ט בסיון תר”פ              כ”ו באדר תשמ”ד                                                                         

 

אברהם נולד בעיר לודג’, פולין, להוריו משה ומלכה. אביו, תעשיין טקסטיל, היה ציוני. בגיל 16 נשלח אברהם לארץ ללמוד בבן שמן. בגמר הלימודים היה בין מייסדי קב’ אבוקה שבעמק בית שאן, אחר כך עבר לדגניה. במלחמת העולם השנייה התגייס לבריגדה ושרת ברודוס ובמצריים. אחרי השחרור הצטרף למעלה חמישה בהרי ירושלים, שם עבד במשתלה. במלחמת השחרור השתתף בהגנה על הרדאר. בתום המלחמה נשא לאשה את פאני, ניצולת השואה, שעלתה ארצה עם בתה הקטנה זהבה, שאותה אימץ כבתו. לפאני ואברהם נולדו עוד שלושה ילדים – משה, רוני ובלהה. פאני לא הסתגלה לחיי קיבוץ, והמשפחה עברה לפדויים שבנגב, שם שימש אברהם כמדריך חקלאי לעולים יוצאי תימן. כעבור שנתיים הצטרפו למושב סגולה בחבל לכיש. אברהם עבד מחושך עד חושך, אך התקשה להוציא פרנסה ממשקו. יושרו המופלג לא עמד לו ביחסים הלא חבריים במושב, וכאשר שבר את הרגל התמוטט המשק. המשפחה עברה לאשדוד. תחילה עבד כברזלן בבניין, אחר כך קיבל משרה כגנן ראשי, עבודה שאהב מאד והתמיד בה עשר שנים. בגיל 40 לקה לראשונה בליבו. מאז לא הבריא לגמרי. ב-1978 התקבלו פאני ואברהם לבית השיטה, קיבוצה של זהבה, במעמד של הורים. כאן עבד אברהם בקטפות, כמחסנאי במוסך, ולאחרונה בזיתייה. לקח חלק בחיי החברה והתרבות של בית השיטה, והשתתף בעניין רב בחוגי לימוד שונים. אברהם היה איש צנוע, מסתפק במועט וחרוץ, מסור ומלא אהבה לבני משפחתו.