בתיה גבתי טומרקין
חברה

18.04.1916        ט”ו ניסן תרע”ו                        15.02.2012       כ”ב שבט תשע”ב                 

בתיה נולדה בלייפציג גרמניה ב1916, בדיוק באמצע מלה”ע ה-1 .

לבתיה היו 6 אחיות. האח הבכור נפטר כתינוק בגיל שבועיים. אחות נוספת נפטרה מדיפטריה בגיל שבע. הן נשארו 6.

למשפחה היתה חנות מכולת. המצב הכלכלי של המשפחה היה לא קל, וכל הבנות הורגלו לקחת חלק בעבודות הבית ובחנות. למרות הקושי הכלכלי, כל הבנות למדו בבית הספר היהודי שבעיר, בהנהלתו של ד”ר קרליבך. אחרי כתה ז’ עברו ללמוד בבי”ס מקצועי לנשים. בתיה למדה במגמה למסחר, עד גיל 16. על לימודים אלה אמרה בתיה: את כל המיומנויות לחמישים שנות המקצוע שלי רכשתי בשלוש שנים אלה.

ועוד סיפרה בתיה: הפכנו למושג בעיר – “בנות טומרקין”. הוזכרנו כדוגמא: תתנהגו כבנות טומרקין! הן לומדות. הן עוזרות להוריהן!

הבית היה מסורתי, לא דתי. שמרו על חלק מהמנהגים, על מטבח כשר. ההורים היו ליברלים בעמדותיהם.

כבר מגיל צעיר התבססו עמדותיהן הפוליטיות של הבנות בכיוון שמאל, בעיקר בהשפעת הדודים, אחיו ואחותו של אבא, שהיו קומוניסטים.

בדרך מקרית, ע”י חברה של אחותה, הגיעה בתיה לתנועת נוער ציונית והצטרפה אליה בגיל 10 -11 , למרות שהבית לא היה ציוני כלל. התנועה פתחה לה אופקים. היא התחילה להדריך בגיל צעיר, והיתה פעילה ומעורבת. זאת היתה תקופה משמעותית ומכוננת בחייה של בתיה, והובילה אותה בכיוון של עלייה.

בשנת 33 ‘ עם עליית השלטון הנאצי, היא מחליטה לצאת להכשרה חקלאית ומופנית להמבורג. שם היא לומדת לעבוד במשתלה.

ב-1934 בתיה עולה ארצה במסגרת מכסות הסרטיפיקטים שניתנו ע”י הבריטים, ומגיעה לקבוצת החוגים במעיין חרוד. היא עברה משבר הסתגלות קשה לחיים בקבוצה, ולמתח שבין ה”חוגיסטים” לבין העולים מגרמניה. היו אפילו מחשבות עזיבה. אך לאחר זמן החלה להשתלב ולהרגיש בבית.

ב-39 ‘ זכתה בתיה להביא ארצה את הוריה בעזרת מכסת סרטיפיקטים שחולקו לישובים. ההורים הגיעו לבית השיטה וגרו בה, מתוך השלמה עם צורת חיים מוזרה זו, עד מותם בשנות החמישים. הם אף זכו לנכדה.

ב -46 ‘ נשלחה למחנות העקורים בגרמניה, במסגרת המוסד לעלייה ב’. היא עבדה עם ילדים במחנה ליד מינכן ולאחר מכן בצרפת. היא נקלעה שם להרבה מצבים מסוכנים ולא נעימים מעצם העובדה שזו היתה פעילות בלתי לגלית. כשסיפרה על כך לאחר שנים אמרה: “אוכל לומר שאני מאושרת שזכיתי לקחת חלק בשליחות זו, על אף התנאים הקשים, המתח הרב והמצבים המסובכים אליהם נקלעתי. המפגש עם שארית הפליטה העשיר אותי והוסיף לי הרבה להבנת התקופה הזאת”

את חיים גבתי פגשה בתיה כמה שנים קודם לכן כשעבדה במזכירות הקיבוץ המאוחד בת”א. כשחזרה מאירופה התחדשו היחסים והתחזקו. ב1951 נולדה בתם רות.

בתיה נכנסה לעבוד בהנהלת החשבונות בקיבוץ והתמידה בכך עשרות שנים. היא הצליחה ללמוד להשתמש במחשב והמשיכה לעבוד עד זיקנה ושיבה. בשנים האחרונות הצטרפה ל”בית הפיקוס” ועבדה באריגת שטיחים.

בתיה זכתה למשפחה שהלכה וגדלה, ואשר היתה קשובה לה ולצרכיה ועטפה אותה בתשומת לב ואהבה.

בחודשים האחרונים עברה לגור בבית הפ”ז וזכתה לטיפול מסור ולביקורים תכופים של בני משפחתה הגדולה. היא נפטרה בשיבה טובה.

יהי זיכרה ברוך.

יהי זכרו ברוך