ארכיאולוגיה בשטחי בית השיטה

 

אתרים ארכיאולוגיים בשטחי בית-השיטה

מבוסס על עבודת סיום י”ב של ניר מן “אתרי בִּקעת השיטה” משנת 1972
בִּקעת השיטה נמצאת במִפגש הגאוגרפי בין עמק יזרעאל לבִּקעת הירדן, כעשרה ק”מ ממערב לבית-שאן עיר המחוז הקדומה. דרך הים ההיסטורית (הוויא מאריס) שבין אפריקה לאסיה ואירופה עברה בתחומה והותירה אבני מיל רבות במסלולה. בתחום בִּקעת השיטה התגלו אתרים ארכיאולוגיים מעידן האדם הקדמון (למרגלות הגלבוע) עד לימי המשנה והתלמוד (בית-הכנסת העתיק בבית-אלפא), התקופה הערבית, מסעי הצלבנים והכיבוש המונגולי. בתחומי בית-השיטה קיימים שישה אתרים ארכיאולוגיים מוגדרים, ובמרחב שטחי הקיבוץ נחשפו מִמצאים נוספים מתקופות שונות.
א. חוות נזירים ביזנטית (נ”צ 72936045)
במהלך כריית בזלת במחצבה הראשונה של בית-השיטה (בין שכונת הבריכה ושכונת ההר הנוכחיות) התגלה באוקטובר 1952 פסיפס עתיק. בשטח נערכה חפירת הצלה בראשוּת הארכיאולוג יוחנן אהרוני בעזרת ילדי בית-הספר. במקום נחשף מִבנה המורכב מחצר מרכזית מרוצפת אבני בזלת ושמונה חדרים. בצִדו המערבי של הבניין נחשף מִתקן יקב מושלם. המִבנה שימש חוות נזירים ביזנטית קטנה ומבודדת מהמאה השישית לספירה, שנזיריה עסקו בחקלאות ובגידול ענבים ליין. גולת הכותרת של החפירה הייתה חשיפת שתי רצפות פסיפס בשני אולמות תפילה (קַאפֶּלָה) צמודים בצדו הדרומי של המִבנה. הפסיפסים היו בצורת טבלה מלבנית בגודל של כ-3x5 מטרים שנעשו מאבנים פשוטות. במרכזה של הרצפה הראשונה צויר צלב ביזאנטי גדול באבנים אדומות שהוקף בעיגולים שחורים כפולים. הרצפה השנייה חולקה לשבעים משבצות סימטריות שבכל אחת מהן עוצב דגם סמלי בעל משמעות נוצרית. שתי רצפות הפסיפס הועברו לירושלים, ולאחר השלמת החפירה נמחה האתר במהלך חציבת הבזלת. כיום מוצג פסיפס המִשבצות בגן הוורדים שמול מִשכן הכנסת בירושלים.
במהלך חריש שדה (‘חלקת מרדכי’ על המדרון המערבי של גבעת קיפודן) נחשף בסתיו 1969 בור עתיק בצורת בקבוק שהיה במרחק כ-300 מטרים ממקום המנזר. עומקו של הבור כשלושה מטרים ורוחבו כשניים וחצי מטרים, והוא שימש כיקב להתססת התירוש (עסיס הענבים). בחקירת הבור התגלו שלושה ציורים על קירותיו המטויחים – עץ תמר נושא אשכולות פרי, ספינה וציור נוסף שהארכיאולוג שמריה גוטמן הציע לזהותו כמגדלור. בחפירה הארכיאולוגית במקום נחשף מתקן יקב מושלם הכולל גת דריכה לענבים, צנרת להולכת התירוש ושקערוריות לניקוז המשקעים. היקב היה, כנראה, חלק מהמערכת החקלאית של המנזר הביזנטי. כיום נמצא היקב הקדום בפינת החי.
         
  

 

חפירות תלמידי בית הספר בשאטה בשנים  1979 -1977.הארכיאולוג רמי ערב בחפירה ב-1977 בשאטה.  חשיפת רצפת הפסיפס במנזר הביזנטי שהיה במחצבת הבזלת בשכונת הבריכה (כיום מוצגת הרצפה בגן הוורדים בירושלים מול משכן הכנסת).

ב. כפר שאטה (נ”צ 72786045)
בלב בִּקעת השיטה, כק”מ ממערב לקיבוץ בפאתי בריכות הדגים, משתרעת תלולית עפר על פני שטח בּוּר בגוון אפרפר שגודלו כשני דונמים. בשלהי המאה התשע-עשרה שוכנו במקום אריסים מהכפר סָנוּר שבצפון השומרון, אזכור ראשוני לכפר שאטה נמצא בחיבור “כרוניקה של ארץ ישראל, 1914–1883”, שכתב החוקר הטמפלרי גוטליב שומאכר, על מסעו באוקטובר 1883 בצפון הארץ. כך תיאר שומאכר את הכפר שאטה: “תושבי שאטה מורכבים מפלאחים ומשפחות שהגיעו משכם וסביבתה בהמלצת האפנדי סורסוק כדי ליישב מחדש את הכפר, שנעזב מתושביו הקודמים בגלל מחסור במים, עוני ורעב. יש לנו כאן עסק לא עם איכרים של דורי דורות, אלא עם אספסוף נודד”.  עם רכישת הקרקע על-ידי הסוכנות היהודית בשנת 1935 הם פונו מהחוּשוֹת הדלות. בשטח נותר רק בית השייח’ (שנהרס ב-1969 מטעמי בטיחות). באתר התגלו מִמצאים רבים מאוד (אבני מיל רומיות, עמודי שיש, כותרות, אבני ריחיים, מטבעות, כדים, נרות שמן, כלי זכוכית ועוד), ויש להניח כי חלקם הועברו למקום מבית-שאן במרוצת הדורות. בשאטה נמצאו מזבח מרובע וכבד לשימוש ביתי שעליו ראש פר מקרין, ומזבח מעוגל וצנוע להקרבת מִנחה ביתית.

במהלך חפירת בריכות הדגים בשנת 1946 נחשף קטע  מרצפת פסיפס של כנסייה ביזנטית מאבני גיר פשוטות בגוון לבן, אדום ואפור. קטע הרצפה שהתגלה היה מעוטר בציורי ציפורים וחיות מרהיבים ביופיים, אבל הרצפה נחרשה מן היסוד כדי שמחלקת העתיקות המנדטורית לא תעצור את עבודת הפיתוח המשקית. בשנת 1958 חפר דניאל (דיצי) בן-מאיר בקרקעית בריכת הדגים ואיתר את שרידי רצפת הפסיפס שגודלה היה 20×12 מטרים. בפתח הכנסייה היה מפתן כניסה מאבן מסותתת ומשני צדדיו עמודי גדר משיש מלוטש (בגובה 60 ס”מ וקוטר 20 ס”מ) עם כיפות ופיתוחים. כמו כן נמצאה פיסת לוח שיש מעוטר שצלב ביזנטי במרכזו.

בשנים 1977–1979 ניהל הארכיאולוג רמי ערב שלוש עונות חפירה בשאטה עם תלמידי בית-הספר. בחפירות אלו התגלה מטמון תכשיטי נדוניה שהחביאה אחת מבנות היישוב הקדום בכד חרס מעוטר. כמו כן התגלו חלקי כלי חרס מזוגגים ומצוירים בעיטורים יפים, שמוצאם באיראן ואפגניסטן. הודות לחפירה המדעית ניתן היה להתחקות אחר תולדות היישוב הזעיר שהתקיים בשאטה מהתקופה הערבית הקדומה, התקופה הצלבנית ועד לחורבנו בפלישה המונגולית בסוף המאה השלוש-עשרה לספירה.

 

חפירות תלמידי בית הספר בשאטה בשנים  1979 -1977. נרות שמן מחרס שנמצאו בשאטה. מטבע ביזנטי שנמצא בשאטה. קנקן חרס שנמצא בשאטה

צילום התמונות בחפירות בשאטה  :  דניאל (דיצי) בן מאיר

צילום הפריטים שנחשפו בחפירה :אגף העתיקות הממשלתי

צילום יתר התמונות בפרק :חיים בניאן

צילום חשיפת רצפת הפסיפס במנזר הביזנטי: רינה ירחי 

מצגת ארכיאולוגיה בבית השיטה -לא פועל זמנית
ג. גבעת הקברים (נ”צ 72806060)
על צַלעה של אחת מהגבעות המכתרות את בִּקעת השיטה מצִדה הצפוני מצוי מִתחם שבו שלוש חלקות קבורה קדומות. מדרון זה נמצא מעל ‘בריכת גיורא’ והפרדס האזורי. הגבעה נמצאת כק”מ וחצי מצפון לשאטה, וייתכן שאתר הקבורה שימש את תושבי הכפר.
הקברים במקום הינם מטיפוסי קבורה שונים המאפיינים תקופות שונות. הסוג הראשון הוא מדגם פירים גדולים (2x2x2 מטרים) שנחצבו בקרקע הבזלתית ובתוכם גומחות קבורה משפחתיות. התִארוּך של בורות ספוּרים אלה אינו ברור. באזור זה גילתה ליליאן ון דר-הורסט ב-1970 קמֵע פריון משנהב בצורת לוחית מחוררת (כנראה לשם השחלת שרוך לתלייה על הצוואר) מהתקופה ההלניסטית שעליו נחרטו תשעה ריבועים (ירחי לידה). הסוג השני של הקברים משויך לתקופה הביזנטית, והם בממדי קבורה לאדם יחיד (2x1x0.5 מטרים). בשטח ניתן להבחין בעשרות שקערוריות בקרקע המציינות את מקומם של הקברים העתיקים. בקברים לא נמצאו שלדים ונראה כי הם נחפרו בעבר לצורכי שוד תכשיטים ודברי ערך שהוטמנו עם המתים. ריכוז של כעשרים גלי אבנים שהוקמו מעל שתי חלקות הקבורה מציין את דגם הקברים השלישי. חלקת גלעדים זו טרם נחקרה לעומקה ומשערים כי היא מהתקופה הביזנטית.
ד. כיפת צבאים (נ”צ 73056046, ראס פְרֶן, נ”ג 84)
בפִסגת שלוחת צבאים, שמתנשאת מעל ‘חלקת הכד’, היה בעבר אתר עתיקות לא גדול. מייסדי בית-השיטה העידו שבמקום היו מצבורים גדולים של אבני גיר בסיתות גס שהיו ערוכים בצורת מִבנה גדול. בשנות השלטון המנדטורי נלקחו אבני האתר לסלילת כביש שאטה–בית-שאן. בעבר היה ניסיון לזהות את האתר כמצודה כנענית, אולם השערה זו לא אומתה מהבחינה המחקרית.
פיר קבורה משפחתי בחלקת הקברים בגבעה שמעל בריכת גיורא בבית-השיטה, 1971, צילום: עודד צור, אוסף ניר מן
חותם פלישתי שמצא נדב חוגים ב-1979 בנחל יששכר, צילום: רשות העתיקות, אוסף מוזיאון לארכיאולוגיה ים-תיכונית בניר-דוד

 

 

למעלה מימין (עם כיוון השעון): שברי אבני מיל רומיות שנמצאו במצבור מרוכז בפרדס (‘חלקת גרשון’) בית-השיטה (מוצבים בכניסה לבית העלמין בבית-השיטה), אבן מיל (עשויה מאבן גיר) של מסילת רכבת העמק הטורקית (המאה ה-20), מזבח ביתי מאבן גיר שעליו חקוק ראש פר מקרין, שמצא אברהם אבישי בשנות ה-40 בשאטה, צילום: עודד צור, 1971, אוסף ניר מן, כד חרס בעל שתי ידיות שנמצא בשאטה, אגן טבילה ביזנטי מאבן שיש וים (שֵכֵב של ריחיים קדומות) מהיישוב הקדום בכַּפְרָה.

 

ה. חלקת הכד (נ”צ 73036041)
ממזרח לבית-השיטה בינות לשתי שלוחות גִבעיות שעליהן ניטעו בשנותיו הראשונות של הקיבוץ עצי חרוב (‘היער’) נמצא שדה פלחה שנקרא ‘חלקת הכד’ בגלל צורתו (‘האמפיתאטרון’). במרכזו של השדה היו בעבר הריסות של יישוב קדום. בחורבות האתר נמצאו יסודות מרובעים שנבנו מאבני בזלת. במהלך סלילת כביש שאטה–בית-שאן נלקחו האבנים משרידי היישוב העתיק. בקרבת אתר זה נמצאה בשנת 1943 אבן חותם יפהפייה באורך שני ס”מ שלוטשה מאבן שחורה. החותמת עוצבה בצורת חרוט (קונוס) חלק שבקצהו העליון נקדח חור להשחלת חוט או רצועה. זמנה של החותמת תוארך לתקופת שיבת ציון (המאה השישית לפנה”ס) והיא נמסרה לאוסף ‘בית שטורמן’ בעין-חרוד מאוחד.
חרוט חותם מהתקופה הפרתית-יוונית (המאה ה-3 לפנה”ס) שמצא עזריה אלון ב-1943 בחורבת צבר (‘חלקת הכד’ ב’אמפיתאטרון’) ממזרח לבית-השיטה, צילום: עודד צור, 1971, אוסף בית שטורמן
פני החותם מהתקופה הפרתית-יוונית (המאה ה-3 לפנה”ס) שמצא עזריה אלון ב-1943 בחורבת צבר (‘חלקת הכד’ ב’אמפיתאטרון’) ממזרח לבית-השיטה, צילום: עודד צור, 1971, אוסף בית שטורמן
 מטבעות ביזנטיים שנמצאו בשאטה .   רצפת הפסיפס מהמנזר הביזנטי שמוצגת בגן הוורדים מול מִשכן הכנסת בירושלים.

 קנקן חרס שנמצא בשאטה.  מטבעות מהאוסף של יוחי גלעד היום בחדר עיון.

 

ו. תל שַמוֹת (ארד אל-פיר, נ”צ 72896030)
במרחק כק”מ וחצי מדרום לבית-השיטה היה באדמות קיבוץ חפציבה השכן אתר שנקרא תל שַמוֹת. בעבודת חריש ויישור של השטח בשנת 1960 נחשפה אבן מצֵבה נדירה מאוד (‘כתובת חפציבה’). בכתובת זו נחקקו צווי מלכות של אנטיוכוס השלישי מבית סלווקוס הסורי מהתקופה החשמונאית (סוף המאה השנייה לפנה”ס). על לוח המצבה, שגובהו כשני מטרים, פורסמו הוראות שלטוניות בתחומי נכסים, מיסוי וקניין המקנות תוקף למגילת הזכויות שהעניק אנטיוכוס השלישי לממלכת יהודה. זכויות אלו העניקו מידה מוגברת של אוטונומיה ליהודים בארץ ישראל וחיזקו את מעמדו של בית צדוק בבית-המקדש (כ”ד משמרות הכוהנים). מצבה יחידאית זו מוצגת במוזאון ישראל בירושלים (העתק מהמצבה מוצג ב’בית שטורמן’ בעין-חרוד).
חברי בית-השיטה שעסקו בחקר העבר הארכיאולוגי של אזור היישוב – עזריה אלון, זלמן פרח, רינה ויונה ירחי, דניאל (דיצי) בן-מאיר,הדסה צמרת, ישראל גוטמן, אברהם דובז’ינסקי, חיים רודד, יוחי גלעד, מנחם דוד, רמי ערב וניר מן.
מִמצאים ארכיאולוגיים מאתרי בִּקעת השיטה נמצאים בגינות ובבתים פרטיים בקיבוץ. ברחבת הכניסה לבית-העלמין בבית-השיטה מוצגים ממצאים מאוסף העתיקות של ניר מן – אבני מיל, ארונות קבורה (סרקופגים), שֶכֶב ריחיים, חוליית באר, משקוף בזלת ועוד.
 בור התירוש ופתח הכניסה ליקב בגת הביזנטית (נמצאת במשק חי);   אבן מיל (עשויה מאבן בזלת) של מסילת רכבת העמק הטורקית (המאה ה-20);   אבן מיל רומית מהמצבור שהוטמן בפרדס (‘חלקת גרשון’) בית-השיטה (מוצבת בכניסה לבית-העלמין); כד המטמון עם התכשיטים שנמצא בשאטה. מטבעות עתיקים וכלי חרס בני אלפי שנה(אוסף יוחי גלעד);

הגת הביזנטית בבית-השיטה

שנים רבות שימשה ‘חלקת מרדכי’ במדרון הגבעה שמעל בית העלמין לגידולי פלחה. מייסדי בית-השיטה ציינו כי בעבר הייתה נביעת מים זעירה במרכזה של ‘חלקת מרדכי’. בעת חריש השדה בספטמבר 1969 התמוטטה לפתע האדמה מתחת לטרקטור שבו נהג שמחה כהן. כשחולץ הטרקטור נחשף בור עתיק בצורת בקבוק, שקירותיו מטויחים ובאחד מהם היה פתח אטום באבני בזלת. הארכאולוגים שמריה גוטמן, דן בהט ונחמיה צורי בדקו את הבור והעלו השערות שונות באשר למשמעות שלושת הציורים המתמיהים שנחרטו על קירותיו – עץ תמר, ספינת מפרשׂ ומגדלור.

שש שנים סומן הבור בסרט היקפי בלבד, עד שבשנת 1975 התגלה באקראי מקטע של רצפת פסיפס לבנה בפאתי הבור. הארכאולוג צביקה גל מונה לניהול חפירה מסודרת באתר בעזרת חברי הקיבוץ ותלמידי בית הספר המקומי. בתוך ימים אחדים נחשפה רצפת פסיפס בגודל של 7×6 מטרים עשויה מאבני פסיפס לבנות. הרצפה נתחמה בצִדה המזרחי ובצִדה הצפוני בקירות אבן נמוכים. במשטח המטויח שהוקם סביב הבור הותקנה גומחת שיקוע קטנה (0.5×0.5 מטר) שממנה הוליך צינור מטויח לתוך בור היקב. בדופן המערבית של הבור נמצאו שמונה מדרגות צרות היורדות אליו דרך פתח שהיה חסום בקיר אבנים. עם פינוי העפר התגלו שני חללים נוספים, האחד מלבני והשני מרובע. בחלל אחד נמצא גרם מדרגות מטויחות שנחצבו בסלע ובחלל השני היה בור יקב חצוב, דפנותיו מטויחות ותחתיתו מרוצפת בפסיפס לבן וגס. במהלך ניקוי הבור נמצאו שברי חרסים מזוגגים האופייניים לתקופה הצלבנית-ממלוּכּית (מאות 13–14 לספירה).

הגת הענקית כללה משטח דריכה גדול (42 מ”ר) לסחיטת התירוש (מיץ הענבים) שנוקז לבור השיקוע הקטן (לשם הפרדת החרצנים והזגים – קליפות הענבים), ומשם זרם התירוש אל בור היקב שנפחו היה 5.76 מ”ק. התירוש נמזג ככל הנראה לקנקנים, אשר הועברו בגרם המדרגות לאחסנה במרתף תת-קרקעי אפל. על אחת מממדרגות בור היקב נמצא מטבע מהמאה החמישית לספירה, מתקופת קיומו של המנזר הביזנטי הסמוך.

מדרום לבור היקב נחשף פתח של מערה שנחצבה בסלע הבזלת בצורת פעמון. המערה טויחה בשכבת טיח עבה, ובינה לצינור נחצב בור שיקוע תת-קרקעי קטן. במערה נמצאו פכים, פכיות, לגינים תמימים ושפע של שברי חרס – כולם מהתקופה הביזנטית הקדומה. בקרקעית המערה נמצאו עשרה מטבעות מהמחצית הראשונה של המאה הרביעית לספירה. נראה כי בשלב קדום יותר בתולדות היקב שימשה המערה לאיגוּם התירוש שזרם ממשטח הדריכה דרך צינור בנוי ששבריו נמצאו בראשית החפירה. בזמן כלשהו התמוטטה תקרת בור היקב התת-קרקעי וקברה תחתיה את המטבעות וכלי החרס. ייתכן שחורבן זה התרחש במרד גאלוס, משום שכל המטבעות שנמצאו קדמו לשנת 352 לספירה שבה התחולל המרד. כאשר שיקמו בעלי הגת את ההריסות הם בנו בור מרובע חדש בעל מדרגות בִּמקום הבור שהתמוטט.

הכיבוש המוסלמי בשנת 637 המיט חורבן על היישובים הרבים בבקעת בית שאן, ובעטיו נחרבה כנראה הגת בבית-השיטה. במועד מאוחר הפכה הגת למערת אחסון באמצעות בניית קיר שחסם את גרם המדרגות ופריצת פתח בתקרת הבור. הבור טויח בשכבת טיח חדשה, ובצדו הדרומי נחרטו בטיח הלח ציורי עץ התמר, ספינת המִפרשׂ והמגדלור.

הגת הביזנטית הגדולה הוקמה במרחק כ-350 מטרים מהמנזר הביזנטי, שנחשף בשנת 1952 במחצבת הבזלת לשעבר (המחצבה הייתה בפינה הצפון-מזרחית של שכונת הבריכה הנוכחית). הארכאולוג יוחנן אהרוני ניהל את חפירת ההצלה במחצבה, שבה נחשפו מנזר ביזנטי, שתי רצפות פסיפס מעוטרות מאבני פסיפס לבנות ופשוטות כמו אלו שבאתר הגת, וגת נוספת שהייתה צמודה למנזר. קרוב לוודאי שהגת הגדולה הייתה נדבך מרכזי בכלכלת המנזר, והיא מעידה על חשיבותו של ענף כרמי היין בתקופה הרומית-ביזנטית באזור.

במרוצת השנים שולב אתר הגת הקדומה במתחם פינת החי המקומית, והוא נמצא בצד הצפון-מערבי שלה (ממזרח לבית העלמין).

יעקב שרגא מול תחריט עץ התמר שחקוק על קיר בור הגת הביזנטית בבית-השיטה (במרכז התמונה נראה הפתח שהיה סתום באבנים ועפר), 1969, צילום: חיים בניאן, אוסף ניר מן

 


תחריט המגדלור שחקוק על הקיר המטויח בבור הגת הביזנטית בבית-השיטה, 1969, צילום: חיים בניאן, אוסף ניר מן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תחריט ספינת המפרשׂ שבין כפות התמר שחקוק על הקיר המטויח בבור הגת הביזנטית בבית-השיטה, 1969, צילום: חיים בניאן, אוסף ניר מן

 

תחריט עץ התמר שחקוק על קיר בור הגת הביזנטית בבית-השיטה, 1969, צילום: חיים בניאן, אוסף ניר מן

 

 

 

ערך :ניר מן 2020

 

 

מקורות

יוחנן אהרוני, “חוות נזירים ביזאנטית בקרבת בית-השיטה”, ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, כרך “ח, גיליון ג-ד, 1954, עמ’ 218-209

ניר מן, אתרי בקעת השיטה, 1972, עמ’ 20-19

נחמיה צורי, נחלת יששכר, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1977, עמ’ 85-84

צביקה גל, “כרמים וגתות בגלבוע וסביבתו”, אוסף המחבר

                                    עריכה: חגי בן גוריון

                                    צילום וסריקה: חיים בניאן  סרטי וידאו :דליה סלע וצוותי הוידאו

                                    הדפסה : עדנה הדר

                                    עריכה גרפית: מיכל אלבלק

 

 


גרסה להדפסה
גרסה להדפסה
     
שליחה לחבר
שליחה לחבר

backtotop