משה שרייבמן – בית השיטה

חיפוש לפי אירוע:

משה שרייבמן
חבר

ט”ו באדר תרע”ב ט’ באדר ב’ תש”ס

4.3.1912 16.3.2000

משה, בנם שלם אלקה ויוסף שרייבמן, נולד בעיירה קוברין, בלארוס. למשפחה היו חמישה בנים ושתי בנות. האב היה חייט שפרנס בכבוד ובצניעות את משפחתו. בתום מלחמת העולם הראשונה עברה העיירה לשלטון פולני ומצבם של היהודים הורע מאד. הם נושלו מפרנסתם והוטלו עליהם מיסים כבדים. רבים מהם היגרו לארצות-הברית ומיעוטם אף הגיעו לארץ. אחיו הבכור נסע לארה”ב והשני לקובה. שניים מהאחים עלו לארץ ובנו בה את משפחותיהם. את שנות לימודיו הראשונות עשה משה בבית-הספר “תבונה”, שהיה ציוני-דתי. עם סיום לימודיו נכנס לישיבה, אותה עזב לאחר זמן צר והצטרף לתנועת הנוער “פרייהייט”. בגיל שמונה-עשרה יצא להכשרה באחת מפלוגות קיבוץ ההכשרה “קלוסובה” ועבד שם במנסרה. כאשר הסתיימה העבודה במנסרה, נסעו משה וחבריו לחפש עבודה בפינסק, שאם התאחדו עם פלוגה של קיבוץ ההכשרה “שחרייה”, אליה השתייכה יפה. משה ויפה עבדו ביחד בבית-החרושת לדיקטים, ועם הזמן נוצר הקשר האמיץ ביניהם, שנמשך עד היום.

כאשר הגיע משה לגיל הגיוס לצבא הפולני, בשנת 1932, קיבל אישור לעלות ארצה, נישא במהירות בנישואים פיקטיביים למרים גוטמן ז”ל ועלה לארץ. חודש ימים שהה בקיבוץ “הכובש” בכפר-סבא, ולאחר מכן, בהשפעת אחיו, עבר להתגורר ברחובות על מנת להכין את האפשרות להבאת הוריו ארצה. ברחובות עבד משה בבניין והשתייך לתנועת “הבחרות הסוציאליסטית”. מרחובות עבר לעבוד בבניין בחיפה, אך בשנת 1935, כשעלו הוריו ארצה, חזר להתגורר עמם ברחובות. יפה, שאף היא עלתה ארצה בסוף 1932, השתייכה אז ל”קבוצת החוגים”. בשנת 1936 יצאה לחופשה, הצטרפה אל משה ברחובות והשניים נישאו ב-1937.

בתקופת מאורעות 1936-39 היה משה גפיר ושמר בלילות על המושבות נס-ציונה ורחובות. לאחר מכן חזר לעבוד בבניין עד שהגיעה תקופת שפל לענף. משה ויפה עברו להתגורר במושבה הדר ועבדו בפרדס. כל אותו זמן תמכו בהוריו של משה. בשנת 1939 נולד בנם הבכור, חיים.

בשנת 1942, לאחר שהגיע ארצה גם אחיו הצעיר ואביו נפטר, נתמכה האם על ידי כל המשפחה, מצב שאפשר למשה ויפה לחזור לקיבוצה של יפה – בית-השיטה. כאן נולדו ילדיהם יוסי ויריב. עם הזמן התברר שיוסי היה אוטיסט והיה צורך לאשפזו במוסד מתאים. משה ויפה ליוו אותו באהבה ובדאגה רבה עד שנפטר בשנת 1987. בבית השיטה עבד משה ברפת ובחצרנות, למד את מקצוע האינסטלציה ועסק בו עד שנפצע בידו ואז פנה לעסוק בהדרכה והוראת עברית לקבוצת נוער עולה. בראשית שנות החמישים, כשהיה גל עלייה גדול מפולין, היה משה בוועדת קליטה ולאחר מכן עבד בהוצאת הספרים של הקיבוץ המאוחד.

לאחר שנת עזרה לקיבוץ נווה-אור עבד לעבוד בזיתייה. כאשר חלה ירידה במצב בריאותו וכוחותיו עזבוהו, עבר לעבוד בבית-הפיקוס ולהתגורר בבית-הפז. בבית הפז שהה עד ליומו האחרון, בטיפולו המסור של הצוות. משה זכה למשפחה גדולה ויפה, בנים ונכדים.

בן שמונים ושמונה שנים נפטר.

יהי זכרו ברוך