אילן כהן
חבר

28.01.1939 4.11.2014

ח שבט תרצ”ט         י”א חשון תשע”ה

אילן נולד בן בכור לרות ויעקב (יוליוס) כהן בשנת 1939, בבית השיטה. שמו ניתן לו על שם חג האילנות החל בחודש לידתו, הוא חודש שבט. יוליוס אביו ביקש לקרוא את שמו על שם אביו שלו, אך הקבוצה פסקה כי נדרש שם עברי.

את נעוריו עשה אילן, בוגר גן א’ בקבוצת נמלה, המחזור החמישי של בית השיטה. בן 13 נפרד מאמו שעברה עם בעלה השני עזריליק, לעת הפילוג, לאיילת השחר. אילן עמד על דעתו כי כאן ביתו ונשאר עם אבא יוליוס ומרים אשתו. אילן שמר כל ימיו על תודתו לשני בתי המשפחה ששפעו חום ותמיכה.

ב- 1957 התגייס אילן לסיירת הצנחנים וכפי שמצופה היה מן הטובים שבבנים. בתום השרות הצבאי יצא לשנת שרות בנוה אור ובסיומה נישא לעזה ושב לבית השיטה, לעבוד במכוורת, אהבת חייו של אבא יוליוס וחממת גידולו של אילן כנער. עוד עבד אילן במספוא ובכותנה.

בבית השיטה נולדו לאילן ולעזה חמשת ילדיהם חגי, יובל, אלה, לילך ומיכל. ב- 1970 ניחת על המשפחה אסון קשה מנשוא, יובל ניכווה אנושות מאש מדורה ונפטר מפציעתו.

את מלחמת ששת הימים עשה אילן עם גדוד הסיור של חטיבת הצנחנים במילואים, בקרב על ירושלים. עם יחידתו נטל חלק במלחמת יום כיפור בקרב הקשה והמר בחווה הסינית.

במלחמת לבנון הראשונה הגיע גדוד הסיור לביירות, שם נודע על פציעתו של חגי בנו, לוחם השייטת. למן 1967 ובמשך 35 שנים עבד אילן בקואופרטיב בית שאן חרוד כנהג, כמרכז עבודה ולבסוף כמנהל תחנת הדלק.

תוך כדי כך מילא בתחושת שליחות את תפקיד האקונום בבית ואף מרכז קניות.

על אישיותו המיוחדת לימדה יותר מכל תשובתו למראיינת אשר דובבה אותו עם סיום עבודתו בקואופרטיב: “להיות נהג קשה מאד ומורכב. זה דורש מידה רבה של אינדיבידואליות כי אתה לבד עם עצמך כל היום, וגם מידה רבה של פתיחות, כי אתה נפגש כל יום עם אנשים חדשים.

מצד אחד אתה כל הזמן באותו מקום, בתוך תא הנהג ומצד שני אתה בתנועה מתמדת”.

את התהליכים החברתיים שעברו על בית השיטה בשני העשורים האחרונים ליווה אילן מתוך מבט מפוכח אך גם מתוך דאגה להבטחת עתידם של החברים המבוגרים, אותה ביטא בעיקר מעל דפי עלוני הקיבוץ. איש יודע דרכו, איש גאה, חם ומופנם – כזה היה אילן. הוא ניחן בגולה יקרה להקרין חום אנושי סביבו. כל שהיו בסביבתו, גם לעת שמחלתו תקפה אותו, חשו ברגישותו ובמידת האנוש שבו.

 

כזה היה אילן וככזה נשמור זכרו.

אבא!

בשבילנו היית האבא הכי טוב בעולם. תמיד היית בשבילנו, “אפילו באמצע הלילה” כמו שהיית מדגיש.

תמיד, כשהיינו צריכים, דבר קטן כגדול, היית מתייצב, לא משנה איפה היינו אנחנו, איפה היית אתה, לא היינו אפילו צריכים לבקש.

תמיד הרגשנו שבשבילך אנחנו מעל הכל. כל אחד מאיתנו ומהנכדים היה יחיד ומיוחד בשבילך. נתת לנו כל מה שהיה או לא היה לך באהבה, בתשומת לב, ביד רחבה ובלי לעשות חשבון, רק כי זה אנחנו הילדים שלך.

היית אוזן קשבת ומילה טובה, חיבוקים וליטופים.

אהבת את החיים, תפסת אותם בשתי ידים חזקות ומלטפות וחיית עד הסוף. גם בימים האחרונים היופי והאסתטיקה היו חשובים לך והקפדת בהם.

וגם אנחנו, כי רצינו להיות בשבילך שם בבית חולים, מה שהיית בשבילנו כל חייך.

אנחנו משחררים ונפרדים ממך אבא כדי שתהיה עכשיו בשביל יובל ותן לו חיבוקים וליטופים ונשיקות ואהבה גם מאיתנו ומאמא.

 

חגי, לילך, מיכל, אלה

 

סבא אהוב שלי!

הדבר הראשון שעלה לי כשאני חושבת עליך זה אהבה. אתה הראית לי וחשפת אותי לדבר הזה בצורה הכי גלוייה ופשוטה כי זאת הייתה דרך החיים שלך.

אהבת לחיות וליהנות  מכל רגע, בכל פעם שדיברנו הייתי לפני, אחרי או תוך כדי בילוי, קונצרט, הצגה או ביקור אצל סבתא רות. האהבה שגורה בחיים שלך ובתוכך, ואתה, לא חסכת בה.

השקעת אותה בגינה שלך, בבית, בחברים וכמובן הכי הרבה במשפחה, ובאופן טבעי העולם עטף אותך בה הגינה שתמיד מלבלבת, פורחת ופורה, הבית החם וכל הסובבים אותך שתמיד דואגים ושואלים לשלומך בחיוכים.

בכל פעם שנפגשנו נתת לי את החיבוק החזק והעוטף שלך ובמשך כל המפגש הייתי יושבת לידך והיית מלטף אותי ומחבק ושואל מה קורה ונותן לי את העצות החכמות שלך מהחיים.

לקחת הכל בפשטות ואמרת לי שלא הכל צריך לקחת ללב, לא נטרת לאף אחד. אני זוכרת שבראש-השנה ישבנו שנינו ועברת על מספרי טלפון שלך והתקשרת להמון אנשים ועם כל אחד ניהלת שיחה של חברים טובים ואחרי כל אחד שאלתי אותך מיהו וסיפרת לי שהוא מהקואופרטיב או מהצבא או שהכרת אותו פעם, ואמרת שגם אם כבר נגמר הקשר אתה אוהב לסיים בטוב ולהתקשר לפעמים.

ואני על רגע כזה (והיו עוד הרבה) הייתי מסתכלת בהערצה וחושבת לעצמי איך יש לך כל כך הרבה מקום לאהוב ולהיות במאה אחוז.

אתה לא היית, אתה עדיין, הסבא הכי אוהב, הכי מפנק והכי נותן מעצמו בשבילנו ובשבילי כי גם פיזית לא יצא לי להתחבק איתך וללטף אותך, אתה חלק ממני והשארת אצלי את ההסתכלות הפשוטה שלך על החיים, את הזיכרונות המדהימים ואת האהבה שלך. ואני יודעת שהלכת בלב שלם שיש לנו משפחה חזקה ושיש לי את אבא שיקבל ממך את החוזק והביטחון ודואג לי ומייעץ לי ומשקיע בי ומסביר ואוהב כמו שאתה היית בשבילו וגם בשבילי.

תודה על 19 שנים של חוויות ואהבה אין סופית ושל קשר מיוחד ועמוק שהוא רק שלי ושלך.

אתה תמיד איתי בלב.

אוהבת הכי שאפשר,

 

נכדתך הבכורה, יובל.

 

סבא אילן

חשבנו עליך במשך שלושה ימים רצופים, היה לנו חשוב להראות לך את האהבה שלנו כל השבוע. היינו אופטימיות שתחזור אלינו. עד עכשיו אנחנו לא מעכלות שיותר כבר לא נראה אותך אבל אנחנו תמיד יודעות שאתה איתנו בלב, בתמונות ובזיכרונות.

אנחנו זוכרות הרבה חוויות איתך ורגעים שחרוטים לנו בזיכרון כמו הפעם ההיא שבאת איתנו לבריכה ורצינו שתקפיץ אותנו במים, ותמיד היינו רבות את מי אתה תקפיץ קודם ואת מי תקפיץ הכי גבוה ומי תצליח לקפוץ ומי לא.

ואת כל שאר הפעמים שרבנו על את מי אתה יותר אוהב ולמי יש יותר תמונות שלו בבית שלך. ותמיד היית נותן לנו הרגשה שאתה אוהב את שתינו באותה מידה וביחס מיוחד לכל אחת, ואהבת אותנו מאד.

עדיין אנחנו מרגישות את החיבוק החזק והשרירי שלך ושומעות את הלב המתקתק שלך.

כל השנים היית סבא מקסים, תומך, אוהב ועוזר לכל אחד, תמיד ידעת להצחיק ולשמח אותנו.

עצוב לנו שאנחנו נפרדות ממך לתמיד אבל אנחנו מתנחמות בזה שהיה לך שמח וחיים טובים וארוכים ואנחנו בטוחות שיהיה לך טוב בגן-עדן, ושכבר מלמעלה אתה צוחק, דואג ושומר עלינו. אנחנו שמחות שעד הרגע האחרון לא היית לבד והיית מוקף משפחה, חברים ואהבה, וזה רק מראה לנו כמה היית אדם חיובי, טוב שקשה לא לאהוב.

סבא, אנחנו אוהבות אותך הכי בעולם ועוד נפגש בגן עדן.

אוהבות ואומרות שלום.

תם ואביגיל נכדותיך.

 

אילן כאילן

אילן כאילן. עץ רחב, עב שורשים. כמו העץ הנדיב, כך היה אילן, הטיל צל ענק לחסות בו, רצה תמיד באושרם של אחרים.

כמו האילן, כך היה שקט, כשרשרוש עליו נשמע ברוח הנושבת, היה עלינו להטות אוזן ולהקשיב.

כמו עץ רחב, הווה משענת, לאחיו, ילדיו ונכדיו.

כמו העץ, נתן חיים, נהנה מחומה של השמש והיה כאוויר לנשימה.

ושורשיו נטו עומק באשר בחר העמיק לדעת עד אשר הגיע למים. כמו השורשים, פרש רגלים וטייל אל מחוזות חדשים, ניזון מהם להמשך דרכו.  כמו עץ אלון גאה, לא הסתפק בארבע קירות, וחיפש את האוויר והחופש.

כמו אילן שאיננו עונה ורק מקשיב בחכמה, כך היה אילן. מקשיב, תומך במבט, ביד טובה על הכתף, במעט מלל והרבה אהבה. כמו עץ, שאינו יודע פחד ושנאה, כך אילן מלא בטוב ונתינה.

כמו עץ ותיק, שראה הרבה, וקמטיו ניכרים על גזעו, כך אילן היה עומד מהצד, אינו נותן למריבות והקנטורים הקטנים להפריע לו לשמור על שלמות המשפחה. וכרגיל חיפש הוא את השלום וההבנה ההדדית ביננו האחים. גזעו לא היה מספיק עבה כדי לסלוח על עלבונות ושברים חסרי טעם.

וכיאה לעץ, גדול, מפואר מאין כמותו, כך בשעה שנעקר בטרם עת, נשאר בור גדול באדמה. מה שהיה מלא חיים עד לפני רגע, עתה הוא אדמה שוממה ללא חיים.

 

רק הזמן ימלא את הבור, הרוח תישא את החול והעפר, אך האילן תמיד יהיה עמנו.

יהודית אחותך

 

אילן שלי.

מעבר לזיכרונות ובין השורות

בין המון המילים המספרות

על האיש שהיה ואיננו עוד

ואיך עשה ובאיזו דרך אמר

אני מבקשת לגעת בשורש. בעיקר.

בתכונה הנסתרת שבמעיין הנפש שלך

ממנו נבעו המים הטובים שעשו אותך-אותך

והחיפוש מוביל אותי אל המלכה אסתר

ואל הדעה בתלמוד, שהיא לא הייתה היפה ביותר

אלא ש”חוט של חסד היה משוך עליה”

ותהי אסתר נושאת חן בעני כל רואיה”.

אסתר מלשון הסתר. וגם אתה גלוי כביכול ותמיד באותה עת גם נסתר

עם חוט חסד טבעי, שטווה עבורך רשת שובת לב גם בלי שתעשה דבר

ואני יודעת שמי המעיין האלה, המים הטובים

ימשיכו וירוו בנחמה את געגועי כל האוהבים.

בתיה מלמד

 

נכנס לחיינו בסערה,

אילן נכנס לחיינו בסערה, בעקשנותו השקטה ובטוטאליות, גם כשנפרדו דרכנו המשכנו להיות חלק ממנו והוא ומשפחתו חלק מחיינו. 

תמיד ידענו שהוא שם בשבילנו בעצה, בתמיכה, בעזרה מעשית, נוכח באירועים, מתעניין. 

קשר מיוחד ובלתי תלוי בי, נרקם בינו ובין יובל ויונתן. תמיד נפעמתי מהקשר המיוחד הזה מתחושת השייכות, מהאהבה שהם חשו כלפיו והוא כלפיהם.

כי אילן הוא איש של אהבה, חם, נבון, צוק איתן. התכונה שהכי אהבתי בו היא ההעדר המוחלט של שיפוטיות, קבלת הזולת כפי שהוא והאהבה ללא תנאי.

הלב שלו היה רחב מספיק להכיל את אלף נשותיו, ילדיו, נכדיו, אחיו ואחיותיו, אמו , אביו ובני זוגם. וחבריו אף פעם לא שמעתי ולו טרוניה אחת על הנסיבות של ילדותו ,אירועי חייו, גם לא על חולייו במהלך השנים. הוא היה עץ נטוע היטב ושום דבר לא שבר את רוחו ואת גופו.

התייחסתי אליו כאל מובן מאליו , גם כשחלה חשבתי שהוא יהיה תמיד כאן, חשבתי שיש לי עוד זמן רב כדי להודות לו על שהיה בשבילי תמיד ובכל מצב, על שאפשר לי להיות הכי אני, מקבל, מכיל, אוהב.

“אף אחד לא יאהב אותך כמוני” הוא שב ואמר לי בכל פעם והוא צדק. 

נותרתי עם חסר שלא יוכל להתמלא.

החולי, המוגבלות , המוות מלווים אותי יום יום.  אבל תמיד יש את החלוק הלבן שמגן עלי מפני החרדות והפחדים שלי.

למרות שנים של ניסיון, מצאתי את עצמי לא מוכנה למפגש הזה עם עצמי, עם רגשותיי, כאשר אילן האיש שאיתו חוויתי, שאני אוהבת, שאני מעריכה ומכבדת עמד מולי.

שנים של ניסיון לא הכינו אותי לרגע הזה, שבו הידיעה על זמניותינו נטשה את הראש ושקעה אל המקום הכי בלתי מוגן של הלב שלי.

אילן

זכרך ברוך.

אתה חסר.

נעמי היימן

יהי זכרו ברוך