תמר אהוביה – בית השיטה

חיפוש לפי אירוע:

תמר אהוביה
חברה

21.11.1929 – י”ח חשון תר”צ 12.03.2013 – א’ ניסן תשע”ג

תמר נולדה ב 21.11.1929 בירושלים, למשפחת וולפרט, משפחה שומרת מצוות.

שנתיים אחר-כך עברה המשפחה לשכונת נווה-צדק בגבול יפו-תל-אביב ומשם לשכונת נווה שלום הסמוכה. שם נולד אמנון, אחיה של תמר. האב התפרנס מעבודת ניקור, הכשרת בשר לאכילה.

עד גיל 12 למדה תמר בבית ספר דתי לבנות ובגימנסיה “תלפיות”. עקב קשיי פרנסה עברה המשפחה להרצליה ונעזרה לקיומה במשק עזר של ירקות ובעלי-חיים.

בגיל 16 הצטרפה תמר לשורות ההגנה, מעין “גדנע” של הארגון, למורת רוחם של הוריה שהתנגדו לפעולות בשבת. תפקידה היה לצפות לעבור הים מחוף הרצליה ולדווח על בואן של ספינות מעפילים.

למחרת “השבת השחורה”, יוני 1946, עזבה תמר את הבית והתגייסה לפלמ”ח.

כמגוייסת לפלמ”ח עברה תמר מקיבוץ נען לתל-יוסף, ובפרוץ המלחמה שימשה בתפקיד מזכירת פלוגה ב’ של הגדוד החמישי, “הראל”, עימו נטלה חלק פעיל בלחימה אל ירושלים ובתוך העיר עצמה.

את חיים אהוביה התל-יוספי, הוא יוקי, פגשה בקורס מם-כפים ליד קיבוץ דליה. ב- 1950 מקימים השניים משפחה בתל-יוסף.

ב- 1951 נולד עופר, בנם הבכור של תמר ויוקי. שנה לאחר מכן עברה המשפחה עם המפ”מניקים של תל-יוסף לקיבוץ בית השיטה, ששם, כפי שהזהירו הוריו של יוקי, אוכלים חצי ביצה קשה, דג מלוח, ועובדים כל שבת.

בסמוך לכך נשלחה תמר ללימודי גננת ב”אורנים” ופתחה מסלול שליחות של 20 שנה כמורה, מחנכת ומנהלת בית ספר. בשנים אלה נולדו עמיר והדס אחים לעופר. תמר ויוקי אימצו לביתם את ג’ו ריין, אריק דביר, שלמה גלר ואחרים, כבנים לכל דבר.

תוך שירותה במערכת החינוך מילאה תמר תפקידים ציבוריים רבים, כמרכזת חדר-האוכל, כעורכת עיתון “שיטים, כמזכירת חברה, כרכזת ועדת קשישים וועדת השכלה, ואף גוייסה לרכז את המחלקה לעובדים סוציאליים בתנועה הקיבוצית המאוחדת, לאחר שהשלימה לימודי עבודה סוציאלית במכללת רופין. כעובדת סוציאלית שימשה בקיבוצי הסביבה.

תמר, אישה יפה תרתי משמע, גאה ודבקה בעמדותיה, ומקפידה בכבודה, אוהבת פרח ומעשי בישול ומרקחת וקלת כתיבה.

ב- 2008 זיכתה את בית השיטה בקובץ רשמים ומעשיות אותו קראה “מעץ התמר”.

בהיותה בת 53 עברה תמר אירוע מוחי. בהתמודדותה עם המגבלות שנגזרו עליה גייסה תמר את תכונותיה כאישיות לוחמת, חיונית ותאבת יצירה. למעט את אהבת הסריגה לא זנחה ולא ויתרה על דבר משלל פעילויותיה.

ב- 1996 נפטר יוקי. תמו 50 שנה של יחד. גם בהתמודדות זו עמדו לה כוחות הנפש וזקיפות הקומה שבהם ניחנה.

בשנותיה האחרונות כבדו על תמר מגבלות נכותה ודומה היה שנחלשה נכונותה לאחוז בחיים.האישה הגאה, היצירתית והפעלתנית הזו נפרדה מביתה וממשפחתה והיא מותירה שלושה-עשר נכדים ושישה נינים.

למשפחת אהוביה היקרה,

השתתפותי באבלכם על פטירתה של תמר אהוביה ז”ל, אם המשפחה.

כל שנותיה הייתה תמר פעילה בתחומי עשייה חינוכיים וחברתיים בבית-השיטה. חברים רבים שנזקקו לסיוע נתמכו בניסיונה ובחוכמת חייה. מכוח אישיותה נודעה לעמדותיה השפעה כבדת משקל כשמילאה תפקידים ציבוריים מרכזיים.

זוגיותם של תמר ויוקי הייתה יסוד מוּסד בקבוצת התל-יוספים במשך שנים רבות. בנסיעות השבועיות במוצאי שבת לסבים ולסבתות בתל-יוסף עוצבה בילדותנו הפטריוטיות התל-יוספית שלנו – עבודת הכפיים, השורשיוּת באדמת העמק ומורשת הפלמ”ח. בחלוף השנים הִשתקפו ערכים אלה בפרספקטיבה היסטורית – בהבנת התעלוּתם של הורינו, בני דור תש”ח, בשעה הגורלית והמכרעת ביותר בתקומת מדינת ישראל. בהווי התמים והרחוק בתחנות ההמתנה לטנדר – ב’עיגול’, בבית טרומפלדור ובבית הדפוס – מעולם לא דובר על קרבות מלחמת העצמאות ועל קורבן הדמים הכבד. סופרו שם עִדכּוּנים שוטפים מחיי חבריהם של הורינו – תינוקות שנולדו, ענייני משק ועבודה, לימודים, תוכניות. ידענו שתמר הייתה ממלווי השיירות לירושלים הנצורה, אך היא מעולם לא סיפרה על חלקה במערכה. היא גם לא סיפרה על חלקו של יוקי ב’חיות הנגב’. השתיקה הזאת הייתה מעין קוד אריסטוקרטי של מסדר סגור שמי שלא בא בקהלו לא יוכל להבינו.

עד יומה האחרון פעלה תמר לשמירת הקשרים בחוג חבריה – באירוח התכנסויות בלילות שבת, בברכות לשמחות המשפחתיות, במתנת פרחים מגינתה וצנצנות ריבה מעשה ידיה ובנוכחוּתה בשעות הקשות.

משלל פעילויותיה של תמר זכורים לי שני אירועים שנראו לי פורצי דרך בשעתם.

כשקבוצת ‘רימון’ סיימה ללמוד את פרשת בריאת העולם הכינה תמר, מחנכת הכיתה, הצגה על גן עדן. באורח יוצא דופן הורשו ילדי הגן ה’גדולים’ לצפות בהצגה של כיתה ג’. ראיתי מאז לא מעט הצגות תאטרון בכיכוב המעולים בשחקנים באולמות היוּקרתיים ביותר, אבל אף לא אחת מהן הגיעה לקרסוליים של הפקת גן עדן בחורף תשכ”ג בבית האבן הצפוני עם תפאורה מרהיבה מצוירת בגירים צבעוניים על הלוח ויער בראשית מעלי קרטון על קרשים מהנגרייה.

בכיתה ו’ תמר לימדה אותנו טבע, וגייסה אותנו למחקר שערך אמוץ זהבי על הנחליאלים. חולקנו לקבוצות תצפית ברחבי המשק והצטווינו ללכוד נחליאלים לשם טיבּוּעם ולמעקב רב-שנתי. ה’מלכודת’ הוכנה מארגז עץ (‘בוקסה’) שהושען על כפיס מקל קשור לחבל ארוך. מתחת לארגז פיזרנו כופתיות תערובת ושכבנו מוסווים מאחורי חבילת חציר עם קצה החבל ביד. מארבי הנחליאלים מילאו אותנו בגאוות אין-קץ על תרומתנו למדע החלוצי.

נזכור את שירותה הקרבי של תמר בחטיבת הראל בהבקעת הדרך לירושלים הנצורה;

נזכור את תרומתה החינוכית המבורכת של תמר ואת פועלה החברתי;

ויותר מכל נזכור את עשייתה למען רבים שזכו לתמיכתה האנושית.

ניר מן

ניסן תשע”ג * מארס 2013

יהי זכרה ברוך

יהי זכרו ברוך