חיפוש לפי אירוע:

יפה שרייבמן
חברה

בתמוז תרס”ט ט’ בניסן תשס”ח

7.1908 14.4.2008

יפה נולדה בעיר ברנוביץ’, פולין, היום אוקראינה, להוריה חיים-לב וקוניה שרשבסקי. לשניהם היו אלו נישואים שניים. יפה היתה בתו השביעית של אביה, ובת שנייה לאמה. הוריה לא הספיקו לחיות הרבה זמן יחד, כי לאחר שנה וחצי נפטר האב ממחלת הסרטן והוא בן חמישים ושש, ויפה בת חצי שנה בלבד.

במלחמת העולם הראשונה עזבה האם עם שני הפעוטים לבית אביה שבעיירה ביטן, על גבול גרמניה של אז. האם פתחה מאפייה ללחם ופירנסה לבד את ילדיה. כל אחיה של יפה מצד אביה ברחו לרוסיה והשתקעו בעיר מינסק. יפה זכרה צבאות כובשים, צבאות נסוגים ומעברים ממקום למקום.

באמצע המלחמה חזרו האם ושני ילדיה לבית הסב בעיר ברנוביץ’, עיר גדולה עם חיי תרבות יהודית עשירים במיוחד. בבואם לבית מצאו כי אנשים זרים מתגוררים בו, ובית הסב שרוף.

הם מצאו מקום אחר להתגורר בו ויפה השלימה את לימודיה. ברחוב ובבית-הספר החלו לנבוט גרעיני אנטישמיות ויפה, שהיתה מודעת למצב, החלה מתכוננת לעלייה ארצה. “אני רוצה לתרום לבניית הארץ ולא לקבל ממנה” אמרה יפה.

לאחר שסיימה את התיכון הצטרפה לתנועת “החלוץ”, עברה הכשרה בקיבוץ “שחרייה” שבפולין, ועבדה במפעל לייצור דיקטים. שם פגשה את משה, לימים בעלה. משה הקדים את עלייתו לארץ מחשש שיגייסו אותו לצבא הפולני.

כל משפחתה של יפה נספתה בשואה, מלבד אחותה מצד אביה, ג’ניה.

בשנת 1932, כשהיתה בת עשרים וארבע, עלתה יפה לארץ. היא הגיעה ל”קבוצת החוגים” שהיו מיועדים

למעוז-חיים ברעננה, כדי להגיע ל”מעיין”.

בשנת 1934 עברה ל”מעיין” בידיעה שעומדים להקים מפעל חדש בשם “הסורגים”.

אחרי זמן מה ביקשה יפה שנת חופש והצטרפה למשה שעבד ברחובות. בשנת 1937 הם נישאו.

אחרי החתונה הם עברו למושבה “הדר-רמתיים”, שם נולד חיים, בנם הבכור.

בשנת 1943 חזרה המשפחה לבית-השיטה ונולדו להם שני בנים נוספים – יוסף ויריב.

שנים רבות עבדה יפה בגן-הירק וגם במחסן הבגדים, ב”מועדון לחבר” ומשך שנים רבות בתפירת ווילונות.

היתה מאד פדנטית בתפירה וליוותה את החבר עד שהיה מרוצה. נלחמה על חדר מסודר,

ותמיד הצטערה שאינה יכולה להוריש את המקצוע לדור הבא.

לפני שלוש שנים עברה ל”פזית”, ונהנתה מכל רגע. עד שנתה האחרונה היתה בהירת מחשבה ומתעניינת.

היתה גאה בכל נכדיה וניניה. עקבה בהתמדה בהתפתחותו המוסיקלית של אוהד נכדה.

יפה, אשה חזקה שחיתה במלוא הכרתה עד הרגע האחרון, נפטרה שבעת ימים ושנים והיא בת מאה שנים.

יהי זכרה ברוך.

יפה שריבמן מספרת על עלייתה ארצה

לבית השיטה הגעתי יותר מאוחר. מפני שהיה לי באמצע חופש. ביקשתי חופש לא מוגבל וקיבלתי שבעה חודשים. מה עניין החופש? משה ואני היינו חברים עוד מפינסק. בהכשרה. עבדנו יחד בבית חרושת ללבנים (?). הייתי צריכה לקום מוקדם, בארבע לפנות בוקר. הוא צריך היה להתחיל בשש ואני בחמש. הוא היה קם, בהתחלה היינו הולכים יחד כי זה נורא רחוק והיינו צריכים לעבור ליד (?) קצלה היתה יחד איתי בהכשרה. יחד הגענו לפינסק, וכשפה נגמרה העבודה, חיפשנו עבודה, שלחו אותנו לפינסק. משה היה בקלוסובה, גם שם לא היתה עבודה וגם הוא בא לפינסק. ככה היו מתרוצצים. ואני התחברתי עם משה. היינו חברים. הוא קיבל אישור עליה לפני, הוא היה שנתיים בהכשרה ואני הייתי רק שנה, זה היה אחרי שהעליה היתה סגורה שלוש שנים. מ29-‘ עד 32’ העליה היתה סגורה. אז מהר אישרו את אלה שב33-‘ צריכים ללכת לצבא. אז משה נסע עם קצלה. קצלה היתה הפיקציה שלו. וכשבאתי לארץ בסוף דצמבר 32’, הגעתי כמו כולם לבית עולים. אחר כך בא זה שמחלק את העליה, חבר עין חרוד, שלח אותי לרעננה. מה יש? קצלה ביקשה שתבואי לשם. היינו שמונה בחורות מאותו קיבוץ שחריה. באנו באותה אוניה שאני באתי, במחלקה שלישית, עם מיטות, עם אוכל, עם הכל. אני היחידה – למעלה. על הסיפון. עם הגשם, כמובן עם האוכל היבש, כל הדברים האלה. וקצלה ביקשה כאמור שאבוא לרעננה. היחידה שהלכה לקיבוץ מתוך שמונה הבנות – זו אני. וכך הגעתי לרעננה.

הקליטה היתה לא פשוט. בלי עברית. הם היו צברים. כשביאליק הרצה ושיבץ מילה באידיש התחילו לצעוק לעברו: עברית! עברית!

אבל היה לך את מרים –

אנחנו היינו פולניות. והם היו גרוכובאים, הם היו מיוחסים. היה קיבוץ הכשרה גרוכוב, הוא היה יחידי. בדרך כלל קיבוץ זה היה אזור, ריכוז של כמה מקומות, ומרכז במקום אחד. בעיר שלי היה מרכז של שחריה, גם בברנוביץ היה מרכז של שחריה וגם בווילנה. זה אזורי. והגרוכובאים היו מיוחסים כי היו חקלאים. הכשרה צעירה, עסקו שנתיים בחקלאות, בדומה לבית ספר חקלאי. הם היו המיוחסים של ההכשרה. הם תיכף התחברו עם הסברס, הם ידעו עברית, לא היה לי כל כך טוב, נכנסתי בשבת הראשונה לחדר האוכל שבצריף, 12 חולצות שלי ישבו ליד השולחן. ואני עוד לבשתי את השמלה שאיתה באתי. היו חולצות שהשארתי לעצמי. עד שנקלטתי קצת, ואז עשו אותי למרכזת מכבסה ומכבסת חוץ. הייתי הולכת לפועלים, לוקחת את הכביסה, מסמנת, מכבסים בחוץ, בדוד של חימר. מקוששים גזירי עץ.

ומשה מתי בא?

משה בא לפני. עם קצלה. בגלל שהיה מוכרח לצאת מהר מפולניה. חוץ מזה שהיה שנתיים בהכשרה. אני הייתי רק שנה. משה לא היה ברעננה. הוא עלה לארץ והלך לרמת הכובש.

יהי זכרו ברוך