תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
לאה מרוז
חברה
ג’ באדר תש”ד י”ט בתמוז תשס”א
27.2.1944 10.7.2001
לאה, בתם של מרים ואריה גרינשטיין-גורן, נולדה בחיפה. ההורים הצטרפו עם בנותיהם שולה ולאה כשלאה תינוקת בת תשעה חודשים, לתל-יוסף. שם נולדו מושל’ה ורותי.
עם הפילוג עברה המשפחה לבית-השיטה. לאה סיימה את בית הספר בקבוצת “רקפת”, בולטת ביופיה, באהבת החיים והשירה. בצבא שירתה כשנה בלהקת הנח”ל.
בשנת 1963 נישאו לאה ועודד ונולדו להם רווית, אופיר והוד.
לאה עבדה תמיד בחינוך ויצאה ללמוד גננת בסמינר “אורנים”. לקראת סיום לימודיה, במאי 1972, נפגעה המשפחה כולה בתאונת דרכים, בה נספה הוד והוא בן ארבע שנים.
יחד קמו מאבלם והמשיכו… לאה, שהיתה פצועה קשה מכולם, השתקמה וחזרה לעבודתה כגננת והקימה את גן ג’ (גלבוע), בו התמידה שבע שנים. בתקופה זו נולדו שירה ונמרוד.
כשגדלו הילדים לקחה לאה על עצמה משימה של הדרכת גננות בגני בית-שאן. היא הקימה שם גן ניסיוני להעשרה ולהדרכה. לאחר שלוש שנות עבודה פוריות חזרה הביתה והשתלבה בחינוך המיוחד. במקביל החלה להתעניין ברפואה המשלימה. למדה במכללת מדיסון, הוסמכה כתרפיסטית בכירה בשיאצו והביאה את מודעות השימוש ברפואה המשלימה לבית-השיטה. בהמשך פתחה מכון טיפולי, עשתה חוגים וטיפולי שיאצו למבוגרים והתמחתה בשילוב השיאצו בחינוך לילדי הגנים.
לפני כאחת-עשרה שנים פרצה לפתע המחלה. לאה נאבקה בכל הנחישות ורצון החיים והאמינה תמיד שיהיה טוב. היו גם שמחות – רווית נישאה ונולדו הנכדים הראשונים.
בפיגוע אוטובוס קו חמש, ב- 19.10.1994, נהרגה שירה והיא בת עשרים.
הכאב היה קשה מנשוא, אך עם זאת קמו ביחד, משפחה מלוכדת. המחלה פרצה כל פעם מחדש. כעת היה כבר מסלול קבוע של בתי-חולים, טיפולים וניתוחים.
לאה, באצילות נפש, תמיד עם חיוך על הפנים, מטופחת ולבושה בטוב-טעם, מקרינה אופטימיות ותקווה.
לאה ועודד, יחד עם עוד משפחות מנפגעי הטרור, עסקו בניסיונות הידברות עם הצד השני, נפגשו עם משפחות שכולות מהמגזר הערבי והפלשתינאי והאמינו שיש תקווה לשלום.
בעצרת השלום ב-5.11.1995 הוזמנו לאה ועודד לבמה ולאה פתחה את הערב בדברים נרגשים של תמיכה בשלום. החיים חזרו לשגרה, לאה ועודד הקימו גן יפהפה לזיכרם של הוד ושירה בגינת ביתם, שהיה והינו גן חי ונושם, אשר קולות ילדים נשמעים בו. בתוך כל העשייה הזו, חזרה המחלה והפעם במלוא עוצמתה. המשפחה תמכה ועודדה, חברותיה ללימודים, שאתן שמרה על קשר, אף הן התייצבו. חברים וחברות רבים רבים ליוו אותה בחולייה.
עד לרגעיה האחרונים,
תמיד בחיק המשפחה התומכת, הלכה לאה לעולמה כשהיא מוקפת באהוביה והיא בת חמישים ושבע שנים.
יהי זכרה ברוך.
קישור לסרט על חייה של לאה
יהי זכרו ברוך
