דליה סלע

לגלרית תמונות הקש על הצלמית

דליה סלע שואבת את התכנים של עבודתה מהעולם התמים, האותנטי, של הילדות. זהו עולם חושי, אינטואיטיבי, בו היא מוצאת את הגירויים והדחף ליצור; בו היא מספקת את הסקרנות שלה כאמן.

היא לוקחת את הסגנון הילדי למסע מחקרי; מנהלת באמצעותו דיאלוג עם עולם האמנות, עם האסכולות והסוגות (ז’אנרים) השונות, ביניהן קבוצת “הקוברה” אליה היא חשה קירבה מיוחדת. היא מחפשת את המשותף ולומדת את השונה ומטפלת בקונפליקט בין המלא והריק, המחוספס והחלק, הרך והקשה ועוד.

בעלי חיים נמצאים בראש רשימת הדימויים בהם עוסקת דליה. לחיות שהיא מציירת אין קשר הדוק עם המציאות. הן שייכות יותר לעולם הבראשיתי, הייצרי, זה שאין בו משמעות לחוקי הטבע ולידע שנצבר בשיעורי הביולוגיה. החושים לבדם מנחים את המכחול ולעפרון יש חירות מוחלטת בבואו לשרבט את אותם בעלי חיים פרי דמיונה. בחלק מעבודותיה מתבקש אף לעשות הקבלה בין הנחת הצבע המשוחררת שלה לצבעי ידיים של ילדים.

אפיק נוסף ליצירה נמצא לה בקולאז’ים ואסמבלאז’ים (עבודות הרכבה והדבקה דו-מימדיות ותלת-מימדיות) אותם היא יוצרת מחומרים ופריטים שלוקטו בסביבתה הקרובה אשר עליהם חרוטים סימני הזמן. גם באלה נמצא אותו מבט מקורי ורענן שלה, מבט של ילד שעוד לא איבד את התום ואת הסקרנות.

כתבה: נאוה הראל שושני-אוצרת התערוכה

עד כה הציגה דליה במספר תערוכות ברחבי הארץ ביניהן :

· 1995 . תערוכה קבוצתית. ב גבעת חביבה .

· 1996 . תערוכת יחיד. מועדון ה“מרח”ב“ ב קיבוץ בית-השיטה .

” ה ב י ז ו ן “

· 1997 . תערוכת יחיד בגלריה לאומנות ב קיבוץ יפעת .

” ציפור במנוחה “

· 1998 . תערוכת יחיד . גלריה “כרמל“ ב דלית-אל-כרמל .

” תמצית ההיגד “

· 1999 . תערוכת יחיד. גלריה “סטודיו 6“ ב נתניה .

” תמצית ההיגד II “

· 2004 . תערוכת יחיד. מועדון ה“מרח”ב“ ב קיבוץ בית-השיטה .

” געגועים לביזון “

· 2005 . תערוכת יחיד. מבואת ה“קימרון“ (אולם מופעים מ.א. עמק המעיינות)

” שם הפרח MAGACY “

· 2006 . תערוכת יחיד. מועדון ה “מרח”ב“ ב קיבוץ בית-השיטה .

“חדלונם- תפארתם- מלך”

· 2007 . תערוכה קבוצתית. בית “יגאל אלון” ב גינוסר

” שיני חלב “

· 2008 . תערוכת יחיד. גלריה לאומנות גבעת-חיים איחוד

” ארכיטיפים “

דואר אלקטרוני : דליה וניצן סלע n_sela@bezeqint.net
E-mail Address(es):

ציור: לפי הכלל

נועה מלמד

לדליה סלע (בית השיטה) יש חוש לצבע

ולקומפוזיציה, והעבודות בתערוכה שלה בגבעת חיים מלאות קסם, אבל חסרה בהן תחושת הדחיפות לבטא משהו מהעולם הפנימי, הטורד והכואב ולחושפו החוצה, אל רשות הכלל

על קירות הגלריה תלויות קבוצות עבודות, המחולקות על פי הדימויים המופיעים בהם: חיות, ילדות, מלכות עם כתר לראשן, זוגות. מצע הציורים הוא עץ שכבר עבר גלגול חיים קודם, בין אם היה ארגז הובלות ובין משטח הנחה. עקבות השימוש ניכרות באמצעות כתמים, חותמות, שריטות וקרעים.

על גבי מצע זה יוצרת דליה סלע איקונות של תום ויופי. הדימויים המצוירים רשומים בעיפרון או חרותים בתוך שכבת הצבע באופן ראשוני וסכמתי, המוותר על פרטי מקום, זמן, זהות אינדיווידואלית.

יש כאן ניסיון לגעת באוניברסלי ביותר, בארכיטיפ.

אמנים רבים מראשית המאה ה-20 פנו אל הציור הילדי כהצעה לבניית שפה ציורית חדשה. שפה המפנה עורף לאקדמיות, למיומנות ולתחכום העודף ומחפשת אחר המגומגם, המחוספס, התמים והטהור, שמתבטא באומנויות פרימיטיביות, ביצירות של חולי נפש ובציורי ילדים. השפה הילדית במיטבה משמשת מרכיב נבחר המעומת עם מרכיבים אחרים ביצירה. אין היא ויתור על מקומו של האדם הבוגר הביקורתי המתבונן ושואל השאלות על זהותו, על התרבות שבה הוא חי ועל התקופה שבה מתרחש המהלך הציורי.

בתערוכה שלפנינו, נשארים הדימויים ארכיטיפיים מדי. הם פונים אל מכנה משותף כה רחב, עד שהמקום הפרטי והאישי של הציירת נותר סמוי ונעדר. חסרה תחושת הדחיפות לבטא משהו מהעולם הפנימי, הטורד, הכואב ולחושפו החוצה, אל רשות הכלל.

חתימת הציירת הכתובה באותיות לועזיות בכתב עגול וזורם כה שונה מהאופן שבו מצוירות אותן ילדות, חיות ומלכות דקיקות ושבריריות, ונוצרת תהייה אם אמנם אותה יד יצרה אותן.

מהתבוננות בתאריכי העבודות נראה, כי דימויים אלה מופיעים כבר לאורך שנים ביצירתה, ומעניין יהיה לעקוב אחר יצירתה של דליה סלע ולראות לאן תתפתח.