|
בשעת האימונים היה מסתובב אחד מאנשינו מחוץ לחדר האימונים, צופה ומשגיח על בואם של הבריטים או על איזושהי בעיה שעלולה לצוץ. אנו אנשי האחזקה שמרנו את הנשק זמין: משומן, מגורז ובבדים מיוחדים לנשק".
רכישת נשק ואחסנתו בסליקים (מראיונות עם עדין שולמי, יוסוף גידרון, אריה כהן ושמריה שושני)
ניסיונות רכישת הנשק נעשו לאורך כל תקופת המאורעות והוגברו לעומת התקופה הקודמת. בית השיטה עסקה ברכישות משני כיוונים: רכישה לגאלית ורכישה בלתי לגאלית. הנשק הבלתי לגאלי היה הנשק המוחבא בסליקים של בית השיטה. אלה היו כ- 63 כלי נשק שכללו אקדחים, רובים, מקלעים, תת-מקלע, רימונים ותחמושת.
לכל אקדח היו כ- 50 כדורים, לרובה כ- 100 כדורים ואילו למקלע כ- 500-250 כדורים.
הנשק הלגאלי כלל כ- 15-12 רובים וכ- 50 כדורים לכל רובה. למרות רכישת הנשק הגוברת במאורעות וכמות הנשק שגדלה לעומת התקופה הקודמת לא היה לכל חבר נשק במחסן החרום.
הרכישה הבלתי לגאלית התבצעה על ידי קניות מהערבים, גניבות מהצבא הבריטי ורכישה מחיילים בריטים. נוסף על כך נעשה שימוש בנשק הבריטי, רובים "גרינרים" שהיו חוקיים, נשק זה שניתן בזמנו לקבוצה הוקצה עתה לנוטרים מטעם המשטרה הבריטית ולמעשה לאיש בקבוצה אסור היה להשתמש בו מלבדם, אך איסור זה לא קויים.
ב- 1938 כאשר הוכנס למצבורי הקבוצה נשק ארצי, היה זה נתון תחת פיקודה של "ההגנה". בנוסף לנשק הבלתי לגאלי שיוצר בארץ ונרכש דרך "ההגנה", נרכש גם נשק ממדינות בחו"ל אף הוא דרך "ההגנה". נשק זה הובא מכמה מדינות: מפולניה הובאו מקלע האורקן אם והרובים הפולניים, מגרמניה הובאו מאוזרים ורובים גרמניים. מאנגליה רובים ומצרפת קיבלה בית השיטה רובים חדשים ומקלעים צרפתיים.
בבית השיטה היו שני סודי סליקים: סליקים מקומיים לנשק הקבוצה וסליקים ארציים שבית השיטה הייתה אחראית עליהם מטעם ארגון "ההגנה" הארצי.
בהגנה המקומית היו שני סוגי סליקים, ועל כך מספר עדין שולמי, שהיה אחראי על הסליקים בבית השיטה באותם זמנים וכונה "חפרפרת": "הצורה הפרימיטיבית ביותר של הסליקים הייתה על ידי חפירת בור שבו היו מטמינים חבית של נפט. מיכל זה היה ממולא בנשק ומוכנס לבור של כ- 30 ס"מ מתחת לפני השטח. כאשר היו הבריטים מבצעים חיפושים של נשק במשק היינו מכניסים לאדמה כלי מתכת שונים: גדרות, צינורות ופריטים אחרים עשויים מתכת. תחבולה זו נעשתה כדי למשוך את מגלי המוקשים הבריטים שהיו מתבייתים על כלי מתכת.
סוג נוסף של סליקים בנינו עם הקמת בית השיטה. סליקים אלה היו ממוקמים מתחת לארונות שהיו בצריפים של החברים, שהו אמינים ושומרי סוד ושהיה להם קשר כלשהו לענייני הביטחון. היו גם סליקים בתוך הקירות אך סליקים אלו היו חסרי משמעות כיוון שאחסון הנשק בהם היה בכמות קטנה ודלה".
על בסיס שני סוגים אלה של סליקים נבנה הסליק בגן ב'. סליק זה הוקם בחלקו הצפוני של הגן. בנוסף לסליק זה הוקם סליק נוסף, קטן יותר, בגן א'. מלבד סליקים אלו הוקמו עוד כמה סליקים קטנים בחדרי החברים. לקראת סוף התקופה היה מספר הסליקים בבית השיטה גדול ורב: כאמור, שני סליקים עשויים בטון היו בגן ב' וגן א'. כעשרה סליקים קטנים היו חפורים באדמה ושלושה עד שישה סליקים היו בחדרי החברים. בנוסף לזה הוקמו בשנים 1938-1937 עוד כשני סליקים של "ההגנה"".
אחת מבעיות השמירה הקשות בשנות המאורעות הייתה אבטחת אנשי השדה והטרקטוריסטים מפני התקפות הערבים, פיתרון לסוגיה זו היה בהשתתפותם של חלק מהפלחים ביחידת "הגפירים" הלגאלית, מרבית הפלחים לא השתתפו ביחידה זו והיו לוקחים עימם נשק בלתי לגאלי לשמירה בשדות. בדרך כלל נשלחו לחרוש שני אנשים, כאשר אחד חורש והשני תפקידו הוא לשמור. הטרקטוריסטים הותקפו לא פעם למרות השמירה והיו נאלצים להפסיק את עבודתם.
תרומה משמעותית ליכולת השמירה של בית השיטה תרמו כשנים עשר חברים שנימנו על יחידת הנוטרים, שהייתה מאורגנת מטעם הבריטים והייתה תחת חסותם. אותם נוטרים הורשו לאחוז בנשק לגאלי וקיבלו משכורת מלאה מהשלטון הבריטי בארץ.
| צבי מאירי משתתף בעליה על הקרקע של שדה נחום במסגרת מבצעי חומה ומגדל בשנת 1937 |
"מלבד השמירה שהייתה בנויה על מספר בנות מצומצם, כללו האימונים את כל חברות הקיבוץ, אשר מבחינה פיזית יכלו לאחוז בנשק. עוד בתחילת המאורעות למדנו (קבוצה מסוימת של חברות) להכיר את כל קווי החשמל במשק וכן למדנו להפעיל את הבארות ואת קווי המים. שלושת הפעולות נלמדו למקרה שיגייסו את החברים בקיבוץ ל"הגנה" או לגוף אחר, ואנו, הבחורות, נישאר לבד וניאלץ מכורח הנסיבות, לתפעל ולקיים את המשק". – הטי באר.
ב- 1938 החל שיתוף הפעולה עם וינגייט, שהיה נציג מטעם השלטון הבריטי לגוש. בעין חרוד פתח וינגייט משרד ומשם ניהל את כל פעולותיו באזור.
בין פעולותיו היו אישור לנוטרים לצאת מחוץ לגבולות המשק בנשק בלתי לגאלי. למרות השיתוף עם הבריטים והעזרה שהגיש השלטון הבריטי לבית השיטה: הן בפעולות הנוטרים, הן בשיתוף עם וינגייט והן בנוכחות הבריטית, נאלצו חברי בית השיטה להסתיר מפניהם את הפעולות הבלתי לגאליות של רכישת נשק ואימונים שבהן נקטו.
הגיוס לחיל הנוטרים ולמסגרות "ההגנה"
במסגרת שיתוף הפעולה הביטחוני שהתפתח במהלך המאורעות בין הישוב לבריטים, החל ב- 1936 להתגבש חיל הנוטרים שהיה מעין משטרת עזר של המשטרה הבריטית לשמירה על היישובים היהודיים. המשקים התארגנו לגיוס אנשים לחיל נוטרים זה. מקרב אשי בית השיטה והנקודה במעיין חרוד למטה התגייסו כאמור כשנים עשר איש שכולם קיבלו משכורת, בדרך כלל חודשית, מהבריטים. למעשה כל הנוטרים שמרו ועבדו במשק ככל חברי הקיבוץ. לכל נוטר היה נשק לגאלי בריטי שהיה חתום על שמו. נשק זה היה חיוני ביותר לבית השיטה ולנקודה במעיין חרוד. מלבד השמירה במשקים השתתפו הנוטרים במארבים אזוריים שהתבצעו לעיתים תכופות ולרוב בלילות.
מוסיף יוסוף: "עזרתם העיקרית של הנוטרים הייתה בכך שהם סיפקו נשק נוסף לבית השיטה שנוצל לאימונים ולשמירה. נוסף על כך חלה תמורה חשובה בכך שהנוטרים יכלו להסתובב עם נשק בתחום המשק ללא חשש ומורא מפני עין הבולשת הבריטית".
הסליקים הארציים
בניית סליקים גדולים ומורחבים במשק, בנוסף לסליקים המקומיים, החלה עם החלטת מפקדת "ההגנה" של בית השיטה כאחד הישובים האחראיים על הנשק של הארגון.
במשק ניבנו שלושה סליקים גדולים: במאפיה, במכבסה ומתחת בור השתן שנמצא ברפת.
מספר אריה: "במכבסה בנינו את הסליק תוך כדי בניית המכבסה עצמה, והפתח לסליק זה היה דרך דוד הקיטור. במאפייה נבנה הסליק בתוך מחסן הקמח, כאשר את פיתחו הפעלנו באופן אוטומטי מבריכת המים על ידי לחץ המים. הסליק בבור השתן מוקם מתחתיו והיה בלתי אפשרי לגלותו. שלושת הסליקים האלו היו שייכים כאמור ל"הגנה" וכאשר היא נזקקה לנשק, הייתה שולחת כמה נציגים מטעמה לקחתו מהסליקים במשק". העבודה בסליקים אלו הייתה מפרכת וקשה, מפאת היותם גדולים ורחבים. כל חפירה של סליק מסוג זה הייתה דורשת כארבעה-חמישה אנשים. גם הנשק שאוכסן בתוך הסליקים האלו, דרש עבודה רבה בשימונו, בגרוז ובהכנתו לקראת כל פעולה של "ההגנה". הנשק בסליקים אלו כללו: כ- 80 מקלעים, מאות רובים, אלפי רימונים, עשרות מרגמות ותחמושת ברבבות.
בשנות הארבעים הורחבו הסליקים וקלטו עוד נשק מתחמושת שהסתירה "ההגנה". ביוני 1946, בשבת השחורה, עמדו הסליקים במבחן ולא נתגלו על ידי הבריטים שערכו חיפושים בבית השיטה, כפי שעשו בישובים רבים אחרים בארץ. במלחמת העצמאות עמד הנשק לרשות "ההגנה" וצה"ל במלחמתם בערביי ארץ ישראל ומדינות ערב
|
