אביו של חנוך, שלמה אלבלק, הגיע כתינוק עם אביו וארבעת אחיו לעיר העתיקה בירושלים בשנת 1899. שלמה היה בעל כרכרה (דיליג'נס) הרתומה לששה סוסים ועסק בהובלת נוסעים מירושלים ליפו. האב גוייס בכפיה לצבא הטורקי עד שחרור הארץ מידי הטורקים. הבית היה מסורתי ושלמה איש מאמין. למרות זאת בשבתות הלכו ילדיו לאימוני הפועל ומכבי ולא לבית הכנסת. חנוך היה בן הזקונים של משפחת אלבלק, משפחת ס"ט אַסְלִים.

חנוך נולד בשנת תרצ"ה בט"ו באדר א' (17.2.1935), בבית החולים "ביקור חולים". בית המשפחה היה צמוד לשוק מחנה יהודה, אותו היו חוצים כל יום בדרכם לבית הספר "תלמוד תורה", בית ספר עממי דתי. בכתה ז' הופסקו הלימודים עם התגברות הקרבות בירושלים, והילדים כולם גוייסו למאמץ המלחמתי.

שנת 1948 היתה שנת מלחמת השחרור וגם שנת הבר מצווה של חנוך. מסיבת הבר מצווה אליה התכונן עם רב השכונה בשקדנות נקבעה ליום הולדתו של חנוך בט"ו אדר א'. הגורל רצה אחרת. באותו יום ממש נפל אחיו הבכור רחמים, בקרבות שיח ג'רח, המסיבה בוטלה, ורק את מצוות העלייה לתורה קיימה המשפחה בתוך ה"שבעה" על מות האח. לאחר תום מלחמת השחרור הצטרף חנוך לאחיו הבוגר והם עברו לקיבוץ הסוללים.                                לפי עצת המורה לאנגלית בהסוללים עבר חנוך לבית השיטה במרץ 1950 והצטרף לקבוצת "אלון", המחזור הראשון של בית הספר המקומי. ב-1953 התגייס חנוך לצנחנים, ושירת כמדריך צניחה וצנחן חופשי בתל נוף שנים רבות.

לאחר שחרורו מהצבא נישאו שולה וחנוך ונולדו חמשת ילדיהם אורלי,מירב,צליל,שאול ומיכל כולם אוהבי שירה וזמר. בראשית שנות השישים שימש חנוך כמורה לספורט בבית הספר בבית השיטה לאחר שסיים את לימודיו במכון וינגייט .   קולם הערב והמיוחד של שולה וחנוך משובץ כבר למעלה מ 50 שנה בכל מסיבה ואירוע בבית השיטה ואף מעבר לים במסגרת להקת  האשקולית והגבעתרון זוכי פרס ישראל.