תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
שמחה כהן
חבר
י”ט בתמוז תר”פ כ”ג בטבת תשס”ה
5.7.1920 4.1.2005
שמחה נולד בליכטנפלד, עיירה בקרבת נירנברג, גרמניה. היה ילד יחיד להוריו. משפחתו ישבה בגרמניה מאז שנת 1648 והיו ברשותה אדמות בסביבה.
אביו היה בעל חווה גדולה שגידלו בה גידולים שונים. את העבודות ביצעו כפריים מהסביבה.
אביו שירת כקצין בצבא הגרמני ולכן קיבל שמחה חינוך קפדני מאד.
בבית אביו התנהל אורח חיים דתי, אך יחד עם זה היתה המשפחה מעורה בתרבות הגרמנית.
בבית-הספר היה שמחה בין המנהיגים בכיתה וידע להלחם אם היה צורך בכך. הוא היה ספורטאי מצטיין.
בשנת 1933, עם עליית היטלר לשלטון, השתנה יחס השלטונות אל היהודים וגם שמחה הילד הרגיש זאת על בשרו: הוריו הוכרחו למכור את החווה בפרוטות, האדמות הועברו לאיכרים בסביבה.
אביו נרצח ואמו נשלחה עם יהודי האיזור לעיר ריגה, שם נורתה למוות עם שאר היהודים אל פי הבור שנצטוו לחפור בעצמם.
בגיל ארבע-עשרה נכנס שמחה לתנועת נוער ציונית ולאט לאט נתפס לרעיון הציוני. כעבור זמן גורש שמחה מבית הספר. באותה תקופה עזב בית חם ואוהב ונשלח דרך התנועה לחוות הכשרה בהולנד.
כיוון שהיה רגיל לחקלאות עוד מבית אביו, עסק בשטח זה. הוא התלהב מאד מהסיפורים על החלוצים בארץ ישראל. לימים מצא את החלוץ אשר בדמיונו בדמותו של שאריק, שבבוא העת היה למחותנו.
שמחה עלה לארץ סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה, בעלייה בלתי ליגאלית, באוניה “דורה” שאותה אירגן שמריה צמרת. האוניה הגיעה לחוף הרצליה ושם עזר שמחה לאנשי ההגנה להוריד את המעפילים לסירות אל החוף.
בסירה לא היה מקום בשבילו והוא הגיע עם חבריו בשחייה אל החוף, שם חיכו אנשים שכיוונו אותם לפלוגה ברעננה. כעבור זמן קצר הצטרף לקבוצת החוגים בבית-השיטה.
כעולה חדש בבית-השיטה הגיע לרפת שהיתה בתחילת דרכה. העבודה היתה קשה – חליבה בידיים יום ולילה.
צבי מלר וצוות הרפת עזרו לו להתאקלם בעבודה ובחברה. שמחה ציין את צבי אשר טיפל ודאג לבנו יוחנן והיה לו כאב. במשך השנים הכיר את חווה ויחד עמה הקים משפחה. נולדו להם אלישבע, חנה, יוחנן ומיכאל.
בפרוץ מלחמת השחרור לקח חלק בקרבות על הגלבוע ובאיזור כולו.
לאחר שעבד ברפת כעשר שנים עבר לעבוד בפלחה. לאחר שנים עבד בזיתייה ועם הקמת אגף הבצל, עבר לעבוד שם עד שמלאו לו שמונים שנה.
במשך כל שנותיו בבית-השיטה היה איש עבודה חרוץ ומסור.
כשהתערער מצב בריאותו עבר ל”פזית” ושהה שם כשנתיים ועבר לבית-הפז ושהה שם לצידה של חווה.
ילדיו ונכדיו היו אתו וליוו אותו בנאמנות רבה ב”פזית” וב”בית הפז” שם זכה לטיפול המסור של צוות העובדים.
נפטר בגיל שמונים וחמש.
יהי זכרו ברוך
