרחוק
בנימין גל
|
 |
 |
 |
לתשומת לב האורחים והחברים
עם הרמת "כוס האביב" מלווים הורי ילדי הגנים את ילדיהם לגן. ההשכבה – ע"י עובדות הגנים.
*
גם האורחים מתבקשים לא להישאר עם ילדים בגיל הגן באולם הפסח לאחר"כוס האביב".
*
נא לא לפנות אל התורנים אלא בזמן הארוחה בלבד מועדים לשמחה
|
| 1945 |
הוראות התנהגות |
 |
 |
| |
1979 |
 |
 |
| 1947 |
|
 |
במשך השנים הוצאו עלידי ארכיון החגים ומכון שיטים הגדות יעודיות המותאמות לקהלים שונים:
הגדת פסח לגן,הגדת פסח בחוג המשפחה,הגדת פסח באנגלית ורוסית לטובת העולים החדשים והמתנדבים בקיבוצים ועוד.
|
|
|
כרטיסי ישיבה לפסח 1954 ומאחור ההוראות ולוח הזמנים:
בשעה 4:45 צלצול הפעמון,הציבור מתכנס לפי החטיבות בדשא הדרומי 5:00 יוצאים לקציר העומר 7:30 צלצול הפעמון והציבור מתכנס במקום הסדר 8:00 פתיחת הסדר.
|
|
|
בפסח – מלקוש ומקהלה
כתבה: תקוה שריג
|
אפילו בשנים הקשות הרחוקות, שהיום הן נזכרות כל-כך מתוקות,
כבר היינו חוגגים את הפסח ברוב שמחה והדר.
בכל החודש שבין פורים לפסח, התכוננה המקהלה לשירי ה"סדר".
הילדים היו חומקים, אחד אחד, באין רואה מבתיהם,
יושבים בדממה מאחורי כתלי חדר-המוסיקה,
בולעים באוזניהם את המנגינות היפות והמילים המשונות ולומדים אותן על פה, בקלי קלות, מהר יותר מחברי המקהלה.
בשבוע שלפני פסח, היו בונים להם, בכל גן ובכל כיתה,
תבון לאפיית מצות. בבתים היו – עורכים נקיונות. בו בזמן...
בו בזמן, הלכו כולם בסך למחסן-הילדים והיו מודדים
חצאיות יפות לילדות ומכנסים קצרים עם חנות – לילדים.
בקוצר רוח ספרו את השעות עד לסדר.
כיוון שחדר-האוכל היה צר מהכיל
את כל החברים, הילדים והמוני האורחים
שבאו אפילו אז באותם ימים,
היינו עורכים את הסדר, בכל מיני מקומות משונים,
במתבן, בזיתיה ואפילו ברפת חדשה,
לפני שבאו לשם הגברות, הפרות.
האם גם בשנים האחרונות יורד גשם בכל ליל-סדר?
בשנים ההן, בכל אופן, ירד המלקוש בכל שנה,
כמו להרגיז , כמו להכעיס, דווקא בליל- הסדר!
אבל מי שם לב?
בתוך המתבן, או הזיתיה, או הרפת החדשה,
היו אור וחום ויופי שירה, סעודה טובה ושמחה אדירה
ואם טפטף פה ושם סילון של גשם – באמת לא נורא!
הבנות נפנפו להן בחצאיות החדשות והחולצות הצחורות. והבנים
והבנים – אם היו צריכים, או לא כל-כך – פתחו מדי פעם חנויות המכנסים
והשתינו בצהלה בכל פינה, תחת כל עץ, בתענוג אין קץ...
וככלות הסעודה, שירי המקהלה, עם תום ההגדה,
לאחר מציאת האפיקומן וקבלת המתנה,
היתה מתלקחת ההורה כאש להבה,
האבות היו מעמיסים הילדים על כתפיים
ורוקדים ושרים, עם כל הנשמה עד לב השמים.
|
|
העומר היה חלק מהסדר וכלל את כל הציבור. עם השמע הפעמון הופסקה כל מלאכה והחברים הלכו לחדרם להתלבש בבגד החג ואחרכך התרכזו על הדשא הדרומי ממתינים לפעמון בשעה ארבע וחצי עת כל הציבור יצא בתהלוכה מאורגנת אל שדה העומר. בראש התהלוכה הובילו רוכבי הסוסים אחריהם אוחזי החרמשים ואחריהם הילדים והחברים. בתום העומר הובילו החברים את האלומות למקום הסדר שהיה מתחיל בשמונה בדיוק. הישיבה במקומות המסומנים דרשה זמן רב ולאחריה כמעט ולא היה ניתן לנוע באולם.כבר בשנות הארבעים השתתפו מאות חברים ואורחים בסדר בבית השיטה ובשיאו כלל הסדר קרוב ל-1500 איש.
למעלה-העומר בשנים 1950-1954
|
 |
 |
| עריכת שולחנות-1944 בסוכה המיוחדת |
מכינים את הקנידעלך לסדר-1979 |
 |
 |
| 1978 |
|
 |
 |
| במחצבה |
|
 |
 |
| בסדר שנערך במעין שאריק ומרימציק-1936 |
השומרים בסדר אליהו אלף ושושנה אילת |
הסדר התנהל בסדר מופתי וקשוח וכולם התנהלו בהתאם-השומרים,הסדרנים,המטפלות,אנשי
המקהלה והקריינים,המבשלים בסירים מחוץ לאולם סדר,מחלקי האוכל.
ההוראות חולקו כדף תוספת בהגדה והוראות נוספות ביומן הקבוצה.
|
סדר האכילה
א. אחרי "הא לחמא עניא" (עמ' 7) – אוכלים רק את המנה הראשונה (דג) ושותים כוס ראשונה. אין להטריח את התורנים בשעת הארוחה הראשונה. יש להזדרז ולהיות מוכנים להמשך, כדי לא לעכב את ביצוע ההגדה.
ב. הארוחה העיקרית תבוא אחרי הברכה (עמ' 33). בהפסקה זו יגישו התורנים את התבשילים החמים.
ג. בתום קריאת ההגדה אחרי "חסל", יגישו התורנים קפה ועוגות.
ד. יש לשמור על השקט משך כל קריאת ההגדה. הציבור מתבקש שלא לפצח מצות, אלא בשעת האכילה. הילדים חייבים לשבת בשקט ע"י הוריהם.
ה. ילדי הגנים ישתתפו ב"סדר" עד לאכילת המנה הראשונה (אינם משתתפים באכילתה!) מיד לאחר "הא לחמא" יש להוציא את ילדי הגן מחוץ לאולם, מצד מערב, שם תחכה מכונית לילדים, ו ה מ ט פ ל ו ת תסענה להשכיב אותם.
|
 |
 |
| |
 |
| הישיבה היתה צפופה על לוח עץ בנין ברוחב 20 סנטימטר ולאחר הישיבה לא התאפשרה תנועה - 1944 |
המקומות היו מסומנים וחולקו כרטיסים לכל משפחה וחבר לפי רשימה מראש-1970 |
|
|
|
|
|
|
|
| 1971 |
|
 |
 |
 |
 |
| ליד האורגן יוסף שריג מנצח ארנסט- בתזמורת:מוטי,יעקב,שלמה,מיכאל,אמציה,זכרי,וחוולה |
1971 בבית תרבות |
מזכרונות עזריה אלון
שנה לאחר בואי לבית השיטה (1938) התכנס צוות לתכנן את כל החגים. אינני זוכר את שמותיהם, ועד כמה שזכור לי הייתי בצוות זה. פסח נחוג כבר כמה שנים לפני כן, אך עתה עוצב תוכנו: לא עוד הגדה היתולית או סיפורי-משק בנוסח ההגדה, אלא עיבוד של הגדה מסורתית ברוחנו: סיפור יציאת מצרים וכניסה לארץ כנען, ופחות סיפורי ניסים, הכנסת פרק "האביב" ועוד. בשנים הראשונות עוד "פחדו" מאלוהים, והוציאו אותו מתוך ההגדה. דויד אלקינד (אלף) עיצב הגדה מצוירת, שנדפסה תחילה בסטנסיל, ולאחר שנים זכתה להדפסה בבית דפוס. לארנסט הורביץ היה חלק גדול ביצירת סדר הפסח: בצד מנגינות של יהודה שרת, שהקדים אותנו בכמה שנים ביגור (חיבר מנגינות שהושרו כבר בתנועה), הכניס ארנסט להגדה הרבה מוסיקה קלאסית. לכמה פסוקי תנ"ך מ"שיר השירים", תורה ונביאים הוא עיבד את הטעמים ללחן מודרני, ולשני קטעים מן המשנה - "מעשה ברבי אליעזר" ו"כשהיו ישראל עומדים על שפת הים", הוא כתב לחן ברוח ניגון התלמוד. המנגינות הללו מושרות עד היום הזה. במשך 67 שנים רצופות אני שר את הקטע "וירדפו מצרים".
פסח היה החג הגדול. בשנת 1936 חגגו אותו לאחרונה ליד המעיין, ובשנת 1937 חגגו אותו לראשונה בבית-השיטה, בסככה שנבנתה במיוחד ב"עיגול". בכל שנה היה צריך למצוא מקום התכנסות לכל העם. כך נדד החג מסוכה מאולתרת לאולם הזיתייה, לרפת שעוד לא אוכלסה, ואחר-כך למה שנקרא "בית התרבות" ולחדר-האוכל. המקהלה הגדולה עמדה במרכז הסדר, ולא מעט בני משפחות רגזו על כך שאבי או אם המשפחה עומדים על הבמה כל הערב במקום לשבת איתם. היו מי שראו בכך "קונצרט", ובמשך השנים נשרו מן הסדר הכללי, ועשו סדר משפחתי-פרטי. אורחים לא חסרו, ובשנת שיא לקחו חלק בסדר 1.500 איש בצפיפות רבה. שיאי החג היו שירת "קומו תועי מדבר" במנגינתו המקסימה של יהודה שרת, והסיום "חד גדיא" ו"אחד מי יודע". במשך שנים היו רבים נשארים לאחר הסדר לשירה אל תוך הלילה.
בשנים הראשונות הקדים את הסדר טקס קציר העומר בחלקה שהוכנה מראש על-ידי הפלחים, ומצעד האלומות פתח את הערב.
לחג הפסח היו מסגרת ומסורת, אבל את יתר החגים היה צריך לברוא יש מאין.
.
|
|
פסח תש"ג 1943/ ארנסט הורביץ
פורסם ביומן הקיבוץ
על בניין ההגדה שלנו, על התכנית המוזיקלית השנה והרהורים לקראת החג
כבר אשתקד ידענו שההגדה שלנו תשמש לנו לפחות שנתיים. יש בזה מן החיוב ומן השלילה גם יחד. מצד אחד מתבטאת כאן הסטאטיות שאליה הגענו בכל שטחי החיים החברתיים שלנו. אין עלייה חדשה, אין אנשים חדשים, אין רעיונות חדשים. מחשבותינו מתאבנות, כביכול. כל אלה – כתוצאה מהקפאת המסגרת החברתית והתרבותית בימי המלחמה. ואילו הצד החיובי שבדבר הוא, שהישובים מתחילים לגלות פרצוף תרבותי מסוים, שיש ביטוי מקורי ומתגבשים הקווים האינדיבידואליים של הישוב. ברצוני להתעכב על בנין התוכן ועל התוכנית המוסיקלית של ההגדה המודפסת שלנו.
דומה שהרגע הזה, בו מופיעה שוב על שולחן ה"סדר" ההגדה של אשתקד, מתאים לניתוח כזה. אם, לעומת השנה שעברה לא שינינו כלום, הרי שגם לעומת השנים הקודמות הסתפקנו בשינויים קלים בלבד. את המעבר המכריע עשינו לפני שלוש שנים, בשנת ת"ש(1940), כאשר צרפנו להגדה שני גיליונות קטנים בני ארבעה עמודים. האחד הכיל את שירי האביב, ואילו השני בסוף ההגדה, הכיל שירים לאחר הסעודה. עדיין לא העזנו להכניס בתוך ההגדה גופה את שתי התוספות הללו, אך הניסיון הצליח. כיום אין אנו יכולים לתאר לעצמנו צורה אחרת של ה"סדר" זולת: חלק האביב, החלק הראשי – מעבדות לחרות, והחלק האחרון – העממי ביותר בין שלושת החלקים מפרידות שתי ארוחות – אחת ראשית, כמו בסדר המסורתי והאחרת קלה, "אביבית",
בנין ההגדה הוא סימטרי בהחלט. החלק הראשי נמצא במרכז ומתחלק אף הוא לשני חלקים סימטריים. הראשון – הוא החלק ההיסטורי המלווה את עם ישראל ממצרים של פרעה עד המדבר. השני – הוא החלק האקטואלי, המתאר את סבל הגלות ומבטא את תקוות הגאולה. הציר בין שני החלקים הללו משמש "קומו תועי מדבר". על ידי כך הופכת הפואמה הגרנדיוזית הזאת למרכז ה,סדר" כולו.
"הריני" מופיע לפני הארוחה הראשונה כחלק בלתי נפרד מחגיגת האביב.
חלק האביב אינו חגיגת טבע טהורה. גם הוא מושפע מהנושא העיקרי של הערב. חגיגת הטבע מתקיימת בחוץ, עם קציר העומר. התחלת ההגדה – זהו קידוש האביב. הוא מתחיל בו במקום שנסתיימו החגיגה בחוץ, שירת האביב והכנסת האלומות על ידי הילדים. אך הטקס פונה פנימה, ללב "זרעינו במענית לבב". זהו האביב שבלב, אביב פנימי יותר. לא מקרה הוא שהחלק הזה מסתיים בתפילה.
קווים דומים נמצא בחלקה השלישי והאחרון של ההגדה. עם היותו מורכב כולו שירים עממיים הוא ממשיך את הקו הניתן על ידי החלק הראשי ועומד תחת הסימן "נצח ישראל לא ישקר". בזה הוא ממלא את התפקיד של החלק השני, אשר בהגדה המסורתית הכוונה היא אותה הכוונה. הגיוני הוא, אפוא, שגם אנו מסיימים באותם השירים העממיים הידועים לנו מההגדה המסורתית.
בנין ההגדה משפיע, כמובן גם על תוכנה המוסיקלי. כבר הזכרתי את "קומו תועי מדבר". השיר הזה משמש ציר לכל ההגדה. סביבו – בחלק הראשי – נמצא מוסיקה קלאסית. היש הצדקה לדבר? האין באך והנדל פוגעים בחג הפסח כחג יהודי? לדעתי, אין הדבר כך, אנו שואפים לרנסנס חדש, באמנות כבחיים, וסגנון של רנסנס יוכל להיווצר רק אם נציל את היצירות הנעלות ביותר מתוך העולם התרבותי הישן ונעבירו לאווירת חיינו האישיים.
מהמוסיקה הקלאסית נמצא בחלק הראשי של ההגדה, כאשתקד: א) בחלק ההיסטורי – שיר מקהלתי להנדל מתוך "ישראל במצרים" – "ויעברו בתוך הים"; ב) בחלק האקטואלי – מוסיקה לבאך. נוסף לכל יש לנו מוסיקה קלאסית בחלק הראשי. המבוא הזה צריך לעמוד בקשר ידוע ל"עם השמש". מצאנו אשתקד קטע מתאים במוטטה לסקרלטי ונביא השנה קטע מתוך "הקנטאטה של הבונים החופשיים למוצרט.
.
בחידוש מופיע השנה "מה נשתנה" מושר בפי הילדים. היצירה הזאת נתרמה על ידי ד"ר פ. גרנדביץ שכתב אותה בשביל ילדינו. היא כתובה בשיטת "12 הטונים" המודרניסט של ארנולד שנברג.
|
| ארנסט העמיד במרכז הערב את הצד המוזיקלי כמרכיב דומיננטי אך עד 1947 התמונה השתנתה והתאזנה לסדר המוכר היום שבמרכזו המקהלה הגדולה כמובילה באיכותה ושירי סולו הלקוחים מהמסורת המקראית ומהשירה העממית המשלבת את הלחנתו של ארנסט ושל קודמו יהודה שרת. ההגדה שהודפסה ב 1947 התקבלה והשתרשה וכמעט ולא שונתה עד היום. |
| |
1970 |
 |
 |
| 1970 |
|
 |
|
| בשיאה מנתה המקהלה והתזמורת למעלה מ-50 משתתפים קבועים ומתמידים לאורך שנים |
" בקומו תועי מדבר "הצטרפו למקהלה חברים נוספים עד כי הבמה היתה צרה מלהכיל את עוצמת החוויה |
 |
 |
 |
 |
| המנצח על הצד המוזיקלי היה והנו איש מפתח בהובלת הסדר והשרשת החוויה העוברת מדור לדור,חוויה שבמרכזה המקהלה והתזמורת |
ארנסט היה המנצח הראשון אחריו לקח השרביט יוסף שריג ולאחר נפילתו המשיך בדרכו מוטי כוכבא שהעביר ההובלה ליחזקאל דורי עד היום |
 |
 |
 |
 |
| עם בוא ההפרטה והשינוי באורחות החיים הקיבוציים רבים פנו לסדר משפחתי צנוע ומקומי דבר שהביא להתמעטות משתתפים בסדר הכללי |
בשנים האחרונות המקהלה הצטמצמה מאוד הישיבה נעשתה מרווחת יותר ופנים חדשות עלו על במתנו ובהם פני תושבים ובנים ונכדים של בנינו שעזבו אך ליבם אתנו באבל ובחג |
 |
 |
 |
 |
| בשירים לאחר הסעודה הצטרפו והופיעו ילדים רבים בשירה והמחזה של קטעים מההגדה והמסורת העממית |
" אחד מי יודע וחד גדיא"בתלבושת תואמת וחיוך נעורים הם שיא נוסף לקראת סיומו של הסדר הארוך |
 |
קישור למקורות לפסח במכון חגים "שיטים" |
|
קישור לחלק מאתר משרד החינוך ובו עשרות קישורים לאתרים העוסקים בחג הפסח : סיפורים , שירים , רקע היסטורי , מנהגים , קטעי וידאו , פעילויות ,יצירה תמונות , שעשועונים , משחקים , אגרות ברכה , מתכונים . |
|
הגדה של פסח – מה נשתנה בדורנו
כמעט כל דור הוסיף או גרע מנוסח ההגדה. האם רשאי דורנו לכתוב הגדה חדשה?
מאת אריה בן גוריון
|
|
בכל פסח שואל אדם יהודי את עצמו: מתי נולדתי? איפה נולדתי? בן כמה אני (היינו – מהו הזיכרון ההיסטורי אותו אני נושא בתוך אישיותו במודע?) זיכרון יציאת מצרים הוא האירוע הראשיתי והמשמעותי ביותר בעיצוב תודעתנו הלאומית, המשפחתית והאישית
תעודת זהות פרטית ולאומית
אני מביט בתעודת הזהות שלי וקורא בה, את אשר חרוט בכתב נעלם: הורי נולדו כעבדים במצרים, אבל נשאו את זהותם בגאון כבני חורין. גם אני הייתי איתם שם. המלך והמלוכה המצריים, בתוכם ישבנו כגרים, הוציאו פקודה להשמדת עם מתוכננת לראשונה בתולדותינו. זכרון זה של שעבוד מצרים, הוא כה יסודי, עד כי בפתח הדיבר הראשון בעשרת הדברות אלוהים מציג ומגדיר את עצמו: אנכי ה' אלוהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים. כך גם בקידוש לשבת, בכל ליל שבת, אדם יהודי מברך ומאזכר את "יציאת מצרים": ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו. זכרון למעשה בראשית...זכר ליציאת מצרים. רבי נחמן מברסלב הרחיב ודרש בזיכרון יציאת מצרים כאירוע אישי חוזר בכל זמן ובכל יום: "יציאת מצרים היא בכל אדם ובכל זמן, בכל שנה ושנה וגם בכל יום ויום – יש בו בחינת פסח ויציאת מצרים". וכך לאורך דורות ביהדות, בבית ראשון ובשני ובגלויות כולן, עד לראשית עצמאותנו המתחדשת לאחר השואה.
כאשר נדרש דוד בן גוריון, מי שעתיד להיותראש ממשלת ישראל הראשון, להתייצב לפני ועדת החקירה של האו"ם בשנת 1947 ולטעון בזכות מדינה יהודית בארץ ישראל – גם הוא בוחר לפתוח את נאומו הפוליטי באיזכור הטקסט של פסח בתפילתו ותקוותו של היהודי בכל אחר ובכל הזמנים: לחוזר ולהיות בן חורין בירושלים.
"...לפני כשלוש מאות שנים הפליגה לעולם החדש אניה ושמה מייפלאור. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק אימתי הפליגה אוניה זאת. וכמה אמריקאים יודעים זאת. היודעים הם כמה אנשים היו באותה אוניה, ומה טיב של הלחם שאכלו בצאתם?
והנה יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת מייפלאור, יצאו היהודים ממצרים – וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה – יודע בדיוק באיזה יום יצאו. החמישה עשר בחודש ניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות, ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן, באמריקה, ברוסיה, ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא לשנה הבאה בירושלים".
מדוע הושמט הפסוק "והבאתי אתכם אל הארץ"?
בהגדה המסורתית נעדר, מחבינת תוכנה וכוונתה, סיפור הירידה למצרים. אין בה סיפור עבדות מצרים. אין בה סיפור יציאת מצרים, ואין בה סיפור (וזה עיקר): של כניסת שבטי ישראל לארץ ישראל וההתנחלות בה. נמחק ממנה כליל גם גיבור הדרמה – משה. העיקרון האמוני של ההגדה המסורתית בנוי על יציאה ממעמד של עבדי פרעה אל מעמד של עבדי הקדוש ברוך הוא- בכל מקום, לא בהכרח בארץ ישראל. לכן אין בה ציווי או מסר מחייב שאותם יוצאי מצרים יצאו מבית עבדים כדי לבוא אל הארץ המובטחת, כפי שהבטיח אלוהים בבריתו לאברהם להורידם למצרים ("אנוס לפי הדברו") ולהחזירם לארץ הטובה.
שני הפעלים המנחים והצמודים בסיפור המקראי, בספרי שמות ודברים, שבין עבדות לגאולה, הם: "ויוציאנו מ(מצרים) ויביאנו אל" (הארץ שהבטיח לנו למורשה). כך גם בשאלת החכם בהגדה ובתשובה היתנת לו ונותרת התשובה ב"יוציאנו ממצרים" ובהשמטת ההשלמה: "למען יביא אותנו לתת לנו את הארץ". שאלת החכם נסמכת על דברים פרק ו', פסוקים כ-כג:
"כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחוקים והמשפטים אשר צווה ה' אלוהינו אתכם, ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה... (עד כאן מופיע בהגדה המסורתית) ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו (ההמשך שהושמט).
את המגמה של ההגדה המסורתית לצטט את פסוקי המקרא ללא הסיפא – הבאת ישראל ליעדם הסופי לארץ ישראל – אפשר למצוא בתשובה המקובלת לשאלה "למה מוזגים בסדר פסח ארבע כוסות?". התשובה המסורתית היא בהתאם ל"ארב לשונות הגאולה" המופיעות בשמות פרק ו': 1. והוצאתי 2. והצלתי 3. וגאלתי 4. ולקחתי.
עד כאן כמקובל במסורת. אך מדוע מתעלמים מלשון הגאולה החמישית והמכרעת בנקודת המהפך שלה: הבאתי אתכם אל הארץ. הרי זו המטרה והתכלית והיעד?
"והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים
והצלתי אתכם מעבדתם
וגאלתי אתכם
בזרוע נטויה ובשפטים גדלים
ולקחתי אתכם לי – לעם,
והייתי לכם – לאלוהים
וידעתם כי אני ה' אלהיכם
המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים
והבאתי אתכם אל הארץ, אשר נשאתי את ידי לתת אתה
לאברהם, ליצחק וליעקב –
ונתתי אתה לכם מורשה
אני ה" (שמות ו' ו-ח)
רבי טרפון, בזמן בית שני, דרש להנהיג כוס חמישית כדי לבטא את "ויביאנו". כך נהג גם המהר"ל מפראג. וכך כתב גם הרב כשר מירושלים בתקופתנו.
מן הראוי היה הנרים כוס חמישית לגאולתנו – להדגיש בואנו לארץ הזאת, בלי "מלאך"ובלי ניסים – בכל סדר שנערך במדינת ישראל
יציאת מצרים – בזמן הזה
בהגדה של פסח של התנועה הקיבוצית המאוחדת הובא הטקסט של "ארמי אובד אבי" בשלמותו, כולל סיומו: "ויביאנו למקום הזה. ויתן לנו את הארץ הזאת, ארץ זבת חלב ודבש" – וזאת כהשלמה למה שנקטע בהגדה המסורתית. על כך אמר המדרש: בשכר ביאתנו אל המקום הזה – נתן לנו את הארץ הזאת.
ייתכן והסיבה של ההגדה המסורתית לצטט את המקרא ללא הסיפא ללא הבאת ישראל ליעדם הסופי, ארץ ישראל – נתונה בעובדה שההגדה המסורתית נחתמה בגולה במאות ה – 15-16. בימים ההם אין כל אור בקצה המנהרה. רדיפות יהודים, גזרות דת של הצלב והסבר. ארץ ישראל היא דבר ערטילאי בשביל העם היהודי, שברובו יושב בגולה. הארץ כבושה בימי התורכים והרוסה. העם היהודי חש שאין להתערב בנס שאלוהים עתיד לחולל, יש לחכות למשית! לכן קשה אולי היה ולא סביר להכליל בהגדה את רעיון "באתי" – או – "הבאתי אתכם אל הארץ". בעיית קיומו של היהודי בגלויות היתה אז בעיה של שימוה האמונה וקיום פיזי.
ואף על פי כן, מאוחר יותר, קם מיעוט ציוניומחליט למרוד ולעלות, ולחזור הביתה עם ראשית הציונות. אלה הם קומץ הבילויים, אנשי "השומר", בוני המושבות הראשונות, מקימי הקיבוצים, הקבוצות והמושבים הראשוניים, אנשי העליה השלישית, הרביעית והאות – חזרנו לציון ....
לפי תפיסת הנביאים וחז"ל, הגולה היא עונש. הגולה היא מחלה. לכן הציונות היא ריפוי המחלה. המשיח לא יבוא. "אתה (הציוני) המשיח. קום עלה!". החלוץ הוא שהולך לפני המחנה, כחלק מתהליך הגאולה והשיחרור. אין זה מקרה שללחין יהודה שרת היה צורך לשבץ בהגדה שלו, בקיבוצו יגור, שירה ציונית וחלוצית גדולה של המשורר הלאומי ח.נ.ביאליק: "קומו תועי מדבר". מילות השיר הם התרסה כנגד הווית הגולה והמשך הנדודים במדבר העמים. האם יכולנו לשבת לשוחן הפסח, בחג הגאולה, בארץ ישראל, ואין בו סיפור "יציאת מצרים" וחתירה "במדבר הגלויות" לארץ ישראל? שאין בו סיפור בהתנחלותנו המתחדשת בארץ ישראל? שאין בו לשון של "ויביאנו" כרעיון של הגשמה עצמית?
|
 |
מצגת להגדה של פסח |
סדר פסח בבית השיטה 2009
 |
 |
 |
 |
| השנה חגגנו עם 650 חברים ,תושבים ואורחיהם את הקראת ההגדה בפעם ה 80 ברצף משנת 1929 |
פנים חדשות רבות נראו השנה על הבמה ובקהל אב הסדר היה חגי ב.ג ועל המוזיקה יחזקאל ד. |
 |
 |
 |
 |
| בתזמורת הינעימו גנדי וסלאבה,ויעקב בסקספון ועל הילדים הובילו מירה,חוולה דינה וחמדה |
התוכנית כמו תמיד נמשכה שעתיים ומחצה בניהולם של רות אורן רחל,אפרת ורות אלון |
 |
 |
| |
|
| הניהול והלוגיסטיקה דפקו כמו שעון בניצוחה של שונה והגברה ללא דופי של אורי ויהלי גל היתה תענוג לאוזן |
עכשיו נותר לסכם ולשפר לקראת השנה הבאה ביחוד בתחום המזון והמקהלה שמשוועת לגדול |
 |
 |
 |
|
| בשירים לאחר הסעודה הצטרפו והופיעו ילדים רבים בשירה והמחזה של קטעים מההגדה והמסורת העממית |
" אחד מי יודע וחד גדיא"בתלבושת תואמת וחיוך נעורים הם שיא נוסף לקראת סיומו של הסדר הארוך |
צילום :חיים בניאן
סדר פסח בבית השיטה 2010
 |
 |
 |
 |
| הטקס נפתח במצעד נושאי עלומות העומר שעבר בין כל השולחנות |
אב הסדר היה חגי בן גוריון שהנחה הסדר בקלילות וענין לאורך שלוש שעות מהנות |
http://www.youtube.com/watch?v=CRl5ApPcvjc יציאת מצרים בגרסת youtube גרפי ומרשים
http://www.youtube.com/watch?v=C8h0yQZZyXk&feature=related שירי פסח עם יעקב שווקי
עריכת תוכן: חגי בן גוריון
צילום וסריקה: חיים בניאן
עריכה גרפית: מיכל אלבלק
מקורות: ארכיון בית השיטה מכון שיטים ואוסף אריה ב.ג 2009 כל הזכויות שמורות
חזרה לראש הדף |
|
|
|
|
|
|
גרסה להדפסה
שליחה לחבר
|
|
|
