ארנסט הורביץ

. 

ארנסט הורביץ
כל חייו היה ארנסט מוסיקאי, מנגן בפסנתר ובכינור, ומעמודי התווך בעיצוב התרבותי-מוסיקלי של חיינו. מבוני דפוס ליל-הסדר ויתר החגים. מ-1939 הורה מוסיקה, שר וניצח על מקהלות באזור ובבית-השיטה.
בשנים 1947-8 גויס לארגון חיי התרבות במחנות העולים בקפריסין.
ארנסט הניח את היסוד ואף ניהל את האולפן למוסיקה “גלבוע”. מ-1959 – במשך שלוש שנים – חינך מורים וגננות בסמינר “אורנים”. אחר-כך ייסד, ניהל ולימד גם במכון להכשרת מורים למוסיקה באורנים. במשך שמונה שנים עסק בפעילות מוסיקלית בקצרין וברמת-הגולן בהנאה מרובה.
 כגמלאי עמדו לרשותו שנות פנאי בהן עסק להנאתו בספרות, בנגינה ובביקורים הדדיים של חברים מהארץ ומהעולם. כדרכם של אנשים שהאמנות היא חייהם, היה ארנסט רגיש – מחד, ומתקשה להסכים עם דברים שאינם לרוחו – מאידך.
מעבודותיו:
* מן המיצר, משירי הגטאות – המרכז לתרבות של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בא”י, ת”א, תש”ט
 גרעין טמנתי – ליקט וערך את ספר “מנגינות לשירים” מאת פניה ברגשטיין
*
  • מן המצר: שירים מן הגיטאות והמחנות ושירי מרד” (עורכים: ארנסט הורביץ, גיל אלדמע ושלמה אבן-שושן). בית לוחמי הגיטאות והוצאת
  • הקיבוץ המאוחד, 1987 (תמליל “העיירה בוערת” ו”אונדזער שטעטל ברענט
  •  
  •  מספר תלמידו מקיבוץ גבע

הכלי הראשון שלמדתי לנגן בו היה חלילית. זה היה בכיתה ג’, בגבע. המורה היה ארנסט הורביץ מבית השיטה. פעם בשבוע הוא הגיע לגבע ונתן שעורי מוזיקה. בשיעור החלילית הראשון כל אחד מילדי הכיתה קיבל חלילית. החלק העליון, הפיה, היה עשוי מבקליט חום, והחלק התחתון מעץ. ארנסט לימד אותנו איך לפרק את החלילית ולנקות אותה, איך לכוון את גובה הצליל, איך להפיק את הצלילים השונים, ואיך לנגן שיר. השיעורים היו קבוצתיים – כל הכיתה חיללה ביחד את אותו צליל, אותו תרגיל, אותו שיר. שירי התקופה ההיא היו פשוטים למדי, ובסוף השנה ידעתי לחלל את רוב השירים שהכרתי. יש הבדל גדול בין האזנה למוזיקה, שהיא פעילות פסיבית, לבין נגינה על כלי מוזיקלי. כמו שיש הבדל בין נסיעה במכונית כנוסע לבין נהיגה בה; ויש הבדל בין ראיית מחזה מהאולם לבין השתתפות בו על הבמה. כשאדם מנגן הוא חייב להיות מודע לכל משפט מוזיקלי, לכל מקצב, לכל צליל. לכן, כדי להבין מהי מוזיקה, ראוי לכל ילד שילמד לנגן על כלי כלשהו. אפילו חלילית טובה לעניין הזה, ואפשר להמשיך אחריה לכלי אחר. ומי שמתחיל בכלי של ממש, למשל פסנתר, אשריו וטוב לו וכדאי שיברך על כך את הוריו ואת מצבם הכלכלי. ארנסט גם לימד אותנו תווים. קיבלנו חוברת תווים שנקראה ‘חלילית א’, שהיו בה תרגילים ושירים פשוטים ושווים לכל מתחיל; וגם מחברת תווים קיבלנו, עם חמשות ריקות, שבה יכולנו אנחנו לרשום תווים. ולמדנו דו-רה-מי, דיאז ובמול, רבעים ושמיניות. היום אני חושב שמבחינתו של ארנסט הנגינה בחלילית הייתה אמצעי להוראת התווים ולא להיפך. נכון שאפשר לשיר או לנגן יפה מאוד בלי לדעת תווים, אבל תווים הם לא רק אמצעי טכני לרישום צלילים וקצב, הם גם שפה שמאפשרת להבין את המרכיבים הבסיסיים של המוזיקה. בלי לדעת תווים קשה להבין דברים רבים. למשל מהי אוקטבה ומה היא קווינטה, מהו סולם מז’ורי ומהו סולם מינורי; מהי תיבה ומהי שמינית; מהו קצב של שני רבעים או של שש שמיניות?

 

 
 מספר חן בניאן-תלמידו מבית השיטה

 מגיל 5-6 הייתי מתפלח בקביעות לחזרות מקהלת בית השיטה שפעלה בניצוחו של מאסטרו ארנסט הורביץ ז”ל והושפעתי ממנו רבות, באותם הימים “מקהלת בית השיטה” מנתה עשרות זמרים וזמרות והייתה מקור גאווה לקיבוץ ולכל התנועה הקיבוצית המאוחדת, שמה יצא לרחוק והופעותיה בחגי הקיבוץ היו לשם דבר. 
ישבתי שעות והקשבתי כמהופנט למגוון הקולות המופלאים של הזמרים עד שנשבעתי בהם ובקסמם, במהלך הזמן פגשתי גם במקהלות נוספות שבאו לעשות חזרות באולם התרבות שבקיבוץ, ביניהן: מקהלת הקיבוץ המאוחד ומקהלת קיבוצי האיחוד ועוד, התמדתי להאזין להם ובביישנותי יושבתי בפינה האולם והאזנתי להם בצימאון גדול.

 חזרה לדף אמנים ויוצרים

 

backtotop