אורה מדר
חברה

 3.7.1949                   24.8.2014

ו תמוז תש”ט             כ”ח באב תשע”ד                    

אורה ביתם של רחל וחיים נולדה ביולי 1949 בכפר-גלים ,אחות לדליה ושוקה. המשפחה עברה למספר שנים לקיבוץ אשדות יעקב ולאחר הפילוג חזרו לכפר-גלים.

בגיל 11 הגיעה אורה לבית השיטה, אל דודתה רבקה חוגים ונקלטה בכיתת “אבוקה” כילדת חוץ. ילדה מוסיקלית, (מספרת שורי שחינכה אותם), שניגנה על אקורדיון, חברותית ומלאת שמחת חיים.

הוריה שהיו אנשים צנועים וישרי דרך, הגיעו לקיבוץ בעקבות אורה בשנת 1977, אמה עבדה במחסן הבגדים ואביה עבד בחשמליה.

בעת שירותה הצבאי הכירה את מרדכי ונולדו להם עינב ורענן.

מנישואיה למתי מדר נולדה עדי.

קשר הדוק מלא דאגה, נתינה ואהבה היה בה אל כל משפחתה- ילדיה ונכדיה, והם השיבו לה אהבה ותמכו בה עד סוף דרכה.

 בתחילת דרכה  עבדה אורה באקונומיה, למדה בקורס אקונומים,  ואף שימשה כאקונומית ראשית.

בסיכום תפקידה כתבה אורה: “יש הרבה עניין בעבודה זו, מפגש עם חברים רבים- מבחוץ ומבפנים, חשיבה על בניית תפריט שיהיו בו כל אבות המזון, וטעם וגיוון וכמובן בהתאם למחיר. נראה לי כי חברים רבים בקיבוץ עסוקים בענייני אוכל יותר מאשר במקומות אחרים, אולי מפני שהם פחות טרודים בענייני פרנסה, מלבד זה המפגש בחדר אוכל הוא חברתי ומשפחתי…”

בשנת 1987 חשה שמיצתה את עצמה בתחום, החליטה לעשות תפנית ויצאה ללימודי אחות. למדה בביה”ח שער מנשה ולימודים משלימים בהלל יפה בהתמחות של אחות פסיכיאטרית במטרה לעבוד עם האוכלוסייה הקשישה של בית-השיטה.

מספר שנים ריכזה את המרפאה ולדבריה: “אהבה מאוד את העבודה בקהילה מהקשר לאנשים ועד לניירת, מהרפואה הדחופה ועד לעבודה היומיומית…  אני רואה את תפקידי בסגנון הישן, אמרה, כאחות שזמינה בכל שעות היממה. במקצוע שלנו יש לעבוד ולשלב את החוקים עם הרגש, על אף זאת אני מודעת שאצלי האמוציות שולטות חזק יותר ולא תמיד זה לטובה… קשר ממושך עם מטופל שנפטר נותן לי את הזכות לנסות לעזור ככל שניתן, להקל על אותו אדם ובני משפחתו את הפרידה ואת ההכנה לקראת הסוף. האפשרות לתת את הכבוד ולכבד כל אחד ואחד שמגיע למצב הזה, מעניק רגעים טהורים ללא שום רגשות טינה או התחשבנויות ישנות.. אותי זה מחזק וממלא… “

 כאחות עבדה לאורך שנים  בעיקר עם החברים הוותיקים, ולדבריה הרגישה שהצליחה ליצור קשר עם אנשים שהתקשורת איתם הוגדרה כבלתי אפשרית. כשהצליחה להתקרב אליהם הייתה זו עבורה “קרן אור של שמחה”, “אם ממשיכים להתייחס לאדם כאל אדם עם כל המשמעות שמשתמעת מזה, – להיות לו אוזן קשבת, להיות משענת תומכת ולתת אמון ועזרה ברגעים הקשים, להקל עליו ולו במעט בחוליו …התוצאות נפלאות”.

אורה נתנה את כל נשמתה וטיפולה באנשים כלל שיחות נפש פתוחות וכנות בסוף דרכם וכך אספה אל תוכה סיפורי חיים רבים.

כשהתגברה מחלתה החליטה אורה לעבור לבית הסיעודי על מנת לקבל שם את הסיוע הרפואי הנדרש. לא קל היה להפוך ממטפלת למטופלת.

עובדי הבית, ילדיה והדס ליוו אותה עד יומה האחרון בנאמנות עד שאיפת האוויר האחרונה.אורה היתה סבתה אהובה לשמונת נכדיה אותם עטפה באהבתה.

נזכור את אורה בחריצותה, בצניעותה, במסירותה הרבה לאנשים, ברגישותה ונתינתה ללא תנאי ובכל זמן.

אורה של אורה, ימשיך להאיר את דרכנו

ואת דרכם של ילדיה ונכדיה האהובים.

 יהי זכרה שמור עימנו.

 

 

נזכור את טוב ליבה הרחב של אורה שהקרין כה הרבה נדיבות חום ואור.     

 

 היינו בין הרבים שאורה טיפלה בהוריהם החולים, גם בהיותם על ערש דווי, עד יום מותם.

‏24/08/2014‏                                                         כ”ח/אב/תשע”ד 

 

אני אוהבת אותך חברה שלי וכבר מתגעגעת. 

טל שונרי -מנהלת בית הפז 

יהי זכרו ברוך