חנה בלכר – בית השיטה

חיפוש לפי אירוע:

חנה בלכר
חברה

א’ בתמוז תרע”ב כ”ז בתשרי תשס”ה

12.6.1912 12.10.2004

חנה, בתם של פנחס וציפורה, נולדה בעיר סאנוק, גליציה. בית הוריה היה בית יהודי דתי, ספוג תורה ולימודי קודש. אביה לימד ב”חדר” שהתנהל בביתם. עסק גם כמוהל ללא תשלום. היה איש ברוך כשרונות ובין היתר עסק גם בציור. אמה עבדה בהתנדבות למען נזקקים ומוכי גורל. מכל הילדים שנולדו להוריה נותרה לה רק אחות אחת בשם מלכה, הגדולה ממנה בעשר שנים. מאוחר יותר היא ובני משפחתה ניספו בשואה. המשפחה חיתה בדוחק רב. בהיותה נערה החליטה חנה לעזוב את הבית ולעבור לעיר קרקוב, למרות התנגדותה הקשה של אמה. בקרקוב עבדה בחנות לממכר גלידה ולאחר מכן כקופאית בבית-קפה. שני הוריה נפטרו בהפרש של שנה וחצי בעודה נערה. חנה הצטרפה לתנועת “פרייהייט”, אשר דאגה ליציאתה המהירה להכשרה בלבוב. משם עברה לנוביסץ’ לנהל את מטבח הפלוגה. בשנת 1934 אושרה עלייתה ארצה ובפברואר של אותה שנה הגיעה באוניה “פולוניה” לחיפה. עם הגעתה לארץ היתה משימתה הראשונה של חנה להרוויח כסף כדי להקים מצבות על קברי ההורים, אשר היו עדיין ללא מצבות. היא עבדה במשך חמישה חודשים במסעדת פועלים וגם כיבסה עבורם. כך אספה פרוטה לפרוטה ושלחה את הכסף לאחותה שנשארה בפולין, ואכן המצבות הוקמו. כשסיימה את חובתה הגדולה הלכה לקיבוץ-תל-יוסף. בתל-יוסף עבדה כחמש שנים ברפת ואחר-כך עוד שנתיים במטבח. בסוף תקופה זו הכירה את שימק’ה שהגיע לתל-יוסף עם בנו הקטן אלי. לשימק’ה היו מכרים בבית-השיטה שהמליצו לו לעבור לכאן. בשנת 1940 עברו חנה ושימק’ה עם אלי לבית-השיטה וכאן הקימו את משפחתם ונכנסו לגור באוהל. חנה התקבלה בשמחה לעבוד במטבח של בית-השיטה והמשוב החיובי שקיבלה על תבשיליה, עזר לה להתגבר על העבודה הפיזית הקשה, בתנאים מאד פרימיטיביים, שאיתם התמודדה גם כשכבר היתה בחודשים האחרונים להריונה הראשון. בהפרשים של שלוש שנים בין ילד לילד, נולדו ארבעת ילדיה של חנה: פנחס, יעקב, ישראל וציפי וביחד עם אלי, אחיהם הבכור, גדלו באווירה חמה ואוהבת בביתם הצנוע של חנה ושימק’ה. בשנת 1948 נענתה חנה להצעת המזכיר להתגייס למטבח במחנה גדעון עם עוד שתי חברות. חנה היתה בהריון עם ישראל, אך העלימה את הריונה על מנת שתוכל לעבוד שם. המטבח במחנה היה ללא תנאים מינימליים והתחבורה לשם לא היתה מסודרת. בסוף כל יוסם עשתה חנה מאמצים להגיע הביתה אל ילדיה הקטנים. למרות הקשיים הרגישה חנה סיפוק רב מעבודתה עבור החיילים ובכך הרגישה שהיא תורמת רבות. כשמלחמת השחרור הסתיימה, סיימה חנה את עבודתה במחנה גדעון. בשנת 1969 נפטר שימק’ה לאחר מחלה קשה. בנובמבר 1989 נהרג בנה הבכור פנחס בתאונת דרכים. במשך השנים עבדה חנה בבישול בדיאטה ואחר כך במטבח הכשר שהוקם לצורכי הורי החברים, לשביעות רצונם הרבה. היא המשיכה לעבוד במטבח ובחדר האוכל עד הגיעה לגיל שמונים וחמש. חנה אהבה לקרוא ספרים ועיתונים, עבודות יד, ולצפות בטלויזיה בתוכניות אקטואליה והיתה מעורה בקורה בארץ. לפני כשלוש שנים סבלה חנה מקשיי נשימה ונכנסה לפזית. בחודש האחרון התדרדר מצבה והיא הועברה לבית הפז. בגיל תשעים ושתיים נותק פתיל חייה.

יהי זכרה ברוך.

יהי זכרו ברוך