הסדר כספי לבית השיטה -2012

 

 

הסדר כספי לבית השיטה -2012
 ערב הוקרה לכל הרבים שטרחו בהסדר הכספי לביתנו , התאספו במרח”ב לציון המאורע המשמח בהשתתפות מרבית העוסקים במלאכה וחברים רבים שגדשו כל כיסא פנוי.

ממש ברגע האחרון בימים האחרונים של דצמבר 2012 נחתם ההסכם שמביא עמו לאחר שנים רבות ,תקוה ליציאה לדרך חדשה.

 

   
   
   

 

בית השיטה: הסדר שלישי למחיקת חובות הקיבוץ

 מתגבש הסדר חדש (שלישי במספר) עם הבנקים, כדי לאפשר לקיבוץ בית השיטה להמשיך ולקבל אשראי לקיום שוטף. בהסדר הצפוי שותפים גופי כלכלה מרכזיים בתנועה הקיבוצית

אריק בשן 

פורסם: 26.12.12, 01:01
באדיבות ידיעות אחרונות ומוסף הקיבוץ

ההיסטוריה של קיבוץ בית השיטה שזורה בהרבה מעלות, אבל בשני העשורים האחרונים גם בלא-מעט רגעי שפל, בעיקר בתחומי כלכלת הקיבוץ וניהולו. היה זה קיבוץ עתיר תעשייה וחקלאות, שאיבד בשנות המשבר כמעט את כל נכסיו היצרניים ונכנס לחוב גדול. ההסדר הנוכחי של הקיבוץ עם הבנקים, שאמור להיחתם במהלך שבוע זה – יהיה מורכב במיוחד.

לאורך שנותיו היה בית-השיטה קיבוץ עשיר ברוח וגם בחומר. אלא שסדרת משברים כלכליים הוציאה מידיו בשנים האחרונות את שתי התעשיות המרכזיות שלו: “הזיתייה”, מפעל החמוצים הוותיק, שנרכש כולו על ידי קבוצת “אסם”; ו”חרושת מתכת“, תעשיית מכלולים לקטפות כותנה, שתלו בה כל כך הרבה תקוות (וכספים), והועברה לידי “ג’ון דיר”, קונצרן החקלאות האמריקני מהגדולים בעולם. כאילו לא די בכך, כדי לשרוד את היום-יום נאלץ הקיבוץ לוותר, זמנית, גם על רפת החולבות שלו, המוחזקת בידי תשלובת “גרנות”.

הוויתור על נכסי הייצור האלה, מרצון או מאונס, כמו גם שינוי אורחות החיים בקיבוץ בתחילת שנות האלפיים – היו אמורים להקל על בית-השיטה. אבל הקיבוץ המשיך לייצר חובות והיה צורך דחוף בפתרון יצירתי – הסדר שלישי עם הבנקים – כדי לאפשר לו להמשיך ולקבל אשראי לקיום שוטף.

על פי המידע שהגיע לידי “ידיעות הקיבוץ”, שותפים בהסדר הצפוי, מלבד הבנקים והקיבוץ עצמו, גופי כלכלה מרכזיים של התנועה הקיבוצית, ביניהם “שולחן הארגונים הכלכליים בקיבוצים”, שלושה ארגונים אזוריים: “משקי עמק יזרעאל”, “משקי שאן” ו”משקי גרנות”, כמובן “מטה הסדר הקיבוצים”, ו”קמ”ע”, קרן הערבויות של התנועות הקיבוציות.

אם בסופו של דבר ייחתם השבוע ההסדר, כצפוי – הוא יגלגל כסף רב: חובו הנוכחי של קיבוץ בית-השיטה לבנקים, על פי מקורות שונים, עומד על כ-37 מיליון ש”ח. במסגרת ההסדר צפויים הארגונים האזוריים לרכוש מהבנקים חלק מחוב הקיבוץ – כ-14 מיליון ש”ח – בעוד ששאר החוב יימחק על פי עקרונות ההסדר.

8 מיליון ש”ח מכלל ה-14 מיליון ש”ח יירכשו על ידי משקי-עמק יזרעאל, 4 מיליון ש”ח על ידי משקי-שאן ו-2 מיליון ש”ח על ידי משקי-גרנות. בנוסף ל-14 מיליון ש”ח הנרכשים, יש עוד 5.5 מיליון ש”ח שהם חוב היסטורי שוטף של בית-השיטה לשאן ולגרנות. במסגרת ההסדר המוצע תעניק קמ”ע ערבות בסך 12 מיליון ש”ח לארגונים האזוריים, שייטלו, על פי המתוכנן, את חוב הקיבוץ על עצמם.

אחד הארגונים האזוריים המסייעים לבית-השיטה עוד מההסדר הקודם הוא גרנות, אשר עתיד להמשיך ולתמוך בו גם במסגרת ההסדר החדש. לדברי יו”ר גרנות, איציק בדר (גבעת-חיים מאוחד), שקלו בבית-השיטה, לקראת ההסדר הקודם, לממש את רפת הבקר לחלב שלהם.

“כבר אז אמרתי להם: ‘אל תשתגעו, תעבירו אלינו את הרפת למשמורת. בתוך 18 שנה נחזיר אותה אליכם’. ואכן כך היה. הרפת נמצאת באחזקתנו משנת 2004, והתקופה הזו היתה עתידה להימשך עד 2022”, מעיד בדר. “עכשיו, כאשר מדובר על גיוס של 14 מיליון ש”ח בסך הכל, במסגרת איגום הכסף, ביקשו מגרנות שתאריך את אחזקת הרפת בעוד שבע שנים – עד 2029 – ואז נוכל להעביר בתקופה הזו עוד 2 מיליון ש”ח להסדר הנוכחי”.

עד שלא ייקבעו סופית פרטי ההסדר הצפוי וייחתמו, מרבית הצדדים המעורבים אינם מעוניינים לאשר או להכחיש את פרטיו. אסף הגלעדי, חבר בית-השיטה ומנהל הקהילה שלו, מאשר כי עקרונות ההסדר כבר הוצגו באסיפת הקיבוץ לפני החברים ואושרו בקלפי, אבל אינו מוכן לפרט מעבר לזה. ניר מאיר (קבוצת-שילר), יו”ר שולחן הארגונים, גם הוא דוחה כל עיסוק בנושא עד לאחר החתימה שתתקיים – אם תתקיים – במהלך השבוע הזה.

ככל הנראה, כך נמסר לידיעות-הקיבוץ, מדובר ב”הסדר האחרון ודי”, המתבצע על פי התוואי הנוכחי ובאמצעות “המטה להסדר הקיבוצים”.

בימים הקרובים אמור ישראל עוז, יו”ר המטה הנוכחי, לנעול סופית את שערי המטה שליווה – במשך כמעט שנות דור – עשרות קיבוצים, בדרך הקשה לעצמאות כלכלית. אבל האמת היא שאין זו הפעם הראשונה שמבטיחים “הסדר אחרון ודי”, והסוף גמיש. גם בעתיד, כנראה, עלולה המציאות הכלכלית להיות חזקה יותר מכל, וכל עוד יהיו קיבוצים – יהיו כנראה גם… הסדרים, אולי בעלי אופי שונה

   
   
 

ניר מאיר –  מנהל החברה שאיישה את מוסדות ההנהלה

 בערב ההוקרה השתתפו מרבית האנשים שתרמו ממרצם וכשרונם לסיומו המוצלח של הסדר החוב בבית השיטה וביניהם :

1.ניר מאיר – יו”ר הדרקטריון בבית השיטה וקרן קמ”ע

2.איציק בדר – יו”ר מפעלי ותאגיד גרנות

3.ישראל עוז – ראש מנהלת הסדר הקיבוצים

4.יחיאל שמשוני- יו”ר הנהלת בית השיטה

5.רוברטו ושמאי – מגרנות

6.מוטי קוימירוב – מלווה חברתי מהתק”מ

7.רפי כפרי – משקי בית שאן

8.רן בן נון – יועץ כלכלי

9.דני קפלן – עורך דין

10.מירב ארד – עו”ד משקי יזרעאל

11.איתן ניר ודינה – ממשרד עו”ד שלמה כהן

12.דגן לוין – קרן קמ”ע

13. גיל יצחקי – גזבר ומנהל כלכלי בית השיטה

 

 

מיליארדים עברו מצד לצד: סיכום הסדרי הקיבוצים
אחרי 24 שנים, 135 הסדרים משלימים, 45 הסדרים פרטניים, שני הסדרים מערכתיים, ומיליארדים שעברו מצד לצד – נועל ישראל עוז את שערי המטה להסדר הקיבוצים. תקציר ההיסטוריה הכלכלית הקיבוצית

אריק בשן 

פורסם: 21.02.13, 00:01
באדיבות ידיעות אחרונות ומוסף הקיבוץ

 

“כל הסדר מתחיל כאשר שני הצדדים טעונים כאילו מדובר בסוף העולם, בעיקר הבנקים. את מי שנמצא בעמדת הבמאי בהצגה, אותי, זה משעשע. תמיד ידעתי מראש בדיוק איך העניין עומד להסתיים”.
כך, בנימה מבודחת משהו, רגע אחרי שהוא נועל את שערי מטה הסדר הקיבוצים, ישראל עוז, מי ששימש כראש החמישי של המטה – שבאמצעותו זרמו מיליארדים מצד לצד אולי בפרק הטראומטי ביותר שעבר על הקיבוצים מאז הקמתם – חותם תקופה (וקופה) עם כמה מספרים ועם רציונל עבודה מעניין.
182 הסדרים
והרי החדשות, ועיקרן תחילה: בסך הכל בוצעו (מאז נחתם הסדר הקיבוצים המשלים בשנת 1996) 135 הסדרים משלימים, 45 הסדרים פרטניים ושני הסדרים מערכתיים – “תנובה” ו”מגדלי צמחים” (“הזרע”) – זאת מעבר לעשרות הסדרים במסגרת ההסדר הראשון (שנחתם בשנת 1981).
135 ההסדרים המשלימים היו מגוונים בכיווניהם ובסוגם: כ-76 הסדרים פיננסיים ועוד שלושה הסדרים פרטניים בוצעו ב”קיבוצי הפריפריה”; תחת ההגדרה “קיבוצי הנדל”ן” בוצעו שלושים הסדרים פיננסיים, 11 הסדרים פרטניים ועוד 15 הסדרים פרטניים עם חוב נדחה – בסך הכל 56 הסדרי נדל”ן.
בחישוב היקפי ההחזרים הכספיים בשירות החוב לבנקים, החזירו הקיבוצים משנות התשעים של המאה שעברה ועד שנת הסגירה, 2013, למעלה מ-11 מיליארד ש”ח. כמו כן, על פי ההסכם, השיבו 45 קיבוצים שהוגדרו כ”קיבוצי נדל”ן” למדינה (באמצעות מנהל מקרקעי ישראל) כ-20 אלף דונם. אלא שהמדינה שיווקה עד היום פחות מאלפיים דונם, וכמחצית מהשטחים האלה, על פי סקרים שנערכו לא מכבר, נמצאו כחסרי פוטנציאל שיווקי…
הממשלה קיבלה בחזרה מהבנקים (במחירי 2013), בגין פיקדונות שהועמדו לבנקים על ידה בראשית הסדר הקיבוצים – מעל ל-30 מיליארד ש”ח. סך המחיקה של חובות הקיבוצים ותאגידיהם בהסדרים דור א’+ב’ (הסדר ראשון והסדר משלים) היה 18.627 מיליארד ש”ח.
ה”הסדר הראשון” נפרש על פני שבע שנים (1996-1989), ו”ההסדר המשלים” על פני עשור שלם (מ-1996 ועד 31.12.2006). עוד בתוך חגיגת סיום ההסדר המשלים, שנערכה ברוב עם וסלב’ס בשנת 2007, כבר ידעו שני הצדדים ששום דבר עוד לא גמור. חמש שנים תמימות ומייגעות (2012-2007) של “הסדרים פרטניים” עם הבנקים עברו על הצדדים, הסדרים מעט מצומצמים מקודמיהם, אבל גם הפעם בהיקפים של מיליארדים.
חמישה ראשים
המשולש – מדינת ישראל, הבנקים והתנועה הקיבוצית על תאגידיה וקיבוציה – הספיק להעסיק מאז שנת 1988 ועד לנעילת מטה הסדר הקיבוצים לא פחות מחמישה “ראשים”: הראשונה היתה מי ששירתה עוד ב”בנק ישראל”, גליה מאור, לפני שקיבלה את דין המדינה והעמיסה על כתפיה את מנכ”לות “בנק לאומי לישראל”.
בעקבותיה בא ד”ר עמנואל שרון, שגם הוא שודרג לאחר מכן ושימש כמנכ”ל משרד האוצר. אחריו הגיעו ד”ר אריאל הלפרין, שמאז אינו חדל לעשות עסקים (באמצעות קרן “טנא”, שהוא מנהלה), בדרך כלל מוצלחים, עם תאגידים קיבוציים, ופרופ’ דני צידון, שבא מהאקדמיה ומשמש היום כמשנה למנכ”ל בנק לאומי.
ראש מטה ההסדר החמישי והאחרון, ישראל עוז, שירת בתפקיד במשך עשר שנים והיה גם מי שכיבה את האור במשרדים. עוז, בעבר ראש מטה במשרד האוצר, שימש עוד לפני שהגיע אל מטה ההסדר (וגם תוך כדי עבודתו במסגרתו) בתפקידי ניהול ובקידום שינויים ותהליכי הבראה בקיבוצים ובתאגידיהם.
בעוד קודמיו לתפקיד ביצעו בשנות כהונתם כ-124 הסדרים – ד”ר הלפרין כתשעים הסדרים פיננסיים (בהסדר המשלים) ופרופ’ דני צידון כ-34 הסדרים פיננסיים ופרטניים/משלימים – הושלמו בתקופת כהונתו של עוז במטה ההסדר 12 הסדרים במסגרת “ההסדר המשלים” ועוד 45 הסדרים פרטניים דור ג’+ד’, בסך הכל 57 הסדרים קיבוציים.
עוז חש גאווה לא-מעטה על כך שבכל 45 ההסדרים הפרטניים שבוצעו באמצעות המטה בשנות כהונתו, לא נותרו קיבוצים עם חוב לבנקים(!). והמספרים הם “כבדים”: סך “החוב המוסדר”, באותם הסדרים, עמד על 2.271 מיליארד ש”ח. מתוכו הסתכם “החוב הנמחק” (על ידי הבנקים) ב־1.114 מיליארד ש”ח (בממוצע מחיקה של כ-48% מסך החוב, למרות שהיו קיבוצים שעבורם הסתכמה המחיקה ביותר מ-70% מחובם), ו”החוב הנפרע” (על ידי הקיבוצים) עמד על 1.012 מיליארד ש”ח.
לדברי עוז, המקור לפירעון החוב הפרטני של הקיבוצים עמד על ארבע רגליים: הארגונים הכלכליים האזוריים (כ-354 מיליון ש”ח), “עסקת תנובה” שהעמידה 709 מיליון ש”ח, מכירת האחזקות ב”מגדלי זרעים – הזרע” – עוד 70 מיליון ש”ח, וגם עסקאות קרקעיות ועסקאות של מכירת אחזקות במפעלים קיבוציים בהסדר פרטני (לדוגמה: “ארקל” של בית-זרע, “פחמס” של עין-החורש ו”פלסים” של מרחביה).
ההסדרים הפרטניים (דור ג’+ד’) התבססו ברוב המקרים על המודל שלפיו הארגונים האזוריים “רכשו” את החוב הנפרע (המוקטן) מהבנקים. באמצעות מטה ההסדר יכלו קיבוצים שחובם הוסדר לבקש הפניות להטבות שניתנו להתיישבות העובדת, באמצעות מטה ההסדר, במסגרת חקיקה של תקנות ההסדרים, שהוארכו פעם אחר פעם על ידי האוצר, עד ל-5.5.2013, השנה. כך לגבי אישורים לעסקאות מקרקעין (תקנה 3), אחזקות (תקנה 3א), מחיקת חוב (תקנה 2) ושינוי מבני (תקנה 4) – תקנות שכל אחת מהן פרצה דרך ושווייה הכלכלי היה רב.
עוז סבור שהדבר החשוב ביותר הוא שהמערכת הקיבוצית נשארה, לדבריו, כמעט ללא חוב, עם נכסים יצרניים השייכים לה ועם מבנה הון חיובי, בשונה מהעבר – מערכת שרבים מבקשים להצטרף אליה בשנים האחרונות.
   
 ישראל עוז – ראש מנהלת ההסדרים

 
   יחיאל שמשוני – יושב ראש דירקטריון בית השיטה

אחריות לכסף
מעניין כיצד ניגשו הצדדים אל תחילת הסדר פרטני, וכיצד היו יוצאים ממנו?
ישראל עוז: “כל הסדר, בכל היקף שהוא, מתחיל כשבראשיתו שני הצדדים טעונים כאילו מדובר בסוף העולם. בעיקר הצד הבנקאי. חלקם מתייחסים לכסף הזה כאילו היה של אבא ואימא שלהם. וזה, אגב, לזכותם. לעיתים גילו הבנקאים יותר אחריות לכסף מזה שנטל את הכסף… לבנקאי כל כסף שהוא נתן והלך לאיבוד – זהו כישלון. כל כסף שהוא הצליח להחזיר – זו הצלחה ברמה האישית. הדבר המשעשע כאן הוא לראות את כל זה מתרחש לפניך כשאתה למעשה במאי ההצגה. יש לי דוגמה על בנקאי בעל שם, שלא אציין את שמו, שעמד פעם להתפוצץ מזעם במהלכו של ההסדר. אמרתי שיש לי במגירה כדור ‘מרגיעון’, ואז היו הכעסים מתפוגגים מיד…”
ואיך זה שאתה נותרת רגוע לאורך כל הסצנה?
“בסופו של יום הרבה דברים שלא היו יכולים להסתדר ביחסים ישירים, נגמרו בשולחן מטה ההסדר.
אין למעשה הסדר שהמטה קיבל החלטה לקדמו, שלא נחתם. הסדר נחתם כי ההיגיון הכלכלי אומר שמצב מוסדר עדיף על מצב ארעי ומבולגן לשני הצדדים”.
ובכל זאת, ההסדרים האלה לקחו לפעמים המון זמן.
“פשוט משום שלפעמים הנושאים והנותנים חיים באשליה שהם ישיגו תוצאה טובה יותר. לוקח זמן עד שהמציאות מתיישבת בשכל. לעיתים הנושאים והנותנים לא מספיק מקצועיים ולא מבינים את המערכת; לעיתים הם מתעקשים שלא לשמוע ממי שעשה הסדרים רבים, שהוא עדיף להוביל את העניין; שההסדר חייב להיפתר בסופו של דבר, ותמיד יימצא סולם לרדת מהעץ. העובדה היא שבסופו של יום קיבלו הצדדים את הפשרות שלי”.
ביום שאחרי, מוכן עוז לומר שבשבילו היו המשאים והמתנים האלה בבחינת הצגת תיאטרון. “רוב הזמן צחקתי, גם כאשר התעצבנתי”, הוא אומר, “אולי משום שאחרי חתימת הסדר פיננסי, בניגוד למשחק ספורטיבי, שני הצדדים היריבים מרגישים שהם יוצאים מנצחים. כך הרגישו הבנקים והקיבוצים. האמת היא שבמציאות שניהם נכנסו למשחק, להסדר, כמפסידים, ואחריו יצאו כמנצחים”.

 

בית השיטה אומרת תודה לכל הרבים שהאמינו שאפשר להגיע להסדר מכובד ולצאת לדרך חדשה של המשכיות תקוה וצמיחה.

ערך  : חגי בן גוריון

צילמו : דיצי בן מאיר וחיים בניאן


גרסה להדפסה
גרסה להדפסה
     
שליחה לחבר
שליחה לחבר

backtotop