כשעלתה אמא ב1935 ארצה והגיעה אל מעין חרוד, נשאה עימה רכוש פרטי – ספר תנ”ך עם הקדשה מידיד בעמוד הפנימי האחרון, שכתב לה את דברי רות לנעמי בפרק א פסוק ט”ז:

כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין–עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.  יז בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר….

בשנים האחרונות לחייה נהגנו לטייל בשבתות ואחד המקומות בהם אהבנו לעצור וממנו להביט אל הנוף הנשקף, הוא תצפית הברקן, שעל הגלבוע, ממנה רואים את עמק חרוד ובו בית השיטה.

סיפורי התנ”ך וסיפור עליתם של הורי אל הארץ ואל המעין – מעין חרוד, התגבשו בי למילים הבאות:

מעמק בית שאן בואך מגידו / איציק ארד.

ללכת, ללכת בדרך המלך

מעמק בית שאן בואך מגידו,

גלבוע מביט אל מירון ומעבר

קורץ אל חרמון המשליג אל מולו.

למטה בעמק זורם לו בשקט

מָעֳין עין–חרוד החורץ לו דרכו,

גבעת המורה אל תבור אז לוחשת,

כרמל, מוּחרקה ניצבים על גבולו.

גדעון מן העין בשלש מאות איש

אל שונֶם הנמה הוא קרב מִפְאָתָה

ובראש האשמורת ניפץ והרעיש

הוא רדף עמלק עד לבית השיטה.

אל עין–דור התגנב להחיות את שמואל –

שאול שפחד מפלישתים טרם קרב,

על גלבוע למד שגם בנו יונתן אל

מותו–טרם עת, משביליו לא יָשַב.

אחאב ואיזבל בכרם נגזל

אז ישבו ללגום יין בעין יזרעאל,

ממול אליהו ונביאיו של הבעל

הִגְשִימוּ דָמים וּגשמים בִּרְצוֹת אל.

זה נוף אבותי שחלמו אז הורי,

את נוף ילדותי הם הגשימו בדם,

חולמים צעירים עם תנ“ך וטוריה

אל נוף בראשית הם תקעו יתדם.

ללכת, ללכת בדרך המלך,

בערש מולדת, ברחם אבות.

הורי שילדוני לאורך הדרך,

עודם מהלכים כאן, בארץ הזאת.

שלום לעפרך, אמא.

 יצחק ארד – בנך