אמנון אבן נור
חבר

                10.5.1935                                            19.11.2015

                                                                            ז כסלו תשע”ו

אמנון נולד בפתח תקווה ב-1935 לדוב פיירשטיין וליהודית לבית סלומון, שמשפחותיהם עלו מרומניה בשנות העשרים. אביו עבד בפרדס, באריזה, בתעשייה ולקח חלק בכל פעילויות ההגנה והשמירה בעיר. אימו עבדה בעיקר באריזה בפרדס. בית מסורתי. בהיותו בן שש נולדה אחותו – תמר.

על טקס בר המצווה שלו סיפר לבתו, יערה:

“טקס בר המצווה שלי התקיים בתאריך ה-15 למאי 1948, יומה הראשון של מדינת ישראל. כך ביום בר המצווה, הוא יום שבת, כדרכו של כל ילד בעיר הלכתי לבית הכנסת והשמעתי את ה”מפטיר” וה”הפטרה”. חלק זה של בר המצווה עדיין עבר בשלום.

אחר הצהריים, משנאספו כל המוזמנים למסיבת בר המצווה, שנערכה בבית הוריי, זעזעו לפתע מספר התפוצצויות את האוויר. מהר מאוד התברר שאלה היו הפצצות הראשונות שהוטלו מהאווירונים של הצבא המצרי על תל אביב.

בזה, בעצם, נפתחה מלחמת השחרור. המעניין הוא שאף אחד מן האורחים לא פרש מהמסיבה, ואני נאלצתי, כמתוכנן, לשאת את “הדרשה” שהכילה, כמנהג הימים ההם, הרבה ביטויים של פטריוטיזם.”

אמנון לא התלהב מהלימודים בבית הספר למורת רוחם של הוריו. “הציל” אותו דודו, חיימקה אבן-נור, חבר בית השיטה, שהמליץ על קבלתו לקבוצת ‘אלון’ לכיתה י’. כבר הכירו אותו כ”ילד קיץ” שבא לחופשות.

אמנון השתלב היטב בבית הספר שלנו בו המסגרת החברתית הייתה לא פחות חשובה מהלימודים והיה פעיל מאוד בחטיבת הבנים.

התגייס ל”גולני”, עבר קורס מ”כים וקורס קצינים. במבצע “קדש” נפצע בגזרת רפיח. במלחמת ששת הימים לחם בגזרות הירדנית והסורית כמ”פ בשריון. ב-1971 שירת שנה בקבע לקח חלק במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן כקצין המבצעים של אוגדה 36 בפיקודו של רפול ובמלחמת לבנון הראשונה בגזרה המערבית. השתחרר בדרגת סגן אלוף.

טרם שחרורו מהצבא הסדיר – התחתן עם תמר. ב-1959 יצאו ללונדון לריכוז פעילות תנועת הנוער “דרור” באנגליה. שם נולדה ב-1961 נופר. ב-1963 נולדה יערה, וב-1970 בת הזקונים, סיגלית.

חייו בבית השיטה היו שזורים בין עבודה בענפי השדה: מספוא, מדגה, וענפי התעשייה: זיתייה ובחר”ם לבין תפקידים ציבוריים.

אמנון נבחר לרכז השירותים הראשון, ולמעשה בנה את התפקיד יש מאין – רואה את צורכי החברים חשובים במידה שווה לאילוצי המוסדות והענפים.

בין לבין נקרא לתפקידים תנועתיים – שנים היה מגויס להכנת העצרת ביום השואה בקיבוץ לוחמי הגטאות. כך כתב אנטק, הלא הוא יצחק צוקרמן, בשנת 1972 עת שכנע את בית השיטה להתעלות ולאשר את גיוסו של אמנון: “למודי ניסיון יודעים אנו שאדם המופקד על ארגון העצרת קובע רמתה, דמותה ורישומה. לא נגזים אם נוסיף, שאמנון גילה יכולת בלתי רגילה באותן השנים שהוא ארגן אצלנו את העצרות. דברים אלה אומרים אנו שלא בפניו ומקצת שבחו”.

למחשוב נחשף בקורס ניהול עסקים ברופין ב-1977. מאז היה שותף ובר סמכא למחשוב הזיתייה, להכנת תוכנות לגיוסי החברים, למקומות הישיבה בסדר פסח ולהקמת “בינה-לי” מפעל להעתקת תוכנות בבית השיטה להעסקת חברות וחברים בשנות התשעים.

לא קלים היו לאמנון השינויים באורחות חיינו בקיבוץ ובמציאות הסובבת בארץ. סדק עמוק ניבע באמונתו ברצח רבין. עם לכתו של לייזר פרבר, שכן וחבר קרוב אבד לו שותף לשיח ולחילופי מחשבות ודעות.

כאדם מעורב, מגויס ומאמין כל ימיו, התקשה למצוא את מקומו, ונחמה שאב מבנותיו, מנכדותיו ומנכדיו.

האסון שפקד את סיגלית עת נהרג בעלה בתאונת דרכים בדרכו אלינו וגופו שבגד – החישו את פרידתו מאיתנו.

נזכור אותך, אמנון, כאחד מבנינו שותף מלא לעשייתנו.

יהי זכרו ברוך