דוד ניסן
חבר

ו’ סיון  תרצ”ה                                                 י”ב אדר תשס”ט

07.06.1935                                                  08.03.2009

דוד נולד בירושלים בקיץ 1935 בן ללאה ונסים ז”ל, השני מבין עשרת ילדיהם. דוד גדל בצל המנדט הבריטי וימי המצור על ירושלים, בתקופת מחסור בירושלים ובארץ כולה.

כנער השתלב בפעולות אצ”ל ונעצר בעוון הדבקת כרוזים. עם קום המדינה הצטרף דוד ל”מחנות העולים” בירושלים.

בראשית שנות החמישים, בטרם מלאו לו 16, הגיע עם חבריו הירושלמים והתל-אביבים לבית השיטה והצטרף     ל”קבוצת אורן”, המחזור השני בבית השיטה. בביתו המסורתי בירושלים לא הבינו את צעדו וחשבו שקיבוץ זה רק בשביל ילדים עזובים ויתומים. היכרותו עם הקיבוץ היתה שוק מוחלט. הבוץ בחורף היתה תופעה שכלל לא הכיר והדגש על לימודים שאינם לימודי קודש היו מוזרים ולא מוכרים. בירושלים כל ציוניו היו 10 וכאן בבית השיטה בקושי קיבל 6 באנגלית, מתמטיקה והיסטוריה.

עם השתלבותו בהוויה הקיבוצית היה למדריך ב”נוער העובד” והיה גאה בחולצתו הכחולה. שירת ב”נחל המוצנח” והשתתף בפעולות התגמול ובמבצע “קדש”. עם חזרתו מהצבא עבד בדיר.

בתקופה זו התחתן עם נורית לבית ירחי ונולדו ילדיהם יונית, אייל ואיתן התאומים וורד בת הזקונים. שירת עם משפחתו כמשפחה מגוייסת בנוה אור ועם חזרתו יצא ללימודי כלכלה במדרשת רופין. שימש כמרכז עבודה     וב -1972 גויס   ל”משקי הקיבוץ” בתפקיד כלכלי מרכזי.

בסוף 1973 נכנס לתפקיד מנהל מפעל חרושת מתכת לאחר נפילתו של נמרוד שרון ז”ל ולאחר שנתיים גויס שוב למחלקת המכונות באיגוד התעשיה הקיבוצית. עם שובו הצטרף לתפקיד ניהולי באל”ץ. נסיונו להשתלב בועדות שונות  בקיבוץ תמיד הסתיימו טרם זמנן עקב חילוקי דעות על דרכי תיפקודן. (ועדות השכלה, עבודה, קניות עוד).                     

בשנת 1984 עבר לעבוד ב”מכללת עמק יזרעאל” כגזבר המכללה ופתח בתקופת בניה ופיתוח אותה המשיך עד יומו האחרון. 25 השנים בהן עבד במכללה היו הפוריים והמבורכים בחייו. מה שלא השלים ועשה בקיבוץ השיג בכישרונו הרב במכללה. יכולתו בתחום הניהול הכספי והשגת כספים לפרוייקטים השונים היו לשם דבר.

דוד קשר את חייו עם שורקה פרידמן והם נישאו וחיו באושר רב. חודש לאחר צאתו לבסוף, לפנסיה המיוחלת בגיל 74 הכריעה אותו מחלת הסרטן.

דוד נפטר ונקבר בבית השיטה.

“אני ירושלמי”        מצגת לזכרו של דוד  ניסן. ביצוע: מוני מרוז

חברי ניסן
 דוד ניסן, או ניסן כפי שקראנו לו, היה חברי קרוב ל60 שנה. הגענו ביחד לבית השיטה כחניכי תנועת המחנות העולים, וחבשנו את ספסל הלימודים במהלך 3 שנים בקבוצת אורן. התגייסנו לצבא, חזרנו לקיבוץ, והיינו שכנים קרובים לאורך כל השנים. ב-25 השנים האחרונות (שליש מחייו) עבדנו בכפיפה אחת במכללה האקדמית עמק יזרעאל, עד לרגע מותו.

ניסן, אחד האנשים המוכשרים ביותר שבית השיטה ידעה מעודה. כישורים אלו נוצלו על ידי גופים ומוסדות חיצוניים.

איש אוהב חיים וידוע חולי, עובדה שלא הפריעה לו במהלך סדר יומו וחייו. ניסן הייה בין המנותחים הראשונים שבוצע בהם ניתוח מעקפים בשנת 1984. למיטת חוליו במדיקל סנטר הביא לו בנו סטייק בפיתה כשבא לבקרו. מאז אושפז פעמים רבות לצורך צינתורים חוזרים ונשנים, וכשבאנו לבקרו בבית החולים הוא קיבל אותנו במסדרון מקום שהיה מותר אז לעשן. ניסן המשיך לעשן, לשתות את כוס הויסקי היומי שלו, ופינק את חיכו במיטב המטעמים שלא כל כך התאימו למצבו הרפואי. ניסן טייל בעולם למרות הסיכון שבדבר. ניסן טען פעמים אין ספור ששום דבר לא יפריע לו לנהל אורח חיים נורמלי. ניסן הייה נהנתן שסחט את מנת חייו שהוקצבה לו עד תום, ולא ירא את המוות עד לצאת נשמתו. נוסף על היותו איש כספים מעולה, היה גם טבח 5 מזלגות בסולם מישליין. יותר מפעם אחת הצעתי לו נישואים על מנת להיות סמוך לצלחתו, אך הוא סרב מטעמי ביגמיה.

בהכנסת האורחים הנדיבה שלו יכול היה לעשות בית ספר לכל בדואי. דלתו הייתה פתוחה לכל רעב שהתדפק עליה כשהוא מציע ממיטב תבשיליו שאותם המציא, או הביא מבית אמא, או ראה בטלויזיה אצל “הסיני“, או קרא באחד מספרי הבישול שהרכיבו את ספריתו, או שבמקרה אכל במסעדת גורמה וצרב את המירשם במוחו. היינו חבורה שלמה שהתאספה אצלו על המרפסת מידי שבת בצהרים ללא שום הזמנה מיוחדת מצידו, על מנת לאכול ממה שנשאר לו מסעודת ליל שישי – זה בקיץ.

בחורף הסתופפנו בביתו או במרתף ביתו כשבשני האופנים תמיד היינו מסיימים בשירי לדינו משנות ילדותו בירושלים. פרלנמנט המרתף שנדד לאחר מכן למקלט הסמוך לזיתיה (30+) היווה את מקום התכנסותנו השנתי כשניסן מכהן כיו“ר נצחי של הפורום המכובד והידוע. ניסן, “אם יש גן עדן“, תפוס לנו שם מקום. תשיג מנגל, ואם אין קח אחד מהגהנום הסמוך, תדליק את הגחלים ותתחיל לנפנף, וכשנגיע אליך נוכל להמשיך לסעוד על שלחנך, ולהתווכח על ההפרטה, ושיוך הדירות כהרגלנו. היו אלה ימים נפלאים וניסן חפן מהם מלא כפיו, וכנראה לא ישובו עוד. ניסן חברי תחסר לי ולחבריך. יהי זכרך ברוך

מוני מרוז

יהי זכרו ברוך