עדי שרון

עדי שרון

 תולדות חיים           1908 -2000

עדי נולד בעיר שילדברג, גרמניה, להוריו יצחק ואנה פייבלזון, משפחה אמידה, מושרשת במקום מדורי-דורות. במלחמת העולם הראשונה נמסר חבל זה לפולין, והמשפחה נאלצה למכור את כל רכושה ולהגר לברלין.  בברלין נחשף עדי לעושר האמנותי הרב שהשפיע וישפיע על מהלך חייו בעתיד. במקביל, חווה עדי מחסור ועוני ופערי מעמדות. הוא נאלץ לעזור בכלכלת המשפחה, ועבד בחנות ליצור כובעי לבד.
ב-1928 יצא עדי להכשרה חקלאית, שם הכיר את דינה קלטצ’ שהגיעה מדורטמונד. בשנת 1931 הם נישאו, ומאז עד יום מותם לא נפרדו. בשנת 1934 עלו דינה ועדי לארץ כתיירים בירח דבש. לאחר שטיילו כחודש ימים, הגיעו ל”קבוצת החוגים”, ליד המעיין. תנאי החיים בקבוצה היו קשים, והעבודה לא הייתה בנמצא. עדי יצא לעבודות חוץ ברמת-רחל, בנמל חיפה וברעננה. דרך העבודות השונות למד את יסודות עבודת הבניין.
במאורעות 1936 נולד יובל, בנם הבכור, התינוק הראשון שהובא מהמעיין לבית-השיטה. במשך השנים נולדו בניהם נמרוד (1939), וגידי (1947).
 כל חייו היה עדי קשור ועסוק באמנות, הן בציור ורישום, והן בעיצוב. הוא עיצב תפאורות לחגים, ליום השואה, לעצרות של “הקיבוץ המאוחד”, לעצרות בלוחמי-הגטאות, ולתהלוכות האחד במאי.
שנים רבות עבד במחלקת התכנון של “הקיבוץ המאוחד” בתל-אביב. בבית-השיטה היה אחראי על מבני המשק, ובמשך שנים רבות ליווה את הבנייה בבית-השיטה. בתקופה זו למד ציור בערבים ב”מכון אבני”.
עדי הציג בתערוכות שונות: תערוכת יחיד ב”בית הגפן”, ב”משכן לאומנות”, ובבית-השיטה. הוא אייר את סיפרה של תקווה שריג “ילדי הבר”.
במלחמת יום הכיפורים שכל את בנו  נמרוד. מאז הקדיש את מהות חייו לעיצוב השכול. הוא חצב את חווית השכול מעמקי נפשו, והשקיע בכך מחשבה רבה.
 מיד לאחר המלחמה עיצב חדרי הנצחה בקיבוצים, וביחידות צה”ל. בבית-השיטה עיצב את חדר הזיכרון, מעל מועדון המרח”ב, בו מצוי קיר הנצחה מרשים העשוי מאבני בזלת שעליהן חרותים שמות כל בני בית-השיטה שנפלו במערכה האחרונה והם מתווספים למונצחים שנפלו במערכות ישראל, ומשפחות הנספים בשואה של חברי הקיבוץ האחרים.
לכל חבר בבית-השיטה יש תא ובו קורות חייו, תמונתו, פועלו, מכתבים, וכו’.
בכניסה לקיבוץ הקים עדי אנדרטה גדולה משרשראות שבורות של טנקים: שרשרת כפופה, ושרשרת ניצבת, זועקת, ביטוי לחיים ולמוות. הקו המנחה בכל פרויקט הוא שהזיכרון חייב להיות חי ותוסס, המאפשר לאנשים לגעת בשכול אך להנות מהחיים שמסביב.
לימים, שכל עדי את שני נכדיו בתאונות: פלג – בנם של יונה ויובל, ועומר – בנם של שלומית ונמרוד ז”ל.
הציור והעיסוק בצבע נתנו ביטוי לצערו, וליוו אותו עד חודשי חייו האחרונים. עדי: “מעצב השכול”. אמן ויוצר, חלוץ ומגשים, אבא וסבא. נפטר בשיבה טובה בן 93 שבע ימים וכאבים.

 

החנוכייה
החנוכייה אותה ייצר ושאותה הדליק בכול שנה שמעון דגני ואחרים  בחדר האוכל מסמלת את מעגל החיים-הגנה,עבודה,ואור החיים, שנותן לנו תקווה לחיים ולא לכלייה.

 

 

 

שיברון הפלדה והאדם-בעקבות מלחמת יום כיפור 1973

 

 

 

עריכה  :חגי בן גוריון

צילום וסריקה :חיים בניאן

 חזרה לדף אמנים ויוצרים

 

backtotop