י”ז באלול רע”א                   כ”ט בסיון תשס”ד

10.9.1911                        17.6.2004

שרק’ה, בתם של אהרון ודבורה גוטמן, נולדה בקייב, אוקראינה. היתה להם חנות גדולה לגלנטריה ומתפרה גדולה. משפחתה היתה אמידה. שרק’ה היתה הבת האמצעית בין שלוש בנות, אחיותיה. בשנות בית-הספר באוקראינה, היתה עדה למהפכות, למלחמות שפקדו את רוסיה. באותן שנים היו גם פרעות והתנכלויות ליהודים. בעקבות הפרעות הגיעו הסבים לגור בבית הוריה. הם הביאו לבית אווירת יהדות עם קורט דתיות. בעקבות אחותה הגדולה, שהיתה פעילה בתנועה ציונית, הגיעה המשפחה ארצה בשנת 1925, לתל-אביב.

שרק’ה סיימה את לימודי בית-הספר התיכון והמשיכה ללמוד בסמינר לווינסקי.

אל מעין-חרוד, שם היתה “קבוצת החוגים” הגיעה בשנת 1931. בתחילה עבדה בגן הירק.

רות בארי כותבת: “מי שלא הכיר את שרק’ה על-יד המעיין, לא ראה אשת חייל מימיו. כל עבודה מבוצעת ‘סופר סופר’ ובערבים ריקודים. גולת הכותרת: ‘סוס ארוך’. לאחר הגשם הראשון כל הבחורים נערכים ל’סוס ארוך’ ומי קופצת אחרונה? כמובן, שרק’ה. היא עבדה בריצוף, עבודה קשה שהיתה קשורה בנסיעות לא נוחות. משך שנים הייתה רצפת יחידה בין הבחורים הרצפים”.

בין יתר המקומות שריצפה היו: “בית חולים העמק”, בתים בכפר יחזקאל, בבית יהושע וביגור.

את אריה הכירה שרק’ה באחד מטיולי הקבוצה והם החליטו יחד להקים בית ומשפחה. נולדו להם שישה ילדים: רחל, חנה, ישראל, שלומית עדה ויעל. יעל בתם הקטנה נפטרה בהיותה בת ארבעה חודשים. במשך השנים נולדו להם עשרים ואחד נכדים ועשרים וארבעה נינים.

כשהתבגרה שרק’ה, הקימה את בית המלאכה לתפירת טריקו בתנאים מינימליים. משך שנים עבדה כמטפלת לילדים. היו זמנים שהשקיעה בכשרון הסיפור לילדים, במיוחד לילדי גנים. טיילה איתם על הגלבוע והיתה מספרת להם באהבה על-יד המעיין ממעשיות “קבוצת החוגים”. היתה מגלפת מגלעיני אבוקדו מסכות ומפסלת בקרמיקה. משך חייה מילאה תפקידים שונים ועסקה בעבודות מגוונות.

בגיל שמונים הצטרפה לעובדי “בית הפיקוס”. שמחת החיים שפיעמה בה מצאה ביטוי בעבודותיה שם. לאחר שעברה לבית הפז, קיבלה שם טיפול מסור שהקל עליה בשנותיה האחרונות. בגיל תשעים ושלוש עצמה את עיניה.