|
הורביץ – קישור למוזיאון הקרקטורות בחולון |
כל הדירה שלו מלאה עד אפס מקום בתיקי-קרטון. תיקים על תיקים, מדפים על מדפים, קירות שלימים, חדר ועוד חדר. אפילו לפיסת נייר קטנה אין מקום. וכמו באגדה על הדייסה המתוקה שעלתה על גדותיה וגלשה החוצה, כך גם התיקים של יענקל’ה…
ומה יש בכל התיקים האלה? קריקטורות! קריקטורות שהתפרסמו בכל העיתונים משנת 1958 ועד רצח רבין. מאז הרצח הזה, חדל יענקל’ה לעסוק במלאכתו האהובה. ואולי יש משהו סימבולי בצמידות התאריכים הללו, או שמא בעיה של חוסר מקום בלבד.
יענקל’ה (82), אספן כפייתי של קריקטורות, היה מגיע לכל(!) העיתונים והמגזינים שיצאו לאור במשך עשרות שנים. היה גוזר את הקריקטורה, מדביק על בריסטול, מצרף טקסט חדשותי, ומתייק בתיקים. כך, 25 שנים, 365 ימים בשנה. מאות-אלפי קריקטורות. אוסף גנוז, נדיר, אוצר מיוחד במינו. מאז רצח רבין, הוא פסק. רק מציץ בהן פה ושם, ונהנה.
– מתי ואיך פלש החיידק הזה לחייך?
יענקל’ה: בשנת 1958 נשלחתי לצוּבה במסגרת עזרה למשקים צעירים. יום אחד נתקלתי בחדר-הקריאה בקריקטורה שגלגלה אותי מצחוק. זה היה כאשר הבריטים מינו את ישראל רוקח לראש העיר של תל-אביב. הקריקטורה שצוירה ע”י אריה נבון הראתה קצין בריטי אוחז ברוקח ומושיב אותו, התינוק, על הכיסא ועושה לו ‘הוֹפה-לָה’… זה כל-כך הצחיק אותי… הבנתי מיד את הסיטואציה הפוליטית לעומקה, ומאז הייתי מחכה כל יום שישי לעיתונים בחדר הקריאה”.
ואכן, כולנו יודעים שקריקטורה טובה, יכולה להעביר מסר חד ועוקץ יותר טוב מאלף מילים. בתחילה אסף יענקל’ה רק את הקריקטורות, אך במשך הזמן צרף לכל אחת תגזיר חדשותי מאותו יום, כדי לזכור את ההקשר. ידידים ובני משפחה דאגו לספק לו את ‘הסחורה’ באופן שוטף, כך שלכל העיתונים היה ייצוג: “דבר”, “למרחב”, “דבר לילדים”, “הארץ”, “לאישה”, “העולם הזה”, ו…העולם הבא, – לכל עיתון.
איזה קריקטוריסטים אתה הכי אוהב?
את זאב, דוֹש, רענן לוריא, אריה נבון (שאח”כ פנה לתיאטרון) ועוד, גם את החדשים, מישל קישקא, גבע וחבריהם. בל נשכח את הקריקטוריסט הוותיק מכולם, את דן גלברט מאלונים. הוא היה חלוץ הקריקטוריסטים שצייר עוד לפני קום המדינה. אריה נבון צייר הרבה את הווי הפלמ”ח. כן, אהבתי את החבר’ה האלה…
על שאלתי מהי הקריקטורה האהובה עליו, ענה יענקל’ה בצחוק מתגלגל: אחרי ההכרזה של צרפת על פצצה גרעינית, הופיעו בשני עיתונים מתחרים בדיוק אותה קריקטורה על-ידי 2 ציירים שונים: דוֹש ולוריא. זה היה כאילו נדברו ביניהם, אך לא. שניהם חשבו במקרה על אותו רעיון וציירו כל אחד בקו שלו: אותו אדם, אותה דלת, אותה זווית של הרמת יד, זה היה בלתי יאומן!! זה קורה, אולי, אחת למאה שנים, אם בכלל.
בשנים האחרונות התעייף יענקל’ה. חש שההובי הזה משתלט על חייו, ושואב אליו את כל-כולו. “ברגע שהרגשתי שאני מתחיל להשתעבד להובי, החלטתי להפסיק! אני לא רוצה לחיות חיי עבדות. זה נורא. הניירות כבר מתפוררים, צריך לאחסנם בתנאים מתאימים, והמקום צר מלהכיל. ניסיתי בזמנו לעניין את בית-ספר, אך לשווא”.
בני המשפחה נרתמו לעזרה ומצאו באמצעות האינטרנט את “המוזיאון לקריקטורות וקומיקס” בחולון. מוזיאון חדש בן 8 חודשים. אחרי ששלח להם כמה דוגמאות, הם יצרו עימו קשר, ולפני זמן קצר באו אליו הביתה דן פתיר (לשעבר יועץ התקשורת של בגין ורבין) ושלמה נקדימון) עיתונאי בכיר עם 5 מיכלי קרטון לאחסון החומר. כשהם נכנסו לדירה, הם היו המומים מהכמות האדירה, ואחרי מילוי המיכלים הצליחו לקחת פחות מרבע החומר…
רק כשהאוסף יגיע למוזיאון בשלמותו, יגיע ליענקל’ה למנוחה ולנחלה. כשהזכרתי לו את ימיו כשחקן קומיקאי בחגי בית-השיטה, הוא נזכר בגעגועים ובעיניים לחות בתקופות הנפלאות של החזרות עם דיתה, אהרון שמי, חנוך סלור, ובכל החברותא המיוחדת הזו אליה השתייך. (דיתה: “יענקל’ה הוא קומיקאי ומוסיקאי מוכשר, וכחשמלאי ‘בישל’ וערך לי את קטעי המוסיקה מפטפון לטייפ. לא הייתה הצגה או פזמון שלא שיתפתי אותו”).
– לא כאב לך להיפרד מ’הבייבי’ שלך?
“לא! את חושבת שעדיף ש’הבייבי’ הזה ימות? שייחנק בהררי אבק וחום? למה!? אני ממש-ממש שמח שמישהו בא לקחת אותו. עכשיו אני יודע ש’הבייבי’ הזה יחיה ויביא תועלת”.
יענקל’ה לא ביקש פרטים על המוזיאון, גם לא באיזה צורה יוצג החומר, כמה מקום יוקצה לו, איזה אמנים יוצגו עימו. כלום. העיקר שיש לזה דורש! כשיסיימו את המלאכה יזמינו אותו, בוודאי, לפתיחה. הוא לבטח יהיה האיש הכי גאה ברגעים האלה.
כשביקשתי ממנו קריקטורה ל”שיטים”, הוא נדרך מיד ואמר: “לא! עכשיו אני יותר לא פותח כלום!! עכשיו אני רק מחכה שיבואו לקחת…”
ואז, כשכל המדפים יהיו ריקים, יניח יענקל’ה בגאווה את יצירותיו המוסתרות בארון שעשה במהלך עבודתו בחשמלייה: חפצי נוי מחלקי-חשמל ישנים: פמוטים, חנוכיות ועוד. הם אלה שיתפסו את מקומן של הקריקטורות שהיו עבורו – עולם שלם שנעלם…
תודה לך, יענקל’ה שהסכמת לשתפנו.
ראיינה: אפרת
|