נעים צורף
חבר

י’ תשרי תרפ”א                      ב’ תשרי תשמ”ז 

22.9.1920                          26.8.1987                                                                

נעים נולד בבצרה, עיראק, להוריו יעקב וג’וג’יה. אביו היה צורף זהב והיתה לו גם חנות. המשפחה גרה בבית גדול, מוקף פרדסים וכרמים שעובדו על ידי ערבים. אורח החיים היה מסורתי. בבית היו שלושה-עשר ילדים. נעים, הבכור, דאג לאחיו. הוא למד בבית ספר יסודי ואחרי שסיים את הלימודים הלך לעבוד בחנות לצרכי חשמל. תחילה עסק בשליחויות, אחר כך היה עוזר בעבודות חשמלאות. עוד בילדותו, כשלמד בבית הספר היהודי ששכן בשכונה ערבית, נתקל ביחס עוין של ערבים. הוא הצטרף לתנועה הציונית ובגיל שלושים, ב-1950, עם העלייה הגדולה מעיראק, עלה ארצה באופן בלתי לגלי, דרך פרס. גם שאר בני משפחתו הגיעו לארץ. נעים נשלח לנווה-אור, קיבוץ שנוסד על-ידי גרעין עולי עיראק, אך לא מצא שם את מקומו. הוא ניסה להיקלט בקיבוצים אחרים, בחפצי-בה פגש את שולמית ואיתה עבר לבית-השיטה.

יחד בנו כאן את ביתם. נולדו להם רבקה, בני, מרים ונורית. רוב שנותיו עבד נעים במטבח וסביבתו. היה משכים קום להדליק את הקיטור, מביא ומוציא, חילק קרח ושנים רבות היה מופקד על הלחם, פריסתו, חלוקתו ושמירתו. את מלאכתו עשה בנאמנות. נעים היה מסור למאוד לשולמית ולילדיו, שמר על קשר עם משפחתו הענפה, התעניין בנעשה סביבו והיה מוכן לעזור לחברים. בתקופת חייו האחרונה לקה בבריאותו. נעים נפטר לפתע, בן שישים ושש משבץ לב.

יהי זכרו ברוך