חברות הנוער בבית הספר שלנו בשנים 1938 – 1983
פורסם בשיטים 1985
רצף המידע המובא כאן מתייחס אך ורק לחברות הנוער מטעם “עלית הנוער” ו”מפעל להכשרת ילדי א”י, רחה פרייר”. יוצאת מן הכלל הזה – קבוצת נוער “ממחנות העולים”, בעיקר מירושלים, מן הטעם שיובן בכתוב על אודותיה, להלן.
אין ספק שיש במידע זה טעויות, משום שמדובר בארבעים וחמש שנים וחלק מן הדברים בנויים על עדויות חברים בעניינים שלא נמצאו לגביהם מסמכים בכתב.
כל מי שיוכל לתקן או להוסיף, מוזמן לעשות זאת ויתקבל בברכה.
חברת נוער א’ בתל יוסף 1940-1938
באו מוינה. המחנכים – מנחם אורן וישראל ברונשפיגל. מן החניכים חיה איתנו בבית השיטה מרים ברונשפיגל.
“הצ’כים”, 1941-1939 (חברת הנוער א’)
התחילה להגיע באוקטובר, פחות מחודש, לאחר תחילת המלחמה. בסך הכל באו 42 בני נוער, כולם מצ’כיה, מתנועת בלאו-וייס (תכלת-לבן) ו”אל על”. כולם בני טובים, שלמדו עד לעלייתם, בני 17. צוות המחנכים – דקלה מיינרט, אברהם ברגנפלד, תקוה שריג ואריה בן גוריון. החברה הצטרפה ב- 41 לקיבוץ “קדמה”. חיה עימנו מחברה זו, עדה ישראלי.
קליטת ילדי הגולה מ- 1945 ואילך
ב- 1945 התחילו להגיע ילדים בעקבות המלחמה והשואה. מסוריה ועירק ובעיקר כמובן, מפולין. הם באו בקבוצות ויחידים בגילים שונים. דקלה מיינרט טיפלה בהם בתקופת ההסגר הקצרה ורינה ירחי היתה מורתם הראשונה לעברית.
הילדים חולקו לכיתות ביה”ס על פי גילם.
נשארו בתוכנו מן הרבים רבים: יהושוע סוויד ז”ל, מיכאל ירובעם, יוסוף פרג, צילה גדיש (שבאה עם אחותה מחברת נוער ב’) רינה ברקן, נחמן שטיין (שהקדים את הוריו בעלייתו, דוד בוגייביץ ומשה שכטר (שבאו עם אחיותיהם בנוער ג’ “איתן” (נפלו בשירותם בצה”ל, בסמיכות זמן למלחמת קדש. יהי זכרם ברוך).
ילדי גולה הוסיפו והגיעו עד שנות החמישים, כיחידים.
“הבוכנוולדים” 1945-1947
(חברת נוער ב’)
נערים אלה הגיעו מרומניה, סלובקיה ופולין, כולם עקורי השואה. בתוכם בלטה קבוצת נערים ממחנה הריכוז בוכנוואלד שעל שמם נקראה כל החברה. באו 45 בני נוער.
צוות המחנכים – דקלה מיינרט, אברהם ברגנפלד, תקוה שריג ושלומי ענתבי. החברה יצאה כולה כהכשרת פלמ”ח לגבעת ברנר. הבנים נלחמו בחטיבת הנגב. שלושה מתוכם נפלו. יהי זכרם ברוך.
אחרי המלחמה הייתה חברה זו ממייסדי קיבוץ פלמ”ח צובה.
ילדי “רחה פרייר” – 1946-1950
מחזור א’
ביולי 1946, החליטה אסיפת בית השיטה לקלוט קבוצות ילדי “המפעל להכשרת ילדי א”י” מיסודה של רחה פרייר. דיקלה מיינרט, חברתה של רחה, יזמה את הרעיון. דובר בילדי א”י ממשפחות שמצבן הכלכלי והחברתי קשה. וכך נחתם חוזה בין בית השיטה לבין “רחה פרייר” לעשר שנים, כל מחזור לארבע שנות חניכות בביתנו.
בסוף 1946 הגיע מחזור ראשון בן כעשרים ילד בני 9-12.
המחנכים היו עליזה חופרי ואלינקה אלקינד. לא נמצאו ברשומות שמה, או שמותיהן של המטפלות.
הילדים היו זקוקים מכל בחינות לטיפול אינטנסיבי מאד, פיסי ורוחני. ההצמדה למשפחות נתקלה בקשיים. הילדים גרו בבתי האבן, ולמדו בכיתות נפרדות בביה”ס ומהם הוצמדו לכיתות ביה”ס. כששבה שורי מיינרט מלימודיה הצטרפה לצוות המורים. חלק מילדים אלה הצטרפו לחברת נוער (ה’) “אייל”.
מחזור ב’ 1950-1956
הגיע ב- 1950. קיבלה אותם כמחנכת, יונה בוצ’אן וכמטפלת – רות פרסנר.
מצב הילדים היה דומה לאלה שבמחזור א’. התנאים בבית השיטה לא היו קלים – היתה זו השנה הראשונה אחרי מלחמת העצמאות, תקופת הצנע והמחסור. ע”פ המסמכים עדיין היו ילדי רחה פרייר בביתה הספר (בכיתות שונות) עד 1956, כלומר עד תום התקופה שעליה הוסכם בחוזה.
קבוצת “איתן”, 1947-1949 (חברת נוער ג’)
עם תום המלחמה אספו שליחים מן הארץ ואנשי הבריגדה מאות ילדים לבית ילדים באינדרסדורף, בגרמניה. שם גובשו לקבוצות שהועלו ארצה בליווי מדריכים מתנועת “דרור”.
בעשר אוניות(!) בתוכן “יציאת אירופה” הגיעו לקפריסין ולארץ. קבוצה ראשונה הגיעה אלינו בחנוכה תש”ח – 23 נערים ונערות.
מחנכיהם היו: דקלה מיינרט, ציונה גל, יוסי לבני (זמן קצר), בנימין גלעד, שורי מיינרט ואברהם ברגנפלד. בסיום חניכותם היו בין מייסדי “בית נטיף”, הוא קיבוץ נתיב הל”ה. כיום חיים שם ובקיבוצים אחרים מחברה זו כעשרה חברים.
“הכשרה צעירה” מהמחנות העולים 1951-1952
כנזכר לעיל, במבוא לרצף חברות הנוער, מדובר כאן בקבוצה יוצאת דופן. לא ברור אם עליית הנוער שילמה עבור נוער זה (הנוגעים בדבר אינם זוכרים, ומהם – אינם).
עם הפילוג בקיבוץ המאוחד ובביתנו, עברו רבים מן השכבה הבוגרת בביה”ס לאיילת השחר ולדגניה. מחנכי השכבה הבוגרת, מנחם אורן ועזריה אלון, יזמו מפעלי הצלה מהיר. הם פנו למחנות העולים וביקשו לשלוח אלינו בדחיפות נערי תנועה שלא למדו או שלא היו מרוצים מן הלימודים בעיר, ולהצטרף לשכבה הבוגרת שלנו. ואמנם נמצאו כאלה בירושלים ובסניפים אחרים. רמת הלימודים לא היוותה אינדקטור, אלא האיכות האישית והתנועתית. קבוצה כזו בת 15 נער, נבחרה על ידי רות אלון והובאה אלינו. כל הצדדים היו מורווחים היטב. רות הקנתה לנערים הרגלי לימוד והליכות קיבוץ, חודשים מספר עד שצורפו לכיתות י”ב (“אלון”) ו- י”א (“אורן”). לסיום י”ב הגיעו שמונה. השכבה ניצלה והתאוששה ובית השיטה קיבלה תוספת מיוחדת זאת בעלת גוון מיוחד, תנועתי, ירושלמי ארציישראלי. אלה הם: חנוך אלבלק, חיים בניאן [, אהרון בצלאל, אברהם דוויק, דוד ניסן ז”ל, מוני מרוז, אליעזר פרבר, שולה עפרוני ואחיה עימנואל קליינמן שנפל במלחמת קדש, וחנוך סלור שנהרג בתנועת דרכים.
חברת נוער ד’ 1949-1952
בני נוער אלה היוו חברת נוער ישראלית ראשונה אצלנו. אסף אותם לכאן סיומקה גורביץ, מסניפים שונים של הנוער העובד. רובם בני עדות המזרח, בתוכם קבוצה גדולה מירושלים. מייד לאחר מכן עזב סיומקה את בית השיטה והיה זה קושי ראשון. מחנכת ומדריכת החברה היתה הטי באר. אברהם ברגנפלד עזר בהוראה ואריה בן גוריון בעצה ובהדרכה. המטפלת היתה ציפורה עציוני.
תקופת חניכותם היתה בתוך הטראומה של הפילוג בביתנו. אברהם וציפורה עברו לאיילת השחר. בוגרי החברה הלכו למעגן מיכאל, כהכשרת נח”ל. 16 מהם נשארו במקום, שיא מספר הנשארים מחברות הנוער שלנו בקיבוץ.
עוד שניים חיים בקיבוצים אחרים.
“אייל” 1951-1953
חברה זו הורכבה משלושה מרכיבים: האחד, בוגרי מפעל “רחה פרייר” שהתחנכו אצלנו, נערים שבאו מכיתת ילדים עולים ביגור וקבוצה מתנועת הנוער העובד משכונת התקווה. שלושה אלמנטים שהיו צריכים להתגבש ליחידה אחת.
הם באו ב- 1951 והיוו חבורה בת כחמישים נער. המחנכים היו בן ציון אסף, שורי מיינרט, רפי מייזלס והמטפלת פרומה גופר. חברה זו יצאה כגרעין נח”ל לצה”ל והשלימה את קיבוץ כיסופים. כיום חיים שם כשבעה חברים מ”אייל”. נציגתם אצלנו – בלהה עפרוני.
“זית”, 1953-1954
המניע לבניית חברה זו, היה הצורך למלא מחזור חסר בין “אורן” ו”להבה”. בסוף 1952 יצאה רות אלון לחפש נוער מתאים. אלקה ודן כרמל עבדו אותה שנה בשליחות בנוער העובד בחיפה, בסקציה המקצועית. חניכים אלה התכוונו לבוא אלינו לרכוש מקצוע ולחזור העירה. אל גרעין זה הצטרפו נערים בעלי מוטיבציה כזו ממקומות אחרים. במשך שנה חונכו ולמדו אצל רות אלון, עבדו שש שעות ולמדו שעתיים, וגרו בנפרד בבתי האבן.
המטפלת היתה רחל עפרוני. כעבור שנה, 1954, הוצמדו לביה”ס ככיתה י”א, לאחר שנוספו אליהם חמישה מתלמידי “אורן” ולהבה”.
הם סיימו את י”ב ב- 1955.
מ”זית” חיים איתנו היום רינה ברקן ואבנר וינקלר.
שנים מבני “זית” נפלו במלחמת קדש ויגאל רימון ז,ל, קרבן מאוחר של אותה מלחמה.
“עמלים” 1952-1956
זו היתה חברת נוער צעירה, ארבע שנתית, שילדיה באו מכפר הנוער “רמת הדסה” של עליית הנוער. כולם ילדי משפחות עולים, שבאו עם גאות גל העלייה מארצות האיסלם, עם קום המדינה, וחיו במעברות. התחלופה בילדים אלה היתה רבה. הם היו בני 12-13 וחולקו לשתי כיתות, על פי רמת היכולת הלימודית. הצוות המחנך – חנה אורן – מורה, רות בארי – מטפלת ושאריק אורי – מדריך. כשסיימה רות אלון לימודיה בסמינר לעליית הנוער, הצטרפה לצוות.
כשמלאו שנתיים לשהות “עמלים” אצלנו התחילה רות במאבק נמרץ על ההצמדה לביה”ס של “עמלים” ו”דרורים”. המאבק היה עם בית השיטה, עם עליית הנוער, שמטעמים כלכליים בעיקר וגם עקרוניים – התנגדה לכך, וגם עם ההורים שרצו את ילדיהם בבית. עמדה סכנת התפוררות, מאידך, היתה כיתת “מעיין” קטנה והילדים היו בני גילם של “העמלים”. המאבק הסתיים בהצלחה. קבוצת ,עמלים” שמנתה עשרים ילד ו”מעיין” נתחברו לכיתת “יחדיו” ב– 1956, המחזור שסיים בשנת 1960.
המשיכו בתוכנו מ”עמלים”: אברהם ברוך, יחזקאל דורי, ששון טיטו ואילן סתוי שהצטרף מטעם עליית הנוער ל”יחדיו”.
אברהם גלנטי מ”יחדיו” נהרג בתאונת יריה.
“דרורים” 1952-1956
תחילת התהוותה של חברה זו, בקשת מזכיר הקיבוץ לקבל חברת נוער שהתקשתה להיקלט בקיבוץ משאבי שדה. היו אלה ילדים ממרוקו, עירק ופרס שעלו כילדים, לפני הוריהם. שורי מיינרט ובן עמי רוזנפלד (ימנה) יצאו למשאבי שדה לבקרם וכעבור זמן מה לקבלתם. צוות המחנכים שלהם: שורי מיינרט, חיים רימון, בן עמי רוזנפלד ויוסלה שרף. המטפלת היתה עליזה קורן. כעבור שלוש שנים במסגרת חברת נוער צעירה הוצמדו “דרורים” לביה”ס, ככיתה מקבילה ל”נמלה” שהיתה אז י”ב. מחנך הכיתה היה אמישי גת. מחזור ביה”ס ב- 1957 היה מורכב איפוא משתי כיתות.
נציג דרורים בתוכנו הוא חיים לוי. אברהם אמר, בן “דרורים” נפל ברמת הגולן, במלחמת ששת הימים.
מכאן ואילך מכונות קבוצות הילדים העולים כיתות בבית הספר ולא חברות נוער.
כיתת “גלבוע” א’ 1964-1965
כיתות ביה”ס שלנו בשנות השישים היו מעוטות ילדים, חסרון שדרש פתרון. למזלנו הטוב נפתח אז זרם עלייה מסוג חדש – יהודי ארצות הגוש המזרח ארופאי. כך הגיעו אלינו כיתות בזו אחר זו, שכבר לא נקראו חברות נוער. ביו אלה בעלי הרגלי לימוד פורמלי קפדני, בעלי השכלה כללית מצויינת. בני נוער אלה, שבאו עם משפחותיהם מרומניה בעיקר, התכוונו לרכוש את העברית ואת היהדות ולשוב הביתה, לקידום הקריירה.
רות אלון קיבלה את כיתת גלבוע א’ והפעילה לגביהם את שיטת האולפן למבוגרים. בגלל גודלה והבדלי גיל בתוכה, חולקה הכיתה לשתיים. שרה שפר היתה מורה הכיתה השנייה. כעבור שנה, במתכונת זו, הוצמדו תלמידי גלבוע א’: לכיתות ח’ – הדס, ט’ – אבוקה, וי’ – נרקיס. המטפלת היתה שרה קליינמן והמדריך יחזקאל דורי. מכיתה זו חיים עמנו שלמה גלר ולאה שטיין. חבר נוסף חי באשדות יעקב.
כיתת “גלבוע” ב’ 1965-1966
לאחר שדרך לימוד זו, של גלבוע א’ נמצאה טובה, קלטנו עוד כיתה כזו ובה נערים בגילאי 15-13. (מדוע לא נמצא לה שם מיוחד – שאלה טובה). כיתה זו כוונה בבירור להשלמת כיתות מעוטות תלמידים. אותו צוות – רות – שרה – יחזקאל; אותה שיטה, ולאחר שנה – אמנם הוצמדו על פי גילם, לכיתת “עופר” ו”נרקיס”. מכיתה זו חיים עימנו ארי לידן ואחותו גליה ארד.
“גפן” 1967-1966
לשם שינוי, היתה כיתה זו כולה ישראלית. בוגרי כיתה ח’ ממקומות שונים בארץ, מטעם עליית הנוער. אותו צוות חינך, בפעם השלישית שנה אחת גם ב”גפן”, בתוספת פעילות מתוגברת בערבים. כעבור שנה, מצטרפים בני ,גפן” לכיתת “רימון” הקטנה, המורכבת ברובה מבני הזקונים של הדור המייסד. המשיך עימנו שמעון שובל.
כיתת “גלעד” 1967-1967
גם זו היתה ישראלית, כקודמתה, הרביעית בסדרת הכיתות המכוונות להצמדה לכיתות, ומכל מקום לבית הספר, שכבר היא דרך המלך בקליטת נוער, אחרי כיתה ח’. המורה הפעם – משה הראל ואילו המטפלת, שנה רביעית – שרה קליינמן. אותה שיטה – גיבוש, קניית הרגלי לימוד וכעבור שנה הצמדה.
חמדה שפר היא נציגת ,גלעד” שצורפה לרימון, החיה בתוכנו.
כיתת “נחשון” 1971-18976
חברה זו באה עם גל העלייה מברה”מ ודרום אמריקה. אחרי הפסקה מחמת עייפות, או עוגמת נפש ממיעוט הנשארים בבית השיטה בפרט ובקיבוץ בכלל, שוב נחלצת בית השיטה למלאכת הקודש, לקליטת 28 נער, בגיל 12-14 שבאב לשלוש שנות חניכות. היא מיועדת למלא מחזור חסר בין “הדר” ל”שיבולים”.
רות אלון שוב מלמדת את ,נחשון” בשיטת האולפן, לימוד מזורז של לשון ומקצועות היהדות ומורים אחרים – השכלה כללית.
המטפלת ונדה סקל. המדריכים – שלמה גלר ויחזקאל דורי. המשיכה איתנו: חנה גלר.
במטפלת בשנתיים האחרונות – רותי ברוך והמורה נתנאל.
כיתת “אילנות” 1974-1978
כקודמתה, היתה גם כיתת “אילנות” מורכבת מילדי ברה”מ ודרום אמריקה. המחנכת – לואיז לוי, המטפלות – שרה פרידמן ואחריה כבי שקולניק. בכיתות י”א-י”ב היה שמואל בונה המחנך, והמטפלת – זהבה סקל. לאחר שנה הוצמדו שנים מ”אילנות” לכיתת “שיבולים” ויתרם המשיכו ככיתה עד לסיום י”ב.
הכשרה צעירה “אלמוג, 1983
חברה זו ומחנכיה, שיזמו אל חגיגת יובל עליית הנוער, כסמל לחוליה המקשרת בין עבר, הוו ועתיד בשרשרת הזהב של חברות הנוער בביתנו.
כ- 25 קיבוצים נוסדו על ידי בוגרי עליית הנוער.
ב- 10 קיבוצים נוספים בוגרי עליית הנוער מיעוט משמעותי.
ב- – 40 קיבוצים נמנים בוגרי עליית הנוער עם המייסדים.
כ- 4000 חברים מבין חברי התנועה הקיבוצית הם בוגרי עליית הנוער ומהווים 8% בתוכה.
ב- 38 קיבוצים מהווים בוגרי עליית הנוער למעלה מ- 10.
|