יוחאי גדיש

יוחאי גדיש- אמן הנחושת,עשר שנים לפטירתו

 

9857-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-17-30-22-600x766

 

 

3.11.1933                            4.3.2001
 
יוחאי, בנם של חנה ויוליוס גולדשטרום, נולד בגרמניה. ההורים היו בעלי בית-מסחר לטכסטיל ומצבם הכלכלי היה טוב. היו אלה ימי עליית היטלר לשלטון. באותה תקופה תפס הגסטאפו את יוליוס וזימנו אותו לחקירה. הוא שוחרר בו ביום, אך היה זה איתות למה שמצפה להם. ההחלטה גמלה בלב ההורים שיש לעלות לארץ-ישראל. הם התקשרו ל”החלוץ” והחלו לטפל בעלייתם. יחד עם יוחאי התינוק הם יצאו להכשרה חקלאית בליטא. התנאים היו קשים. בהכשרה היו שנתיים ובזכותו של יוחאי קיבלו את הסרטיפיקט הראשון בהכשרה.

ב-1936 עלתה המשפחה לארץ והגיעה הישר לתל-יוסף. יוחאי גדל בתל-יוסף. כבר כילד הירבה לעזור לאביו ברפת הגדולה והתמחה בחליבה הידנית, שהיתה קשה והצריכה מיומנות רבה. הלימודים בבית-הספר לא היו בראש מעייניו, הוא הירבה לבלות בין הסוסים והטרקטורים ובעיקר עם אבא ברפת.

בתקופת שירותו הצבאי היה הפילוג בקיבוץ-המאוחד, שלאחריו עברו ההורים, עם קבוצת חברי תל-יוסף לבית-השיטה. עם שחרורו מהצבא הצטרף יוחאי לבית-השיטה. בבית-השיטה פגש את צילה. הם נישאו תוך “מבצע סיני”, כשהחתן מגיע רק ברגע האחרון. הם הקימו משפחה חמה ונולדו רונית, טלי, דורון ואיתן.

הקליטה הראשונה של יוחאי בבית-השיטה היתה בפלחה. הוא היה איש עבודה – גדול, חזק פיזית, מסור ואחראי. עבד על הבולדוזר, בקטפות בשירות השדה, הוביל את תוצרת הזיתייה, היה נהג בית ושנים רבות התייצב מדי עונה בזיתייה, עומס על כתפיו הרחבות את האחריות.

הקשר המיוחד עם בית-הספר, ילדים ומורים, החל כנהג בטיולים. נוסעים לטיולים של מספר ימים ויוחאי גם נהג וגם מלווה ונהנה מכל רגע. בשנים האחרונות היה נהג ההסעות העומד לרשות המורים והילדים בכל יום ובכל שעה. קשר מיוחד נרקם בינו לבינם. היתה זו אהבה הדדית.

ליוחאי היתה אהבה גדולה לאספנות. הוא אסף מטבעות עתיקות, שהיה לו חוש מיוחד לגלות אותן, אבנים וגם חפצים עתיקים, הן כלי עבודה והן כלי בית. הוא גילה את הנחושת והתאהב בה והחל מייצר כלים וחפצי אמנות. האמנות, הרעיונות החדשים והביצוע מילאו אותו. הוא אף זכה לתערוכה בבית-שטורמן. רבים ביקרו בגלריה שלו וקנו מעבודותיו והוא זכה לשבחים רבים.

494729-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-17-30-23-1600x1288

 494709-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-12-47-26-600x800  494704-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-12-01-25-600x800
 9812-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-12-34-08-600x800  494706-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-12-44-09-600x800
   

 

   494724-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-17-30-23-800x705
 494705-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-12-23-06-600x800  494725-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-17-30-23-800x709
 9787-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-12-11-22-800x533  
 494708-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-12-47-05-800x600  494707-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-12-46-37-800x600
 494727-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-17-30-23-1200x1608  494726-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-17-30-23-1200x1598
 494728-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-17-30-23-1600x845  9922-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-17-30-23-688x560
על עבודתו  האומנותית של יוחאי גדיש
יוחאי גדיש, מקיבוץ בית השיטה, מעצב את רעיונותיו בנחושת אדומה, בטעם של פעם ובהשראת הקרבה אל הטבע. המודעות לחושניותה של הנחושת ולתחושת העממיות אותה היא משרה, מוצאת אצלו את ביטוייה ב”עיקרון הכלים השלובים”, המציעים יופי ופונקצונליות בעת ובעונה אחת.
מטיילים רבים המגיעים אל העמק שלמרגלות הגלבוע, באים גם אל יוחאי, משעה שלמדו לזהות את החותם האישי של עבודותיו והתאהבו בהן. גדיש, אמן כפרי, קיבוצניק מהשורה, היה חקלאי ונהג, שעבד גם במפעלי השימורים והקטפות של המשק. אל התחביב, שהפך לאהבת חייו, הגיע כאשר נפתח בקיבוץ חוג לעבודות נחושת. הוא הציץ, נפגע, ובמשך תקופה מסויימת לימד גם אחרים את סודות העיצוב והריקוע.
אומנות העיצוב בנחושת, על פי יוחאי, דורשת כוח פיזי רב וסבלנות אינסופית לצד השראה ודמיון יוצר. במקביל הוא מבהיר, כי המתכת הצהבהבה שאותה נוהגים לכנות בשם נחושת אינה אלא פליז, בעוד הנחושת האותנטית היא אדומה.
רבות מעבודותיו מעוצבות בהשראת החגים ובחג החנוכה האחרון הוזמן להשתתף בתערוכה שבה הציג חנוכיות ייחודיות, מהן משולבות בכלים חקלאיים, כדים ופמוטים. ככלל, הוא נוטה חיבה למנורות ויצירותיו כוללות שורה ארוכה של מנורות לילה ומנורות עמידה ותלייה מסוגננות. 
בתיה מלמד
 
496327-%d7%94%d7%96%d7%9e%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%aa-%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%91%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%98%d7%95%d7%a8
כ”ג בכסלו תשנ”ט 1999
ליוחאי!
מה יפה יותר מלברך אותך, חבר וידיד יקר לרגל פתיחת התערוכה בסימן 50 שנה למדינת-ישראל. ובפתח חג החנוכה. חג האור והגבורה.
מעשי ידיך מאירים בלהבותיהם את הלבבות ומזכירים לנו מנהגים קדומים במורשת יהדותינו ואבותינו.
בהדלקה זו נזכור לעד את השורשים העמוקים שלנו לעם ישראל בכל הדורות, ואין לך גשמיות ויצירתיות שאין בה ניצוצות של אור, שמחה ורוחניות.
היום הוא מפגש ומעמד חשוב עבורך שכן אתה מציג בפנינו מקצת יצירותיך הנפלאות מעשי ידיך בתוכן אתה שוזר ומעצב בדמיונך אלמנטים וסמלים הלקוחים מהמורשת של עמנו, ואין צורך למנותם מפני שהם מוצגים בפנינו וממחישים לנו את העבר, ההווה והעתיד בחיים ובמסורת שלנו ושל אבותינו. החנוכייה ופמוטי השבת, המחרשה והמעדר. בכל הדורות לא פסקנו מלקיים את המצוות, גם בשעות קשות של איום והשמדה.
אישית, אני מעריכה ומעריצה את כשרונותיך ודרך עבודותיך הנפלאות אני מתחברת אל המסורת ואל העם הנפלא הזה. העבודות שלך מעוררות בקרבי את הרצון להמשיך ולקיים בביתי ובדורות הבאים אחרי את המסורת נחלת אבות. ברוח זו של אור וניצוצות אני מאחלת לך שנים רבות של השראה ויצירה. עשייה והנאה.
בידידות ובהוקרה,
יהודית פלד

 

 

 494710-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9-10-02-2011-17-30-22-600x781  
   
   

עריכה : חגי בן גוריון

צילום וסריקה : חיים בניאן

 

בחזרה לדף האמנים

 חזרה לדף אמנים ויוצרים

 
backtotop