יהודית ריבנר

יהודית ריבנר

יהודית, בתם של יהושע וג’ולי אלקלעי, נולדה בעיר סלובצ’ב, בולגריה.

בהיותה בת שלוש עברה המשפחה לעיר הבירה סופיה. ילדות קשה עברה על יהודית. אמה נפטרה בהיותה בת שבועיים. אביה נישא מחדש אך האם החדשה דחתה אותה ואת אחיה והיא גודלה על-ידי סבתה. למדה בבית-ספר יסודי בולגרי ואחר-כך בבית-ספר למשק בית. בהיותה בת ארבע עשרה נפטר גם אביה, המצב הכלכלי של המשפחה הורע, האם הוציאה את יהודית מהמשפחה והיא נאלצה לעבוד למחייתה.

האור בחייה הקודרים היו המוסיקה הקלאסית והספרות, והיא הרבתה לכתוב שירה וסיפורים שאף פורסמו בעיתונים.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה נפטר אחיה ממחלה והיא נותקה לגמרי ממשפחתה.

היא גורשה עם יהודי סופיה אל עיר שדה על גבול יוגוסלביה. במשך שישה חודשים היתה במחנה ריכוז של יהודי בולגריה, אך העם הבולגרי, שלא הסכים לקבל את הנחיות הגרמנים, דאג להם והגן עליהם. עם השחרור על-ידי הצבא האדום מצאה יהודית מקלט אצל משפחה כפרית ענייה ופשוטה. היא עזרה להם בעבודה בשדות ושם גם גילתה את היופי שבטבע ולמדה לאהוב אותו. התעורר בה רצון לצייר, אך לא היו לה הכלים והידע כיצד לעשות זאת.

את בית-השיטה הכירה ביום אביבי והחג הראשון שהכירה והרשים אותה היה פסח. בבית-השיטה הכירה את ארתור, הם נישאו ונולדו בניהם שוקי ודודי.

יהודית עבדה בעבודות שונות ושנים רבות התמידה בעבודת אחר-הצהריים בפעוטונים. אהבתה הגדולה היתה הטיולים בטבע, בשדות, בכל עונות השנה. הרבתה לשמוע וליהנות ממוסיקה קלאסית, השתתפה בחוגים שונים, הצטרפה לכל טיול בארץ, לכל ביקור במוזיאון ותערוכה.

בגיל מבוגר יחסית החלה לצייר ובזאת להגשים רצון שהיה בה שנים רבות, מאז ילדותה בבולגריה. היא הציגה תערוכות וזכתה לביקורות נלהבות. ציוריה היו נאיביים והתרכזו בציורי נוף ופרחים.

בגיל שמונים וארבע שנים, נפטרה בשיבה טובה

חזרה לדף אמנים ויוצרים