אריה בן -גוריון

אריה בן -גוריון 

תולדות חיים 

אריה   נולד  בשנת 1916 בקרים שברוסיה כבנם הבכור של ציפורה לבית אביגדור גרין, וד”ר משה קוריטני.
האב היה רופא צבאי ונרצח בשנת 1921 בקליניקה שלו.
האם נאלצה לברוח עם שני בניה הקטנים לבית אביה שבפלונסק.

בשנת 1923 קיבלה האם שני סרטיפיקטים על שם אחיה, דוד בן גוריון, ועלתה לארץ עם בנה אריה.  בנה השני, עמנואל,  נשאר בבית סבא בפלונסק והמשפחה התאחדה שנית בארץ בשנת  1925 עת עלה הסבא והנכד יחדיו לארץ ישראל.
ציפורה עם בניה עמנואל  ואריה התיישבו בחיפה.  היא נישאה בשנית לאריה פרידמן – לבוב, שהיה זמר אופרה, ובאמצעותו התוודע אריה לעולם המוזיקה והתרבות האירופית.

 אריה למד בבית הספר הריאלי, שמיטב אנשי הרוח היו ממוריו.  הוא הצטרף לתנועת “המחנות העולים” ואף הדריך בה.  עם סיום לימודיו ב – 1935, ייעד עצמו להגשמה, וזאת בניגוד לחלומה של אמו שילמד רפואה וימשיך את דרכו של אביו.
לפני יציאתו להכשרה בנען נסע אריה לביקור בפולין, בעיר  מולדת משפחתו – פלונסק.  ביקור שחיבר אותו לשורשיו והיה משמעותי מאוד להמשך דרכו.

 כל שנותיו עסק אריה בחינוך, ועם הצטרפותו לבית השיטה ב 1938 הוא נקבע כמורה – מדריך לקבוצת נערים מצ’כיה, שניצלו מהתופת ברגע האחרון על ידי עליית הנוער.  דרכו של אריה בחינוך נקבעת כבר אז – מסירות אין קץ, שאינה יודעת גבולות, יום ולילה.
בעבודתו החינוכית הוא מרבה בהכרת הארץ דרך הרגליים ובקשר עם התנ”ך.
במסגרת “עליית הנוער” הוא מגוייס לעבודת חינוך בבית הספר המקצועי “טיץ” ביגור, ולאחר מכן נקרא על ידי הנרייטה סאלד לקבל את “ילדי טהרן”.

ב 1945 מקבל אריה לידיו את כיתת “אלון”, המחזור הראשון של ילדי בית השיטה, והולך איתם שלוש שנים.

עם קבוצת “אלון” עורך אריה את חגיגת בר המצווה הראשונה.  מכאן מתחילה מעורבותו ומחוייבותו בחוליית הקישור שבין החינוך הקיבוצי ותרבות החג והשבת ומסורת ישראל.  שנים מספר לאחר מכן חוזר אריה להורות בקבוצת “אלון” וקשריו עימם  משמעותיים מאוד עבורו ועבור תלמידיו.
אריה משלב עבודת חינוך עם הקמת מפעל חיים – ארכיון החגים הבין קיבוצי בבית השיטה.

הוא שותף להקמת חטיבת בני הקיבוץ המאוחד וממייסדי ועדת התרבות הבינקיבוצית.
פועלו החינוכי – תרבותי חורג ממסגרת התנועה הקיבוצית.  הוא יוצא לשליחויות קצרות מעבר לים, ולשליחות תנועתית ממושכת עם המשפחה בקנדה ובארה”ב.

ב 1982 – הוכרז כחתן פרס האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך והתרבות.
ב 1988 – הוכרז כחתן פרס השר לענייני דתות להנחלת מורשת ישראל.
ב 1994 – קיבל בכנסת את פרס אבי – חי על יצירת תשתית תרבותית – יהודית בקהילה הקיבוצית ובארץ כולה.

 עם כל פועלו החינוכי – תרבותי תמיד ישנה גם המשפחה.
אריה נישא לברוריה שיף ב 1940 והם נכנסו ל”אוהל משפחה” אותו תפר אריה כמתנת חתונה, אוהל מלבני עם חלון שנפתח לשמיים.  באוהל זה נולדו וגדלו שני ילדיהם – חגי ורזיה.  ברוריה, “אשת בריתו”, האישה שמאחוריו, ההולכת באשר יילך, התומכת, המשענת האיתנה.  ברוריה הדואגת לבית חם ואוהב לאריה, לילדים, לשישה נכדים ונינה אחת.  אריה נפטר ביא’ בסיוון, תשנ”ח (1998) ברוריה נפטרה ב 28.2.2008

   בגוף ראשון רבים

    הזמנת הספר

מדבריו של אריה בן גוריון בטקס קבלת פרס אבי – חי

הכנסת, ירושלים
כ”ח בסיוון התשנ”ד, 7.6.94

ניצב אני בהרכנת ראש ובתודה בפני הועדה הבוחרת ובפני ציבור נכבד זה.

אני רואה עצמי כאן, בטקס משמעותי זה, בגוף ראשון רבים; כשליח של התנועה הקיבוצית.

כשליח של שלושה דורות של גננות, מורים ומורות שחינכו דורות ראשונים של ילידי הארץ,

והשתדלו להאהיב על הילד את סיפורי המקרא והתנ”ך והוסיפו להעשרתו הנפשית גם באמצעות אגדות חז”ל.

הדליקו נרות שבת על מפה לבנה.
עם הניצוץ שנדלק בליבו של הילד, באו השבת והחג גם אל האוהל והצריף של ההורים,

בהוויה של שמחת עניים בנוף עירום.
כפי שההורים והמחנכים נטעו עץ בנוף הבראשיתי של אז, בראו צל,

והזמינו ציפור למיניה לשכון בין ענפיו, להרנין זריחה ושקיעה, כך גם חלוצי ופעילי

התרבות והחג הראשונים יצרו הוויה של שבת וחג לעדת היחד.  הם כינסו את הציבור

בלילות שבת וערבי חג בחדר האוכל הקיבוצי.  הם הדליקו שירה בציבור, שירת היחד,

כהמשך לשירת המעגל הסוחף של תנועת הנוער החלוצי.  הלחן החסידי המתנגן,

היה בבחינת תפילה בציבור, עם אותן מנגינות מבית אבא ואמא מהם נפרדו בגלויות ועלו לארץ ישראל.

כאן “בארץ חמדת אבות”, התחברו לשירת ארץ ישראל היפה.

אני צועד על אדמה ללא צל, בין אוהלים וצריפים ומאסף פיסות נייר של ערך כטיפות טל,

בטרם יבשו עם חרבוני הבוקר – מאחסנם בארגזי “תנובה” ריקים למשמרת לעת מצוא.
זאת, כעדות לפועלם של מורים ראשונים, חלוצים משוררים, שכתבו שירים ומסכתות חג,

עם לחנים לפסוקי תנ”ך, בנושאים של אדם ואדמתו, של שיבת ציון,

ושנשזרו למסכת חג ומועד למסכתות של מאבק ותקווה.
יש לזכור, שבשנות ה 30-40 ישבו לשולחן החג, חלוצים צעירים: ללא הורים, וילדים מעט.

חברה חד גילית, רווקית לרוב – חברה לא נורמלית מבחינה סוציולוגית – תרבותית ומשפחתית.

חברה של אנטי מבנה מסורתי, שצריך לחצוב ממנה חג ולהוציא מים לנפש צמאה מנוף תנ”כי ובתולי.

לא היה ממי ללמוד כיצד מבטאים ערך שבת בגן הילדים ובבית הספר.

רק החושים החינוכיים, ואמת החיים והצורך הנפשי, הם שהולידו את הביטוי המצטבר והמשתייר.
כך גם החיפוש המתלבט כיצד לבטא נישואין, ולהבדיל, כיצד מספידים וקוברים אדם צעיר שנרצח.
כך התחיל לצמוח בקיבוצי, בית השיטה, מה שעתיד להיות כבר בשנות ה 40 ארכיון החגים,

שמונה כיום כ 2,000 תיקים גדושים בתיעוד.  ארכיון המשרת תלמידים ומורים, רכזי תרבות וחג,

מוסדות חינוך, סטודנטים וחוקרים באוניברסיטאות, מנהיגי קהילות בארץ ובגלויות.
הארכיון פירסם 15 ילקוטי חגים ופרסומים נוספים לכל מועדי השנה ומחזור חיי אדם.

 על אריה באתר תנועת העבודה הישראליתhttp://tnuathaavoda.info/people/home/people/1252605174.html?highlight=WyJcdTA1ZDBcdTA1ZThcdTA1ZDlcdTA1ZDQiLCJcdTA1ZDFcdTA1ZGYiLCJcdTA1ZDJcdTA1ZDVcdTA1ZThcdTA1ZDlcdTA1ZDVcdTA1ZGYiLCJcdTA1ZDBcdTA1ZThcdTA1ZDlcdTA1ZDQgXHUwNWQxXHUwNWRmIiwiXHUwNWQwXHUwNWU4XHUwNWQ5XHUwNWQ0IFx1MDVkMVx1MDVkZiBcdTA1ZDJcdTA1ZDVcdTA1ZThcdTA1ZDlcdTA1ZDVcdTA1ZGYiLCJcdTA1ZDFcdTA1ZGYgXHUwNWQyXHUwNWQ1XHUwNWU4XHUwNWQ5XHUwNWQ1XHUwNWRmIl0=

http://tnuathaavoda.info/people/home/people/1252605174.html כל הקישורים לאריה ופועלו באתר תנועת העבודה

 אריה והמכון באנגלית

ספרים אותם ערך וכתב עם עמיתיו צבי שוע ובנימין יוגב

אלה אזכרה-שירים על מות ועל מות

קישור להגדת הפסח הקיבוצית

קישור ל”על הגדת פסח הקיבוצית”

הגדת פסח בעיברית  אנגלית משולב

חביב אדם שנברא בצלם-על קדושת חיי אדם

חד גדיא וגדיא-שירים למוטיב החד-גדיא

חוזר אל עצמך-מלידה לזיקנה

ילקוט אבלות

ילקוט ט”ו בשבט

ילקוט יום הכיפורים

ילקוט חנוכה

ילקוט סוכות 

ילקוט פורים

ילקוט פסח

ילקוט ראש השנה

ילקוט שבועות

מגילת אסתר

מגילת רות

מגילת פורים

משחקי גן וחצר

אלף משחק ומשחק-עם מישל הורביץ

אל תשלח ידך אל הנער-שירים על מוטיב העקדה 

מכון שיטים וקיבוץ געש שמחים לכבוד הוצאת הספר: אל ארץ חדשה אתה עובר ההגדה הקיבוצית של פסח ותולדותיה צבי שוע – קיבוץ געש בהפקת “המערכת” בקבוץ דליה           על הספר: “כשהחלו להכתב ולהתבצע סדרי הפסח הקיבוציים לא ידעו הכותבים והמבצעים כי בטקסטים שיופיעו וייעלמו בהגדותיהם יהיו טמונים הווידויים וההזיות של דורות צעירים, שביקשו למצוא בארץ ובקיבוץ סוף לתלישות ופתיחה להרפתקה רוחנית גדולה. סדרי הפסח מתקיימים בקיבוץ בימי מאורעות ומלחמה, בימי שואה ותקומה. בטקסטים של ההגדות הקיבוציות נרשמים עקבות של מרד וקשר מחודש, סיפור היסטורי ואוטוביוגרפי. הן עוקבות אחר תהליכים של צמיחת חברת ילדים וסיפורי מקום, ויש בהן ערגה תרבותית וחיפוש אחר מקורות ספרותיים ומסורתיים.” ספר זה שבעבודת ליקוטו החל אריה בן-גוריון – וזו נמשכה על ידי שותפו, זכריה גורן – הוא ספרו של צבי שוע, שהאמין בו ועשה עבודת ענק בליקוט, בלימוד ובעריכת החומר שנאסף. עזרו בעריכה ובהבאה לדפוס בנימין יוגב (בוג’ה), מוקי צור, עזרא רבין וארני דרוק.   להזמנות! עדנה הדר מכון שיטים – 04-6536344   chagim@bethashita.org.il  בנימין יוגב (בוג’ה) – 052-2345476

אריה בן-גוריון, ממייסדי קיבוץ בית השיטה בעמק יזרעאל, היה מהמעצבים הבולטים של החגים והמועדים בתנועה הקיבוצית, והעלה תרומה נכבדה לתרבות היהודית במדינת ישראל. הוא ייסד את ‘ארכיון ומכון החגים הבין-קיבוצי’ שהיה למפעל חייו. בספר מובאים פרקי חייו של אריה בן-גוריון החל מעלייתו ארצה מפלונסק, קשריו המשפחתיים החמים עם בני משפחת  גרין–בן-גוריון, שנותיו כמחנך המנחיל לתלמידיו את הקשר הנפשי לנופי ארץ ישראל והדהודם בסיפורי התנ”ך, שליחויותיו הציוניות לקהילות היהודיות ברחבי תבל ואהבתו לביתו הקיבוצי ולחברי בית השיטה. כל חייו נע אריה בן-גוריון בין הצו הפנימי “התגבר כארי לעבודת הבורא” לבין התחושה “אני האיש שלא היה לו זמן”. בגיל 82 הסתיימה שירת חייו. על מצבתו ציווה להוסיף ולכתוב רק מילה אחת: “השתדלתי”.

השקת הספר “בגוף ראשון רבים “נערכה בבית השיטה במעמד המשפחה ואורחים וידידים רבים.להלן השעה הראשונה באירוע.      לחצו על הקישור ליו טיוב.   אירוע השקת הספר קטע 1 מתוך 8    אירוע השקת הספר קטע 2 מתוך 8      אירוע השקת הספר קטע 3 מתוך 8      אירוע השקת הספר קטע 4 מתוך 8

http://www.timesofisrael.com/bialik-and-kipling-but-no-god-how-the-early-kibbutz-pioneers-marked-rosh-hashanah/    קישור למאמר על אריה ומכון שיטה העכשווי ב 2012

 https://www.youtube.com/watch?v=t5XSOY0jFcY   קישור לערב לאריה עם צאת ספרו “אל תשלח ידך אל הנער ” -משך הוידאו 120 דקות

  http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4248597,00.html   קישור לאריה והנוער הצכי באתר ביתמונה-ynet

חגי מספר על אביו בנעלי בית – פורסם בעיתון קיבוץ -2010

קישור לעיתון “הקיבוץ” בעשור למותו 2008

קישור לאריה בויקיפדיה

קישור לאריה באתר שווים של הקיבוצים השיתופיים

קישור לציונות חילונית-וידוי

קישור לאריה במכון שיטים

קישור באנגלית לספר “אל תשלח ידך אל הנער” בעריכת אריה ב.ג

חזרה לדף אמנים ויוצרים                                 בחזרה לראש הדף