ט’ בכסלו תרע”ו                   י”ט בכסלו תשנ”ג

16.11.1916                        14.12.1992

לאה נולדה בפתח-תקוה, הוריה אריה ורחל. בכורת משפחה. סבה, בןלמשפחה אמידה ברומניה, עלה ארצה לבדו בגיל13. אביה היה פועל דפוס בירושלים, יצא לפתח-תקוה, עבד בחקלאות, פתח חנות מכולת ושוב חזר לעבודת הדפוס. אמה, באה כתינוקת עם משפחתה מרוסיה. לאה גדלה בבית דתי-ציוני לתוך מציאות כלכלית מעיקה. כבר בגיל צעיר נאלצה להפסיק את לימודיה לזמן מה ולעזור בחנות. עזרה לאמה במשק בית ובגידול הילדים, עבדה בפרדסים ובאריזה. היא הצטרפה לתנועת “הצופים” – לימים “הנוער העובד”. פלוגות החלוצים שבפתח-תקוה שישבו בהמתנה להתיישבות, קסמו לה.

ב-1936 יצאה להכשרה בקיבוץ אפיקים, אז עדיין בחצר כנרת, משם לקבוצת “החוגים” ליד המעיין. רק בבית-השיטה הצטרף אליה ידידה מילדות, שלום, והם הקימו משפחתם כאן. נולדו להם תמר, הדס, דגנית ועובד. לאה פועלת וותיקה ומנוסה עבדה גם באריזה, בגן-ירק, ובעונה היתה נודדת עם המכוורת לפתח-תקוה, עבדה במטבח ושנים רבות במכונת הקילופים.

לאה דרשה הרבה מעצמה ומאחרים, לעיתים הדבר הביא אותה להתנגשות עם סביבתה. יחד עם זה, תמיד מוכנה לעזור ולתת לחיילים, לבודדים, לנצרכים במתן בסתר, באפייה ובדאגה. התמסרה למשפחתה, ושעות פנאי רבות השקיעה בטיפוח גינתה מסביב לביתה. למרות גילה המשיכה לעמול עד יומה האחרון. לאה היתה שלמה עם רעיון הקיבוץ, קנאית בשמירה על ערכיו ומוכנה תמיד ללחום עליהם. מוקפת משפחה גדולה, שותפה נאמנה לאסיפות, לא נלאית מלשאול שאילתות בלשונה המקורית המתובלת בהומור ובסיפורים מן העבר.

לאה נפטרה לפתע, ממש בתוך העבודה, כפי שחלה כל חייה, והיא בת שבעים ושבע.