| המחלבה שהפכה לחשמליה ובסוף נעלמה מתחת לכיכר
לפני למעלה מ 70 שנה נבנה מול בית הקירור ובצמוד לרפת מבנה המחלבה עבור שני ענפי החלב שלנו הדיר והרפת.היתה זו מחלבה מפוארת ובמרכזה “הספראטור” שהפריד בין החלב לשומן וייצר שמנת,חמאה,לבן,ובעיקר ברינזי בידיה האמונות של לאלה.
למבנה צנוע זה שעלה 216 לירות ונבנה במרץ 1940מעץ ובטון הצטרף גם תיאטרון בובות מקצועי שהצגת הבכורה שלו נחוגה ברוב עם . עם המעבר לתנובה תל יוסף, עבר ייצור הגבינות “לחדר החלב” בכל- בו של אז ולמבנה שהתפנה עברה הנהלת חשבונות בראשית דרכה בניהולם של חנן חרמוני ובתיה טומרקין.כעבור מספר שנים, בשנת 1950 פינתה הנהלת החשבונות את המבנה בטענה שהם צריכים להיות יותר קרובים לטלפון והמקום הפך לדירות מגורים ביחוד לרווקים רומנטיים,בסטנדרט גבוה.עם עזיבת הדיירים לשיכונים החדשים , נשארה דודו קרונר לה היה מחסן במקום והיא הכניסה למבנה שהתפנה תנור לשריפת עבודות החימר והקרמיקה שלה.
| החשמליה הישנה בצריף ובבית הטרנספורמטור – 1960 ממערב לאסם |
עם עליית מעמדו של ענף הלול אצלנו קיבלנו אישור להיות גם לול רבייה (1960)ולמבנה הוכנסה מדגרה מודרנית שייצרה 10000 אפרוחים בחודש עבור הלול שלנו, במבנה הוסרו קירות מיותרים,נסגרה המרפסת הוספו מרצפות ופתחי איוורור והמקום תיפקד לתפארת עד שהוחלט לחסל את ענף הרבייה אצלנו בשנת 1967 וכך גם חוסלה פעילות המדגרה.עובדי הלול המסורים(שלומית האס,רותה סלע,נעמי הנדלר,אהרון שמי,לוי מן,גליה פרבר,יהושוע סוויד ואחרים) נאלצו למצוא פרנסה אחרת.
בשנת 1968 עבר המבנה שיפוץ מקיף כדי להתאימו לחשמליה מודרנית הכוללת מחסן חלקים גדול ומעבדת תיקונים.באותה שנה עברו דן ישראלי ,יעקב הורביץ ואריה גורן למבנה החדש שהיה אי מוקף בוץ בחורף ודרכים מאובקות בקיץ והשאירו מאחור את החשמליה הישנה והותיקה במבנה הבטון ממערב לאסם.(ראו תמונות למעלה)
החשמלאים שלנו היו צוות ידען ומיומן שביצע את כל עבודות החשמל ברחבי הקיבוץ ובמבנים לתעשיה ומגורים.
עם פטירתו של דן בטרם עת ממחלה נכנס לנעליו עמרם יחיאלי שניהל את הענף שנים רבות.
עמרם עבד לסירוגין ובמקצועיות למעלה מעשרים שנה. את עמרם החליף זמנית אבישי שפר ואחריו עבד אבנר וינקלר למעלה מעשר שנים כשהוא מבצע את כל עבודות החשמל והתיקשורת המודרניים.לאחר יציאתו של אבנר מהענף חזר עמרם למקומו ההיסטורי והשלים עם יענקלה ואפרים זדה את הצוות הקבוע שהמשיך במסורת של שירות מקצועי ויעיל שהופר רק עם המעבר להפרטת התקציבים והשירותים בשנת 2002.
בשנת 2010 נתקבלה הוראה להסדיר את כניסת הרכבים לתחומי הקיבוץ בהתאם לתוכנית שאושרה עלידי הגורמים הממשלתיים דבר שחייב כנראה את הריסת המבנה שעמד במרכז הכיכר המתוכננת. ב 3 לאוקטובר נהרס המבנה ופונה מהמקום בו שכן ושירת את קיבוצנו עשרות רבות של שנים .
תודה לכל החשמלאים שלנו שעשו ימים ולילות למעננו מהמבנה שכבר איננו ורק זיכרונו נותר עמנו. ימים חדשים אכן באים .אנו נשמור לכם חסד נעורים ונוסטלגיה מהורהרת.
 |
 |
 |
 |
| מערכת הכבישים העתידית הקיפה את החשמליה מכל עבריה. |
לפני ההריסה פונו הציוד והמכונות מהמבנה וחלק מהרעפים נשמר גם הוא. |
שיחה עם יענקל’ה הורביץ
ענת ענתבי
“זה היה יום עצוב כשהורידו את החשמלייה”, אומר יענקל’ה, כמי שעבד בחשמלייה כ-60 שנה. “כשחזרתי מבית-החולים הייתי קצת בשוֹק, אבל התנחמתי בכך שהשאירו את האיקליפטוסים… ברור שמבחינת תחבורתית החשמלייה הייתה תקועה כמו עצם בגרון, אבל לגביי, זה חלק מההיסטוריה האישית שלי”.
הריסת החשמלייה היא הזדמנות מתאימה לשמוע את יענקל’ה שעדיין שוהה ב’בית הפז’, בגלל שבר ברגל.
מתי נכנסת לחשמלייה?
“כשחיסלו את המדגרה, המקום עמד ריק, ואז דן ישראלי ז”ל ואני החלטנו ‘לפלוש לשם’. את האישור קיבלנו בדיעבד, ומאז עד אתמול היא במקום הזה”.
איך נעשית חשמלאי?
“בכיתה ט’ בתל-יוסף שובצנו לענפים. הרפת הייתה הכי מבוקשת. לא היו מספיק ענפים לכול הילדים. אז עשינו הגרלה ונפל בגורלי לעבוד בחשמלייה. זה היה באמת גורלי, תרתי-משמע. בתחילה הייתי כמו שוליה, וזה לא ממש עניין אותי, אך בהמשך זה תפס אותי מאוד. הרבה שנים הייתי חשמלאי בניין: יצירה של כל מערכת חשמל בבית חדש, מהחציבה בקירות ועד התקנת הלוח, זה משמח. אחר-כך בחשמלייה עצמה עבדתי בתיקוני חשמל. מאוד אהבתי את המקצוע.”
ספר לי על אירועים חשמליים מיוחדים.
“פעם נשרף הלוח הראשי של חדר-האוכל. היה צריך לעבוד לילה שלם כדי לתקנו. למעשה, רוב התקלות היו של שריפות לוחות חשמל ראשיים. העצים הם האויב הגדול של כבלי-החשמל. לא פעם גרמו לקריעת החוטים. מאוחר יותר הכניסו את הכבלים לאדמה. ל’בית הפז’, למשל, יש כבר כבל תת-קרקעי”.
האם ההכשרה שלך היא מה שלמדת בביה”ס?
לאחר שסיימתי את ביה”ס עברתי קורס חשמל בכתב. קיבלתי בדואר שאלות, ומדי שבוע הייתי שולח את התשובות. בסוף הקורס נסעתי להיבחן בירושלים, שם קיבלתי את התעודה. בעזרת הקורס קיבלתי רישיון לעסוק בחשמל. באותה תקופה (1958) יצאתי לקיבוץ צובה במסגרת עזרה לישובים צעירים. בדיוק אז עמדה צובה להתחבר לחברת החשמל, והיה צורך להתקין לוח חשמל. נציג חברת החשמל בא לבדוק. הלוח היה בסדר, אבל קיבלתי התראה שאני חייב רישיון לעסוק בחשמל. תעודת סיום הקורס וכן המלצות מתל-יוסף, מאברהם שפר ומדן ישראלי, עזרו לי להוציא את הרישיון. זה הספיק לי ולחב’ החשמל. לא היה לי עניין בדרגות גבוהות יותר.”
בגיל 65 יענקל’ה לא רצה לצאת לפנסיה והמשיך עד 70. מגיל 70 עבד בהתנדבות. היה לו למה לקום בבוקר. הוא קיבל את האחריות על הפעלת הגנראטור. כמו יהודי אדוק הלך כל יום חמישי למלא מים בגנראטור, ופעם בשבועיים הניע אותו למשך שעתיים. הגנראטור ישן מאוד והתחזוקה שלו בעייתית. קשה להשיג חלקי חילוף בארץ.
יענקל’ה: “בגיל 81 החלטתי שמותר לי לצאת לפנסיה. עכשיו אני לא יודע מה יהיה עם הגנראטור. החורף הזה יעמיד אותו במבחן אמיתי”.
*
תודה לך, יענל’קה, על השנים הרבות של שמירה ותחזוקת החשמל בבית-השיטה. ותודה אישית ממני, כדיירת ‘שכונת התאנים’ שבהפסקות החשמל שומעת את הגנראטור ו…נרגעת.
מי שעמד ליד החשמלייה ברגעים שהונפה אל-על ע”י שופל ענק, וראה בעיניים כלות איך היא נישאת אחר כבוד למקום שממנו אין חזרה, בוודאי חש את משק כנפי ההיסטוריה. 70 שנים עמדה בצניעותה בכניסה לקיבוץ, כסמל מסחרי, וכתחנת הסעה בלתי-רשמית של טרמפיסטים. היא ידעה ימים יפים יותר כאשר שימשה בתחילת דרכה תיאטרון בובות, ובהמשך חדר חלב, הנהלת חשבונות, דירת רווקים, סטודיו של הפסלת דודו קרונר, מדגרה לאפרוחים, ובסוף – חשמלייה. היום היא הלכה לעולמה כמו רבים מסמליה של בית-השיטה. על מקומה נבנתה כיכר גדולה ומכובדת, ומערכת כבישים עם שוליים מפוספסים, כיאה לאי תנועה שוקק. רק שני האיקליפטוסים שנותרו שם מתנועעים בדממה ומזכירים בלחש את מה שהיה כאן עד היום.
שאלתי את עמרם יחיאלי, אחרון המשתמשים, מה עשה לו כיסוח החשמלייה?
עמרם: “זה כואב לי מאוד. איש לא שאל אותי ואיש לא עדכן אותי לפני ההריסה. נכון, דיברו על זה לפני שנה, אבל אז הוחלט להשאיר אותה על מקומה בגלל חשיבותה ההיסטורית. אני שמח שעשו זאת כשלא הייתי בבית, ולא נאלצתי לראות איך זה קורה, כי זה היה כואב לי עוד יותר”.
– אם בענייני חשמל אנו עוסקים, והימים ימי החנוכה, בוא ספר לי על כמה אירועים חשמליים שקרו ב -17 שנות כהונתך.
עמרם: “זה קרה לפני שנתיים בשעה 5.00 בשבת בוקר כאשר המרכזייה שליד בריכת האפס נשרפה. כנראה שמים חדרו לחשמל. הציבור נשאר בעלטה יום שלם. היו אלה ימי קיץ חם לוהטים, ובלי מזגנים ומקררים היה לאנשים קשה מאוד… הוזעקתי למקום ותוך חצי שעה הייתי כבר בשטח. יחד עם קבלנים עשינו חיבור זמני, ובשעה 18.00 החשמל חזר. לאחר מכן בנינו מרכזייה חדשה שמומנה על-ידי אגודת המים, חברת הביטוח ובית-השיטה.
תקלה נוספת קרתה לפי 4 שנים כתוצאה מעמידת חסידות על חוט של מתח גבוה. הן גרמו להפסקת חשמל ארוכה גם אצלנו וגם בבית שאן. אנשיהם סברו שהתקלה באשמתנו. למחרת עם אור השחר טייס של ‘כימאוויר’ גילה שורה של פגרי עופות שרועים לאורך הקו… “
לפני 13 שנים נפל עמרם מעץ הפיקוס שליד ‘בית הפיקוס’ בעת שכרת ענפים שנגעו בחוטי החשמל. הענף עליו עמד נשבר לפתע, והוא צנח למטה על הגב. 2 חוליות נשברו, והוא נאלץ להפסיק את העבודה לזמן מה.
– האם ענף החשמל מתוקצב?
החשמל לא מתוקצב. כל דבר שהייתי צריך לקנות, הייתי צריך אישור. אין לחשמל לא ‘אבא’ ולא ‘אימא’. תראי, בבית-השיטה יש 1.000 גופי תיאורה ציבוריים. כל שנה מתקלקלים כמה, וצריך להיות בשטח עם היד על הדופק. יש לנו הרבה מקומות חשוכים, למשל, הכביש ההיקפי במערב, והכביש הפנימי ב’שכונת התמרים’ ועוד. יש היום גופי תאורה חדישים, וצריך להחליף את המנורות העתיקות שכבר בקושי מאירות.
– ועכשיו, האם העבודה חסרה לך?
עמרם: “ממש לא. אני עסוק מהבוקר עד הלילה. מתנדב ב’המתמיד’, שוחה, הולך, נוסע לחו”ל, עושה חיים, לא משעמם לי רגע.”
העיגול הפך לכיכר
|
נברך על המוגמר
צביה דרור
אפשר לברך על המוגמר, וצריך לברך, וכדאי להודות על ה’יש’. אחרי שנים של בלגן, ואי-סדר (ששיקפו גם בלגן פנימי ביישוב), הסתיים מבצע ‘העיגול’. אותו מרחב שידע תהפוכות, מימי הסורגום (דוּרה) השפוכים עליו, ‘עציצי גדעון’ שפרחו ולבלבו בחביות פלסטיק, המדגרה, ועד החשמלייה, הפך העיגול המודרני לפינה נוחה ומסודרת.
אין סיכוי להתנגש בפינת בית-קירור, הנוף נקי, וימים יגידו אם הוא בטיחותי דיו. אפשר לקוות ולהאמין שתחת האיקליפטוסים תוריק גינה יפה, ונותר רק להתגעגע לחשמלייה שהייתה הטרמפיאדה האולטימטיבית לדורותיה.
יש משהו בהתחדשות הנותן אופק ותקווה לימים טובים, שעוד יבואו על כולנו, ואולי, כי הפכנו להיות דומים לישובים אחרים וזכינו למעגל תנועה משלנו.
תודה לעמלים שעסקו בימים החמים במיוחד של ספטמבר-אוקטובר, לבעלי המקצוע המקומיים, שהתאימו את התשתית להתחדשות, והביאו את כולנו לישורת הנוצצת בשחור-לבן.
סעו בזהירות, ואל תשכחו לחייך בכניסה לביתנו.
|
אבנר וינקלר
“אני לא יכול לדבר על החשמלייה במושגים של ‘כאב’. אני לא אדם רגשני, אלא כזה שמביט תמיד קדימה. וחוץ מזה, אף אחד לא טרח להתייעץ איתי. השקעתי בחשמלייה 11 שנים מחיי.
נכנסתי מיד אחרי עזיבתו של אבישי שפר (שיצא ללימודים). לא ידעתי כלום בחשמל. רבים קראו לי ‘טסטר’, כזה שעושים עליו טסט. הכנסתי את אפרים זדה ‘ידי-זהב’, ואת חביב השמנמן. חברת החשמל העבירה אותנו למתח גבוה, והתחלנו במבצע גדול של רישות כל המשק בכבלי תקשורת וחשמל, עד ‘שכונת ההר’ (כולל), מבצע שצריך להמשיך גם בהרחבה. לא פעם הוזעקתי לתקן תקלות במרכזיות החשמל. אהבתי את העבודה. הכיכר החדשה עונה על הצרכים. בזמנו חשבו לעשות אותה בין הזיתייה לצריף הבניין. אבל גם כאן היא נראית יפה.
|
|
 |
 |
|
|
| תוך דקות הפך המבנה לגל הריסות שהועמס ופונה מהמקום. |
נצחונוה של המכונה היה ברור וצובט את הלב.תמה תקופה.במקום בו שכנה החשמליה הוקמה כיכר תנועה לתפארת כחלק מהסדרי התנועה החדשים בכניסה ליישוב 2010. |
צילום :חיים בניאן
עריכה ותוכן :חגי בן גוריון
מקורות :יומן שיטים 12/2010 וארכיון בית השיטה (תמר אדר)
|
תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
.jpg)
.jpg)
