יחיאל ריימי
חבר
4.1947 4.12.2014
יחיאל נולד בדטרויט במדינת מישיגן בארצות הברית באפריל 1947, אחד מארבעה אחים.
לאחר סיום בית הספר התיכון, בתקופת מלחמת וייטנאם, בחר לשרת בחיל הים האמריקאי על נושאת מטוסים מבין הגדולות בעולם – הסרטוגה, ולא להיות מעורב במלחמת וייטנאם.
חשוב מאוד היה לו – לא להיות עריק ולשרת בצבא.
בסיום שירותו החליט לעלות לישראל בתמיכת הוריו.
בשנת 1970 עלה לארץ, נקלט בקיבוץ נחשולים ואומץ על-ידי משפחת שמחה וחוה כהנא.
לאחר התכתבות של שלושה חדשים עם רותי גורן – נפגשו והחליטו להינשא.
באותה שנה התקבל לחברות בבית השיטה.
ליחיאל ורותי נולדו שלושה ילדים: הבכור – מואב יליד שנת 1977, השני – שחף יליד שנת 1979, והצעירה – נרקיס ילידת שנת 1981.
יחיאל היה קשור לרותי והילדים בכל נימי נפשו. הם טיפחו את משפחתם באהבה ובתשומת לב רבה.
בשנת 1991 נפטרה רותי אחרי מחלה קשה וסבל רב. יחיאל תמך, טיפל ועזר לרותי בכל תקופת מחלתה. מותה היה קשה מנשוא עבורו! מחר יום השנה לפטירתה.
במשך שנות חייו בבית השיטה עבד יחיאל במפעל הקטפות, בזיתייה ובמכבסה.
הוא היה אבא אוהב ומסור לילדיו. כשחלה היה תקופה בבית הפז, וכשהורע מצבו עבר לבית אבות במזרע.
יחיאל נפטר בבית חולים בטבריה, שם שהה תקופה תחת השגחה רפואית צמודה וזכה לביקוריו הרבים של שחף בנו.
נזכור אותך יחיאל, נוח בשלום על משכבך.
בידו הייתה הבחירה
בידו של יחיאל הייתה הבחירה; ולבחור הוא יָדוֹעַ יָדַע.
מכִּבשונו של עולם הוא פילס את דרכו אל מעבה אלמוניותו בבחירה צלוּלה ובצדיקוּת נסתרת.
זהותו האישית עוּצבה בַּיוּרה הרותחת שזִעזעה בשנות ה-60 את ארצות הברית.
בעל כורחו הוא נקלע אל מוקדי הסערה –
אל המחאה האלימה של רובעי השחורים תחת עננת הפיח הנצחית שרבצה על תעשיית הרכב בדטרויט ועל אגמי הקרח הכחולים;
אל תהומות פולמוס וייטנאם שקרע את החברה האמריקאית;
אל תסיסת הקמפוסים;
אל מהפכת הרוק ומאבקי זכויות הפרט.
בעל כורחו הוא גויס למוצב הפיקוד העליון של הצי בכף-לאוויק באיסלנד למעקב אחר נתיבי השיט של הצוללות הגרעיניות הסובייטיות בעיצומה של המלחמה הקרה.
בעל כורחו הוא מונה לרב הראשי בנושאת המטוסים ‘סרטוגה’ על טייסות מפציציה האיסטרטגיים במסעות חובקי תבל מקוונטנה-מוֹבֵּיי בקוּבּה לנִמלי האוקיינוס ההודי וקרן אפריקה.
רק משסיים למלא את חובותיו למולדתו האמריקאית נקרא יחיאל להתייצב אצל צומתי הכרעותיו.
ולבחור, יחיאל, ידע; בחירה מוּדעת ונהירה.
הוא בחר לעלות למדינת ישראל;
וּבחר בַּדרך הקיבוצית ובעבודת כפיים;
ובחירת חייו הגדולה הייתה בחירתו ברותי, ובחירתם המשותפת להקים בצוותא את ביתם המשפחתי.
יחיאל הִשקיע את כל מאודו בעבודת יומו;
בְּאמונה פשוטה הוא דבק באורח החיים הקיבוצי;
ויותר מכל התמסר למשפחתו שבנה עם רותי.
באושר עילאי ובצניעוּת כבוּשה הוא התגאה במואב, שחף ונרקיס – בהישגיהם ובעשייתם.
באהבה טהורה ובמסירוּת אין קץ הקדיש עצמו לרותי בשנותיה הקשות.
בידו של יחיאל הייתה הבחירה; ולבחור הוא יָדוֹעַ יָדַע.
בחירה אמינה ויִשרת דרך;
בחירה מפוכּחת ותמימה;
בחירת לב נאצלת של מי ששורשו יסוד עולם ורוחו אהבת אדם.
ניר מן
יהי זכרו ברוך