תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
שבתאי (שבו) לוי
|
שבתאי (שבו) לוי
שבו נולד בשנת 1918 בירושלים.
שבו גדל בחדר שנמצא בתוך בית ספר לבנות “למל”, בו אימו עבדה כמנקה. התנאים היו קשים ולא הייתה פרטיות. התנועה של התלמידות הפריעה לחיים.
בגיל 4 העבירו אביו למוסד לימודי דתי, שם למד כל היום לקרוא מהתורה. לדבריו: “הרבי ביה מאוד אכזרי. כאשר כעס היה מרביץ לנו בשוט”. שבו שנא את המקום מהרגע הראשון, אבל ידע לקרוא בגיל 4 וחצי.
בהיותו בן 6 וחצי, נפטר אביו.
אימו הכריחה אותו להמשיך ללכת למוסד, אך בדרכו למוסד היה בורח והולך לשחק עם חבריו בשכונה. בעקבות כך העבירה אותו אימו לבית ספר חילוני.
כשסיים את לימודיו בבית הספר העממי ביקש ללמוד בבית ספר חקלאי על מנת לספק פרנס טובה לביתו, אך לאימו לא היה די כסף לשכר הלימוד ולכן הוא החל לימודיו בבית הספק למסחר, כאשר במקביל הצטרף לתנועת נוער “המחנות העולים”, שם חונך לצאת להגשמה בקיבוץ.
לאחר 7 שנות לימוד בבית ספר תיכון, ברח שבו לקיבוץ. בקיבוץ החל לעבוד בסנדלריה (ב”מחנות העולים” היה צריך לתקן את סנדלי הילדים, וכיוון שהיה מוכשר במלאכת יד גייסו אותו לעבודה בסנדלריה).
כעבור שנה הגיע למעיין חרוד לקבוצת “החוגים”. יצא להכשרה בגבעת ברנר ומשם חזר לקבוצת “החוגים”. בקבוצה לא היה סנדלר, וכך גם שם סודר לעבוד בסנדלריה. שבו נשלח לתל יוסף ללמוד לתפור נעליים, וכשחזר הקים את הסנדלריה במעיין חרוד.
לאחר שנתיים חזר לחקלאות למספר שנים, עד שנשלח לסמינר הקיבוצים ללימודי הוראה. לאחר שנתיים חזר לקבוצה כמורה. הוא החל את הוראתו בכיתת “להבה” משנת 1944 עד שנת 1949. באחד מ”החופשים הגדולים” יצא עם להקת ריקודי עם לפסטיבל נוער בינלאומי בפרג. הלהקה הופיעה במחנות פליטים לעידוד העם.
כאשר המצב הביטחוני היה קשה, וכנופיות ערבים התקיפו את היישובים בעמק, נשלח שבו לקורס מפקדי כיתות.
באותה שנה(1946) פיצץ הפלמ”ח את הגשרים בכל הארץ, והאנגלים באו לבית השיטה ואסרו מספר חברים ברפיח, שם שהו במשך חודשיים. שנה לאחר מכן עם תחילת מלחמת השחרור גויס כמפקד כיתה בגדוד 13. לחם בכיבוש “מזר” שעל הגלבוע ובכיבוש נצרת ולחם נגד העיראקים בג’נין. כאשר צה”ל הצליח להתגבר על צבאות ערב, חזר שבו, עם יתר המורים, לבית הספר.
בשנת 1953 דרש צה”ל שלוחמי מלחמת השחרור ימלאו את שורות הקצינים. לעניין זה נבחרו בעלי הדרגות בצבא, ושבו נתבקש לעבור קורס קצינים. לאחר 3 חודשים, כשסיים את הקורס במחנה 80, מונה למפקד האזורי של בית השיטה. באותו זמן היה מרד בכלא שאטה, ושבו עם קבוצת חברים שעמד בראשה, עצרו את הבריחה.
כשסיים את לימודי כיתת “להבה” החל לחנך את קבוצת “תומר”. כשהגיעה קבוצת “תומר” לגיל בר המצווה, חיבר שבו הצגה על דון קישוט, אותה הציגו בבית תרבות.
מאז המשיך בהוראה והיה מורה לטבע.
למד שנתיים באוניברסיטה והתמחה בביולוגיה.
לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור סיני בשנת 1967, עבר שבו לסיני לחקור את חיי הבדואים במדבר, שם ישב שלוש שנים בבית ספר-שדה “צוקי דוד”. חלק מהזמן הדריך ובחלקו חקר עד שהיה בקיא בחיי הבדואים והכיר כל פינה בסיני. רוב הזמן התארח אצל הבדואים, שמע את סיפוריהם והכיר את אורח חייהם.
באחת השנים חזר ללמד טבע בבית השיטה, ובנה את המעבדה לטבע. הוא גדר את השטח שמצפון לבריכת השחייה (היום “גן אלון”) כשמורת חיות, כדי שילדים יוכלו ללמוד על סוגי החיות השונים. נוצרה חלקה שבה התהלכו חיות באופן חופשי. ע”י הבאת סלעים גדולים יצרו גבעה קטנה אשר ממנה ניתן היה לתצפת על השמורה מבלי להפריע לחיות.
כמו כן יצר שבו גינה בוטנית ממזרח לבריכה, על מנת להכיר ליללדים את צמחי הבר של א”י. לאחר זמן מה העבירו את הצמחים ליד בריכת יוחי כיוון שלא היה מספיק מקום לגינה ליד בריכת השחייה.
לכל כתביו על הבדואים בסיני חשיבות רבה בנדירותם. שבו חקר את תרבות יושבי המאהלים הנידחים וקיבץ את מחקריו הרבים בספרים בגישה אתנוגרפית אנושית שצילמה תקופה בה עדין היו בדואי סיני מסורתיים באורחות חייהם. אלה עברו שינויים כבירים עם שובם של המצרים לסיני והשתלטות תרבותם עליה. ספרו “הבדואים במדבר סיני” המסכם את מחקריו בסיני מהווה אבן יסוד למחקר השוואתי של תרבות הבדואים באזורים אחרים וחוקרים מרבים להיעזר בו.
הבקיאות שלו בתרבות המזרח, הפשטות והתייחסותו החמה אל האחר הם שסללו את הדרך אל הבדואים ואיפשרו את מחקריו.
כחלק מצוות אנשי סיני שישב ב”הר הגבוה” אוכל לומר ששבו השפיע רבות עלינו בהתייחסותנו לשכנים הבדואים: בכיבודם ובהכרות עם ערכיהם המלווים אותנו גם היום.
עם יציאתו לפנסיה התרכז בכתיבה על הבדואים והוציא ספרים בנושא:
בנוסף הרצה במקומות שונים בארץ בנושא הבדואים בסיני.
הקדמה לתערוכת צילומיו של שבו במרכז גו אלון לחקר הבדואים
בסתר אוהלי סיני
התמונות שבתערוכה צולמו בידי שבו – שבתאי לוי, איש בית השיטה, אשר שהה בדרום סיני בין השנים 1967 – 1982 , חלקן בבית ספר שדה “צוקי דויד”. שבו היה מורה לביולוגיה בקיבוצו. הוא ירד לסיני כדי לחקור את הצומח המדברי ובמהרה נכבש בקסמם של הבדואים – אנשי המדבר, להם הקדיש אחר כך את מחקריו וחייו.שבו סייר, חקר ותיעד את אורחות חיי הבדואים. הוא הפך לדמות נערצת בקרבם בזכות אישיותו הפשוטה, החמה והלבבית, יכולת הביטוי שלו בשפה הערבית ודרכו לספר את סיפוריהם ושירתם העממית. מחקריו יצאו לאור בשמונה ספרים המתארים את שחווה וחקר בסיני.
יחד עם רישום הגיגיו בפנקסים בכתיבה תמה ונפלאה, אולי מורשת ה”חדר” התימני בו גדל, תיעד במצלמתו את מפגשיו עם הבדואים משבטי דרום סיני. בצילומים מונצחים אירועים נדירים שנכח בהם במסגרת היחסים ההדדיים שנרקמו ביניהם. כמו בספריו, גם הצילומים עוסקים ב”אדם במדבר” מזוויות שונות, כמו: אשה, משפחה, רפואה, מנהגים. הצילומים הם עדות נדירה למה שקרה רק פעם אחת ולעולם לא ישוב. הם מבטאים את צפונות בדואי סיני והתמודדותם היום יומית, ואת הערצתו אותם – על רקע האנושיות שבו.
שבו היה מקדיש את ספריו לידידיו במילים “קיראו והתבשמו מפרי ביכורי” וכך בודאי היה רוצה לשתף את הצופה בתערוכה זאת.
כתבה אורנה גורן אוצרת התערוכה 2008
הצילומים פותחו משקופיות אליהן צרף את הסבריו, המלווים את התמונות שבתערוכה.
שבו נהג להקדיש את ספריו לידידיו במילים “קראו והתבשמו מפרי ביכוריי” והזמנה זו כוחה יפה גם לצופים בתערוכה.
ההפקה – באדיבות מרכז ג’ו אלון, המשמר גם את עזבונו הספרותי. במרכז נמצא גם עזבונו המצולם. הכושי השחור (מנגינת הזקן מנהריים. נכתב על שבו במחנה של “המחנות העולים” בעין בידה שעל הכרמל בשנות השלושים)
הכושי שחור, הכושי מירושלים
הוא דווקא מומחה גדול.
לתקן ידע, לתקן רק נעליים
כנראה שזה הכל
בעין בידה על גבעונת,
מכונה עמדה קטנטונת.
חזיזים שוועו אל על,
אך לא נוצר שם כל חשמל.
הוא מתח חוטים, הוא מתח עד השמיים
והציב שם בני עמוד.
מנורות סחב, מנורות מכל אפסיים,
אך הכל הפך חלוד.
בעין בידה על גבעונת,
מכונה עמדה קטנטונת.
חזיזים שוועו אל על,
אך לא נוצר שם כל חשמל.
המוטור מוטור, המוטור מירושלים
שתלינו בו תקוות.
הוא נאק נחר, התנשף שם כשבועיים
העלה רק חרבונות.
בעין בידה על גבעונת,
מכונה עמדה קטנטונת.
חזיזים שוועו אל על,
אך לא נוצר שם כל חשמל.
|
|||||||||||||
