תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
הדסה צמרת
חברה
י’ אב תרע”ה כ”ה אייר תשנ”ז
21.7.1915 1.6.1997
הדסה עמרמי, גדלה בצריף קטן, בחולות רמת-גן. מבית הוריה, מן החיים הקשים, הראשוניים, הציוניים. חיי עבודה קשה, ראשית בניין הארץ. השילוב עמל, שירה, בין ימי החול ושמחת החג, צמחה דמותה היפה.
תנועת “המחנות העולים” היתה מקור האחר ממנו שאבה ערכים, להם נשארה נאמנה לאורך כל חייה. התנועה היתה הנעורים החברות, השירה והריקודים, הטיולים, התרומה לזולת, הסוציאליזם, ההגשמה והקיבוץ.
הדרך הובילה מבית הספר לסמינר, אך הייעוד היה בית השיטה. מאז המפגש הראשון, הפך המקום הזה למקומה, הנוף הזה לנופה, והבית הזה לביתה. בית קיבוצי, שהייתה שותפה נלהבת, יוזמת, ולפעמים כואבת, בבניינו וביום יומו.
כאן פגשה את איש חייה – שמריה, והקימה בית לתפארת למרות ניתוק ושליחויות ממושכות.
זו היתה אהבה מופלאה שהצמיחה משפחה יפה והאצילה מכוח יופייה על כל חייה.
הדסה עבדה בגן הילדים, במשתלה, במטבח, בחדר האוכל, בבית הספר ובעשורים אחרונים בחדר ההמחשה ובבניית “ענף התערוכות” שיזמה הכינה וניהלה. כל הכשרון הזה, האהבות והסקרנויות, הניבו מאות “פינות שבוע” ותערוכות שנושאיהן מדהימים ברבגוניותם, עשירים ומעשירים.
כל עבודה היתה ראויה. באכפתיות, במעורבות, ביצירתיות שופעת.
הדסה אהבה את הטבע, על עונותיו, התעניינה בגיאולוגיה, ארכיאולוגיה ובוטניקה.
הספרות השירה והתנ”ך היו אבני התשתית של הרוח ושאר הרוח. גם מדעים מדויקים היו קרובים ללבה, ביולוגיה, כימיה, מתמטיקה. היתה מתוסכלת שלא תצלח להבין איך עובד המחשב.
הדסה, עסקה והתנדבה להתיישבות ברמת הגולן, הוראה בבית שאן, טיפוח קשרים עם עולים מרוסיה בני המשפחה, עם הנכדים.
את פני המחלה קבלה הדסה באומץ, בתושייה באופטימיות. התמודדה בהחלטה נחושה להמשיך ולחיות את חייה, כך עד הסוף.
היתה בת 82 במותה.
יהי זכרה ברוך.
http://www.wix.com/carolynyair/amramibook הסיפור על סבא עמרמי -כתב יאיר צמרת
יהי זכרו ברוך
