עדה מיכאלית – בית השיטה

חיפוש לפי אירוע:

עדה מיכאלית
חברה

כ”א תמוז תרע”ו י”ד בתשרי תשנ”ג

22.7.1916 11.10.1992

עדה נולדה בחיפה להוריה בנימין ורבקה ליפשיץ, יוצאי רוסיה, לה אחות בוגרת. אביה, יליד ביאליסטוק, בא ממשפחת “מתנגדים” אדוקה מאוד. אמה נולדה בסלוצק במשפחה מסורתית אך לא אדוקה מאוד. אחרי נישואיהם, ב-1910 עלו ההורים והשתקעו בחיפה, במושבה הגרמנית. האב עסק במכירת מכונות חקלאיות לישובים בגליל. במלחמת העולם הראשונה גוייס לצבא הטורקי וחזר רק בתום המלחמה. המצב הכלכלי היה קשה והמשפחה עברה לתל-אביב. כאן החליפו את שמם למיכאלי. עדה למדה בבית הספר “גאולה”. סמוך לסיום בית הספר, התייתמה מאביה. היא המשיכה את לימודיה בסמינר לוינסקי למורות-גננות.

הצטרפה לתנועת “החוגים” במחנות העולים, וגם הדריכה שם. במקום לצאת להכשרה, נענתה לדרישת התנועה להדריך בחיפה. לקבוצת החוגים הגיעה עדה ב-1936. זמן מה עבדה בעבודות שונות, אך מהר מאוד עברה לעבוד במקצועה כגננת. שנים רבות עבדה בגנים השונים. בזמן הפילוג ב”מחנות העולים” נשלחה שוב להדריך בתנועה.

ב-1949 נולדה לעדה ולשמריה צמרת בתם אפרת. ב-1961 גוייסה עדה למדור הגנים של הקיבוץ המאוחד. ב-1966 יצאה ללימודים ב”אורנים” ואחרי כן הצטרפה לסגר המורים של הסמינר שם לימדה והדריכה גננות. בשנים האחרונות עבדה במחסן הילדים. עדה הצטיינה בכושר חשיבה ובשיקול דעת. היתה חברת מזכירות ומזכירת החברה הראשונה. היא ליוותה את מערכת החינוך בעצה, הדרכה ובכתב.

שנתיים היתה רכזת חינוך. במשך כמה שנים קיבלה על עצמה את ריכוז טקס קבלת השבת בחדר האוכל. עדה אהבה מוסיקה ואהבה לשיר. היתה מוסיקלית מאוד והיה לה קול ערב, בו הנעימה שנים רבות בחגים ובמסיבות.

בתקופת חייה האחרונה לקתה בבריאותה. היא עשתה מאמצים להמשיך ולנהל חיים תקינים. בטיול לירושלים של מועדון יום ב’, נתקפה עדה בהתקף –לב. היא אושפזה בבית החולים “ביקור חולים”, שם נפטרה כעבור כמה ימים.

בת שבעים ושש היתה במותה.

יהי זכרה ברוך.

יהי זכרו ברוך