אליעזר (לייזר) פרבר

חיפוש לפי אירוע:

נפטר פעולות איבה חלל צה"ל נפטרים (כללי)

אליעזר (לייזר) פרבר
חבר

6.10.1935 ט’ בתשרי תרצ”ו

28.7.2014 א באב תשע”ד

לייזר, בנם של ויטה ומנחם פרבר, נולד בירושלים בערב יום כיפור בשנת 1935.

אח בכור לגידי ושרל’ה,

לייזר היה דור רביעי למנדל רנד שהגיע לירושלים מגליציה ובנה את שכונת “בתי רנד” .

את לימודיו החל בבית ספר “תחכמוני” ואחר כך בגימנסיה העברית והשלים אותם בבית-השיטה בקבוצת “אלון”.

בר המצווה של לייזר התקיימה בתקופת המצור על ירושלים,

את מלחמת השחרור עבר כנער בירושלים הנצורה ובזכרונותיו הדי הפיצוצים, ההרוגים והמחסור במים ואוכל.

לאחר מלחמת השחרור הצטרף לייזר עם קבוצה גדולה מחבריו ל”מחנות העולים” וזאת על רקע רעיוני. במסגרת התנועה הם החליטו לעבור לקיבוץ בית השיטה,

את ביה”ס סיים עם קבוצת אלון ושירת בצבא במסגרת הנח”ל, הדריך את מקצועות חיל הרגלים בקורס קציני רפואה.

בבית השיטה שימש שנים רבות כרב”ש, רכז ביטחון שוטף.

לייזר וגליה נישאו בשנת 1962 ונולדו פה ילדיהם – עידו, מרוה, הגר, עומרי ונעמה.

משפחה גדולה ומלוכדת התומכת אחד בשני.

לייזר, לצד היותו רב”ש עבד בעבודות שונות במשק וזכור כמחסנאי של חרושת מתכת עד יציאתו לגמלאות,והיה פעיל מבחינה חברתית.

לייזר היה אדם עם לב פתוח ורגיש למצוקות האדם. ליווה חברים במצוקותיהם והיה פתוח לתת יד עוזרת לחלש.

את זמנו הקדיש עם גליה לפעילות חברתית, הם הרבו ללמוד יהדות חילונית ולהרחיב את אופקיהם, אוהבי תרבות וספר.

גם בתקופת מחלתו של לייזר משכו וסחבו את מועדון יום ב’ על כתפיהם.

חודשי חייו האחרונים של לייזר היו קשים לו ולמשפחתו. הם ליוו אותו עד יומו האחרון במסירות ובאהבה.

לייזר,בעלי לחיים

52 שנה של חיים משותפים מגיעים היום לקיצם.

אנחנו שותפים בכל בגידול הילדים ובשטחי ההתעניינות, חברים של אמת.

לומדים, מבלים, מנסים תמיד להקל אחד על השני במשברי החיים.

נתת לי את החופש והתמיכה לצאת ולהיות מעורבת בחיי המשק.

ב-11 השנים האחרונות, ביוזמתך, נסענו מדי שבוע ללימודים ב”בינה” באפעל, להרחבת האופקים ביהדות. בסוף כל יום לימודים בילינו עם הנכדים, דבר שתרם להעמקת הקשרים ההדוקים של משפחתנו. במשך עשרות שנים ליוינו ביוזמתך את יענקל’ה הורביץ שהשתלב במשפחתנו. טיפלת בו כחבר וכבן משפחה, , ליוית אותו בשמחות בקשיים ובמכאובים.

גם כשהחלה בריאותך להתדרדר לא ויתרת על הטיפול בו.

יענקל’ה כמו הרגיש את היעדרך והסתלק מאיתנו לפני מספר חודשים בהצטרפות מקרים מצמררת.

בשנים האחרונות לקחנו על עצמנו את הפעלת מועדון יום ב’, מפגש שבועי לותיקי הקיבוץ. התגייסת למשימה בנחישות והתמדה, דאגת לכל חבר מועדון בדבקות מעוררת הערכה. אני ממשיכה בהפעלת המועדון גם בהעדרך, על אף הקושי.

אתה אדם שנקרא לעזרה בכל עת ויעידו על כך חברייך הרבים שדאגו לסייע לי בעת אישפוזך ככל יכולתם.

קשה לי הפרידה מאוד, בשנה האחרונה בה בריאותך התדרדרה.

כל כך הרבה דברים שעשינו יחד אני נאלצת כעת ללמוד לעשות לבד, בעצמי. אתה חסר לי, לייזר, והכאב גדול.

גידלנו יחד משפחה מלוכדת ותומכת, 5 ילדים ו-7 נכדים חתנים וכלות שדואגים לי בהעדרך. בכולם יש משהו ממך ומדרכך התומכת בסביבה.

תמיד הם אומרים “אני הבן של לייזר” בגאווה.

אשמור על זיכרך ורוחך בליבי לנצח. אוהבת, גליה

אבא

אבא, נולדת בערב יום כיפור ועזבת את העולם הזה בראש חודש אב.

אני לא צריכה לספר לכל מי שנמצא כאן עכשיו שהיית צדיק.

נתת כל חייך בלי לצפות לתמורה, ולא משנה כמה אמרנו ורגזנו שצריך לדאוג גם לעצמך.אתה טיפוס מיוחד, לא שגרתי, כזה שלא פוגשים כל יום. בעל טמפרמנט מיוחד.

מירושלמי שורשי מלא חוויות ילדות שלא נשכחות הפכת לקיבוצניק בכל רמ”ח איבריו והאמנת בכוחה של החברה. “אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד” היה יותר מרק ביטוי עבורך. ממש דרך חיים. איש שיח וסיפור עסיסי, בעל יכולת הקשבה גם מעבר למילים. שמח ומשמח. רגיש.

אתה חברותי וחברתי, מכיר המון אנשים בכל מקום ומשאיר חותמך בלבבות, בעל ידע רחב בכל נושא וזיכרון מצוין, יכולת למידה והעמקה על אף שלא למדת באקדמיה מעולם. אהבת את היהדות בכל ליבך ולא יכולת לסבול את עסקני הדת שלטעמך הרחיקו ממנה רבים וטובים ובהם אתה. אתה לוחם צדק ודעתן, לעיתים לא חוסך מנת לשונך החדה. היה לך עור דק ועדין ועל אף החזות הגדולה, לקחת הכל ללב ולא תמיד השכלת לשים את החומות הדרושות בינך לבין הסביבה.

השארת בעולם הזה הרבה אנשים שמעריכים את רוחב ליבך, ילדים ונכדים שהרגישות החברתית והסביבתית היא חלק בלתי נפרד מזהותם ותלווה אותנו כזיכרון מתוק שלך לנצח.

זוכרים אותך חי ופעיל, מקדיש את כולך לקשר עם הנכדים, מרחיב את אופקיהם, מתרגש איתם בכל הישג, רגשי ומתרגש מחוויית הסבאות ממש כילד. טיילת איתם, סיפרת סיפורים, שרת להם וציירת, לימדת אותם מילים חדשות, זיהית איתם פרחים ובעלי חיים והנחלת דרך ארץ.

התעקשת בתוקף לקבוע מפגשים של המשפחה כולה, עם האחים שלך, של אימא וכל בני הדודים שלנו. הלכידות המשפחתית הייתה חשובה לך מאוד. “תקבעו מפגש וכולם יבואו”. והם באו.

עזבת אותנו לאחר תקופה לא קצרה של נוכחות-נפקדות. תקופה לא קלה גם לך וגם לנו. חברייך הרבים דאגו לך ודרשו בשלומך ללא הרף. קיוינו שאתה לא מבין מה שקרה ולא יכולנו להרפות ממך. על אף ההכנה הארוכה לפרידה, כשמגיע הרגע זה מאוד לא קל.

אני אוהבת אותך אבא, וכבר עכשיו מתגעגעת לדאגה הבלתי פוסקת שלך, לעצות, לידע הכללי בכל תחום, לחום האנושי שלך. לאבא שלי.

תנוח אבא, מגיעה לך מנוחה. נעמה

אלי אחי הגדול,

כבר שנה שאנחנו בקשר חד צדדי. היום הכול הסתיים. חששנו שכך יקרה אבל לא איבדנו את התקווה. סבתא רבקה הייתה אומרת על זה . באידיש ,מענטש טראכט און גוט לאכט”. לאמור האדם חושב ומתכנן ומישהו למעלה צוחק.

היום ראש חודש אב בו מתחילים ימי האבל הלאומי על חורבן עצמאות העם .אנחנו מתחילים את האבל על אובדן אהוב ליבנו.

לו הייתי צריך לבחור אח לפי הזמנה . הייתי בוחר בך ,ללא ספק. קיבלתי אותך במתנה , הצליח לי.

היה לי אח גדול עם לב ענק, אח שכולו נתינה והתחשבות בזולת ; היה לי עם מי להחליף דיעות ולהעביר חוויות , עם מי לשיר , לטייל ובעיקר על מי לסמוך בעת הצורך. דיברנו בלשון אחת ” ירושלמית” ולמרות השנים הרבות בהן גרת בקיבוץ, אף אחד לא יכול היה לרדת לעומק החוויות והזכרונות המשותפים מהבית , גם אם לא כולם היו פשוטים. היית איש משפחה למופת וסבא מזן נדיר.

בענייני יהדות חלקנו חוויות עבר משותפות וראינו עין בעין את זהותנו היהודית ואת יחסנו העמוק למסורת אבותינו.

בשנה האחרונה היה לי המון לספר לך על תולדות המשפחה שלנו מצד אבא.

אבא לא הרבה לספר על הסבא שלנו -לזר – שעל שמו אתה קרוי, גם ובעיקר משום שלא ידע הרבה. בעזרת פלאי האינטרנט אני יכול לספר לך שהוא נולד ברוסיה הלבנה במקום הקרוי פיישקוב וגר בלודז’ רק כאשר חזר מארץ ישראל.

גיליתי פרטים על הסבא רבא שלנו ועל עוד כמה דודים ודודות שמעולם לא שמענו את שמם. אני בטוח שבנושא המשפחה , היינו מגיעים יחדיו לדורות עתיקים.

גליה ,עידו ,מרווה, הגר, נעמה ועומרי הנכדים והנכדות, כולנו איבדנו היום אדם יקר אהוב וטוב לב מעין כמוהו . נספוד לו ונתאבל עליו באהבה אין קץ וזכרונו ומעשיו ילוו אותנו עד העולם.

אחי הגדול אתה חסר לי מאד.

ירושלים 28.7.14

לייזר, שנה למותו חודש אב יולי 2015

“טוב שיש לנו לייזר”, אמרה וחזרה על משפט זה לוצי, בשיחה בינינו , זמן קצר לפני מותה.

-רק אתו הייתי מוכנה לעשות את מסעותיי הארוכות, המעייפות, לסנדלר המיוחד בתל- אביב. רק סנדלר זה תפר נעליים מותאמות לרגליי. רק ללייזר היה אורך הרוח ללוות, בהומור, ולקבל אדם מתוח כמוני.

רבים מסכימים עם דברים אלה ואני אומרת, שאישיותו של לייזר הוסיפה לחברתנו צבע בגוונים המיוחדים.

אהבתי את פשטותו, את הופעתו יחף במועדון, בקיץ. את סיפוריו הירושלמיים, את הכנסת האורחים שלו, את הסבא האוהב שבו, את תשומת לבו לאנשים הזקוקים לכך. במיוחד אהבתי את הנסיעות לרופא, אם הוזמנתי לבדיקה לבית שאן או עפולה. הוא ישר שאל אותי, אם יש צורך “לסדר” משהו, בשוק, בבנק, אצל האופה, בבית המרקחת, אצל אופטיקאי. עד שחיכיתי לטורי, הוא כבר הספיק “עולם ומלואו”, וגם לחזור ולפתור תשבץ , לספר מאוצר סיפורי ירושלים או על חידושים אחרונים בשיעורים באפעל, במרכז “בינה”, או בגבע, בשיעורי יהדות, או בעין חרוד ,בשעות מוקדשות לספרות. לייזר היה תלמיד חכם אוהב את תלמודו. יכולתי לתאר אותו יושב בבית המדרש ומוסיף מסיפוריו וניסיונותיו האישיים “ומאיר נרדמים”…. אם צריך גם השמיע ניגון חסידי, בעריכת תכנית לחג במועדון.

יש לי שתי שמלות שיש אתן סיפור לייזרי: קיבלתי שמלה במתנה, יפה בעיניי, אלא שהייתה קצרה מדי, חשפה את ברכיי. לקחתי אותה לבית שאן, למצוא דרך להארכתה. לייזר לקח אותי ישר לחנות קטנה, פינתית, עמוסה, חשוכה, ובקשנו תחרה להארכתה. בעלת החנות הורידה מיד חבילות רבות של תחרה, שיכולה להתאים לצבע השמלה. לייזר הצביע בן רגע על אחת מהחבילות: זהו זה, הוא אמר. בעלת החנות הסתכלה עלי במבט שואל ואולי גם אמרה: ואת? לייזר הרים את קולו ואמר: מה את חושבת , שהייתי מצביע על צבע זה לולי חשבתי שהוא מתאים לה?

וסיפור השמלה השנייה: נדמה היה לי שחסר לי חלוק, ובביקור אצל רופא עיניים, דיברתי על כך עם לייזר. –

– יש לי בדיוק המקום שיתאים לך: הוא לקח אותי שוב לחנות קטנה ודחוסה של יהודי דתי , דובר אידיש, וקבלת הפנים שלו את לייזר העידה על היכרות חמה ביניהם. הסבר קצר וקולבים לבושי חלוקים נערמים בין כיסא קטן ושולחן המכירה. אני מחטטת שתי דקות. מוציאה שמלות סגולות- אדומות וכחולות. אני שואלת אותו ,נו? מה לבחור, והוא בהחלטיות מידית: סגול אדום.

5 דקות ואנו בדרך לבית השיטה עם. שתי השמלות משמשות אותי כבר שנים טובות.

שורי מיינרט

5 שנים.
כשהיינו ילדים אבא היה אחראי על השירים.
תמיד שר לנו, בחגים, בטקסים מצטרף בשירה ובעיקר לפני השינה בבית הילדים.
אחד השירים האהובים היה – 5 שנים על מיכאל.

שם בשיר, הם עברו על מיכאל בריקודים בגן,

ועלינו אבא, עברו 5 שנים עם קצת פחות ריקודים, יותר של לימודים.

כי ליתמות אין הכנות, אין הנחות, המציאות הזו נכפתה עלינו וצריך להתמודד.
למדנו איך המשפחה שלנו מתפקדת בלעדייך כשאין ברירה,

למדנו לזכור אותך בריא ופעיל, אהוב ומצחיק, קצת מסורבל ועקשן,

פעיל חברתי נמרץ, אוהב עד מאוד, או שונא עד הסוף,

למדנו לזכור אותך חי.
למדנו להמשיך לחיות כשהזכרון שלך הולך לידנו,

לדבוק בשמחה, במשפחה, במשפחתיות, גם כשלא פשוט, בעיקר כשלא פשוט.
למדנו להסתכל על אמא שלנו האהובה קצת אחרת,

שסמכה עלייך בהמון עניינים בתפקוד המשפחתי והחברתי כאן בבית השיטה

ופתאום בגיל 75 נאלצה לחשב מסלול מחדש, לשנות ולהשתנות והיא עושה זאת בצורה מעוררת גאווה.
למדנו לקבל את זה שהחיים ממשיכים,

אנחנו מתקדמים במשעוליהם והנכדים שלך גדלים בהיעדרך.

אנחנו רואים אותך בהם לעיתים וזה מעלה חיוך מר-מתוק.
תודה אבא על מה שהיית ועודך בשבילנו.
על הרגישות החברתית, ההומור החד, והחיוך הגדול כלפי העולם.

ותודה גם על רעמת השיער המתנפנפת, הנשיקות עם השפם הדוקר.

מבתך נעמה

יהי זכרו ברוך