רינה בן מאיר
חברה
ז’ בשבט תרפ”ט כ”ד בחשון תשס”ד
18.1.1929 19.11.2003
רינה, בת למשפחת לנדאו, נולדה בעיר צ’רנוביץ’, בירת מחוז בוקובינה, רומניה.
רינה בת יחידה להוריה. משפחתה היתה מתבוללת ואמידה. הוריה דוברי גרמנית, דור ראשון מתבולל, נצר למשפחות אדוקות מאד. אביה היה סוכן ביטוח. רינה בילתה בחגים בבית סבה שהיה נשיא “מזרחי” ברומניה. בהיותה בת שמונה נפרדו הוריה. רינה עברה לפנימיה הגדולה של הנזירות בכנסיית נוטר-דאם-דה-סיון בבוקרשט. בחופשות היתה מגיעה לבית הוריה בצ’רנוביץ’. מדי שבוע באה למיסה בכנסיה, אך שמרה לא להצטלב ולא לענוד את הצלב. בקיץ 1940 בילתה את חופשתה בבית הוריה וכאשר הצבא הסובייטי כבש את העיר הפכו בני המשפחה ורינה איתם לתושבי ברית-המועצות. בשנת 1941 פתח הצבא הגרמני במתקפה על ברית-המועצות. המשפחה נדדה מביתה והגיעה לגטו. אביה שלח את רינה תמורת כסף רב לבוקרשט בשנית. יחסן של הנזירות אליה לא השתנה, אך היא נאלצה עכשיו לענוד את הצלב. אביה ואשתו השנייה עברו לבוקרשט והם נפגשו. שמונה שנים למדה רינה בפנימיית הכנסיה. בתום המלחמה עברה עם אביה לטרנסילבניה, שם למדה בבית-ספר תיכון רגיל ואחר-כך למדה בטכניון בבוקרשט כימיה.
אמה עלתה ארצה בשנת 1950. רינה עלתה ארצה עם קבוצת סטודנטים בשנת 1951. רינה הגיעה לעתלית למחנה המעבר לעולים. משם הגיעה אל אמה לבית-העולים באבו-כביש. שם חיו בצפיפות שבעה אנשים בחדר אחד.
רינה עבדה בחברת מוניות ולמדה עברית בערב. בסתיו התקבלה לקורס מדידות ופגשה את דיצי. דיצי הביא את רינה לבית-השיטה. היא לא רצתה לחיות בקיבוץ, אך האהבה ניצחה. את חתונתם ערכו בני הזוג בתל-יוסף.
בבית-השיטה נולדו ילדיהם רמון, גלית ורועי. תחילה עבדה רינה בבתי-הילדים, ריכזה את חדר-האוכל. משך השנים היתה בוועדת השכלה, ליווי סטודנטים בהנהלת-חשבונות, בליווי נושא המשקפיים, היתה סדרנית עבודה. בשנים 1960-63 עבדה רינה כמודדת במשרד החקלאות בעפולה. אחר-כך עבדה כעשרים וחמש שנים בהנהלת-חשבונות בבית-השיטה.
בשנת 1978 חלתה בסרטן, עברה טיפולים והבריאה. לאחר תשע שנים שוב פרצה המחלה. מאז היתה לה מלחמה מתמשכת נגד המחלה, כשכל הזמן דיצי תומך. בשנה האחרונה חלה התדרדרות במצב בריאותה. ביומיים האחרונים איבדה את הכרתה, התעוררה כדי להיפרד מבניה ונכדיה. השאירה אחריה משפחה גדולה, שלושה בנים ושבעה נכדים ובגיל שבעים וארבע נפטרה.
יהי זכרה ברוך.
יהי זכרו ברוך