לוי מן – בית השיטה

חיפוש לפי אירוע:

לוי מן
חבר

י”ד בשבט תרפ”ז, 17 בינואר1927ח’ בטבת תשע”ג, 20 בדצמבר 2012

לוי מן נולד בי”ד בשבט תרפ”ז, 17 בינואר 1927, בצ’ורטקוב שבפולין, בן זקונים להוריו פרומה ויאיר מן. באפריל 1936 עלתה המשפחה ארצה והקימה משק חקלאי בכפר-ברוך שכלל לול, רפת, מטעים ופלחה. כעבור שנה נפטר האב בעקבות תאונת עבודה ועול ניהול המשק נפל על ארבעת הבנים. בהיותו בן ארבע-עשרה שנים התגייס לוי ל’הגנה’ והחל בפעילות מבצעית. בגיל שבע-עשרה הוצב ביחידת החי”ש (חיל השדה) המרחבית והשתתף במאבק המזוין נגד הכוחות הבריטיים. בפרוץ מלחמת העצמאות היה ממייסדי חטיבת ‘גולני’ שבשורותיה לחם כמפקד מחלקה בקרבות בגליל ובנגב.

לאחר המלחמה שירת לוי ארבע שנים בצבא הקבע עד לנישואיו עם גינה לבית שמאראגד מתל-יוסף. הזוג הצעיר קבע את ביתו בקיבוץ בית-השיטה, שבו נולדו ארבעת בניהם ובנותיהם – ניר, אירית, מיכל ונועם מן. תחילה עבד בגידולי השדה ולאחר כן התמנה לריכוז העבודה במשק, ריכז את ענף הלול ובשנת 1968 נבחר למזכיר הקיבוץ. בתקופת כהונתו הכפולה (1968–1972) חולל לוי מן מהפכה רבתי בבית-השיטה. במסגרת המדיניות הכלכלית שגובשה עם אורי כרמי, מרכז המשק, הועתק מרכז הכובד מהחקלאות לתעשייה, הונהגה רפורמה בשימושי ההון, הוכנסו שינויים מבניים במערך השירותים וגולת הכותרת הייתה בניית חדר-האוכל החדש. תקופה זו עמדה בסימן חיסולם של ענפי החקלאות הזעירים והלא-רווחיים (דיר הצאן, הנוטריות, מזון המלכות במכוורת, גן הירק, המשתלה, מטע הרימונים, כרם ענבים), לצד השקעות בתשתית המפעלים ומשק המים. בוויכוח בין ה’מִשקיסטים’ לאנשי החברה העיד לימים: “עמדתי החד-משמעית הייתה בעד ענפי הייצור”.

בתחום החברתי ריכז לוי מן צוות בהשתתפות שבתאי בארי, זיוה ארנון, תמר אהוביה ורבקה חוגים שגיבש את אוגדן התקנונים ‘אורחות חיינו’. בתקופה זו הוחלט על שיטת התקציב הכולל, שנת חופש, מסלול צעירים, מסגרת לימודים אקדמיים ועוד. בתפקידו כמרכז ועדת החגים מיסד עם תמנע הורביץ את הצוותים הקבועים לעריכת חגי ישראל ובמשך שנים רבות ריכז את צוות ליל הסדר בפסח, שהיה החג המרכזי בלוח מועדי השנה.

כל חייו התרחק לוי מעסקנות תנועתית ומפלגתית, אולם נרתם למשימות נקודתיות לצד שירות ממושך במועצה האזורית הגלבוע. בתום חנוכת חדר-האוכל החדש ותקופת הרצתו החל לוי בשנת 1973 את עבודתו במפעל ‘חרושת מתכת’.

במקביל לעבודתו במשק שירת לוי מן תקופות ארוכות במילואים. במבצע ‘קדש’ בסתיו 1956 היה מפקד הפלוגה שכבשה את שארם א-שייח’. על מבצע זה, שבו נפצע, הוענק לו ציון לשבח מאלוף פיקוד הדרום, חיים לסקוב, על מנהיגות למופת ועוז-רוח בקרב. במלחמת ששת הימים פיקד על גדוד חרמ”ש (חיל רגלים משוריין) בשומרון וברמת הגולן. במִסדר הניצחון לאחר המלחמה הוענק לגדוד ציון לשבח על מבצעיו במלחמה. עם מפקד החטיבה משה (בריל) בר-כוכבא הקים לוי כסמח”ט את חטיבת הטנקים 188 (ברק) ופיקד על כוחותיה בימי קרב בסוריה (מבצע ‘קיתון’) ובלבנון (מבצעי ‘קלחת’). במלחמת יום הכיפורים היה לוי מן סמח”ט בחטיבת הטנקים 679 בפיקודו של אוֹרי אור. העוצבה בלמה את המתקפה הסורית בנפאח, הדפה את הסורים מעבר לגבול, ובמתקפת הנגד התייצבה 40 ק”מ מדמשק. לאחר מכן שימש במשך עשר שנים אחראי על מערך מל”ח (משק לשעת חירום) בצפון המדינה.

בשנת 1982 גויס על-ידי אריאל שרון, שר הביטחון בממשלת מנחם בגין, לתפקיד ראש אגף הנוער והנח”ל במשרד הביטחון. התנאי היחיד שהציב לקבלת המינוי היה שהקדנציה תהיה בת שנתיים בלבד. במהלך כהונתו שירת תחת שלושה שרי ביטחון – אריאל שרון, משה ארנס ויצחק רבין. בסיום תפקידו בשנת 1984 זכה פיקוד הנח”ל בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

כשמלאו ללוי שבעים שנים הוא השתחרר סופית מצה”ל. בטקס חגיגי נפרד ממנו אלוף פיקוד הצפון עמירם לוין, ואלוף ישראל טל (טליק) כתב לו: “מאז ומתמיד הערכתי אותך כאחד מבכירי המפקדים שלנו בשריון. כך אמרו לי גם מפקדי השריון לפניי אורי בן-ארי, דדו ובר-לב, וכך מקובל על כולם בשריון: ‘לוי מן – שם דבר'”.

בתום תפקידו במשרד הביטחון נבחר שוב למזכיר הקיבוץ ואחר כך חזר לעבודת כפיים על רצפת אולם הייצור ב’חרושת מתכת’. כל חייו הגשים לוי מן הלכה למעשה את אורח החיים הקיבוצי ובשנות גבורותיו נרתם לעבודה התנדבותית בשירות ציבור החברים המבוגרים.

לוי מן הלך לעולמו בח’ בטבת תשע”ג, 20 בדצמבר 2012, עטוף באהבת משפחתו ונטמן בבית העלמין בבית-השיטה.

יהי זכרו ברוך.

הספד לאבא

אבא אהב לספר על ילדותו.

על טחנת הקמח המשפחתית בִּגדת הנחל בפּולין;

על יִלְלַת הזאבים בְּיערות העד בַּנסיעות הליליות עם אביו בְּמַגלשת השלג מכורבל בִּשמיכות עבות;

על טעמו השמֵימי של הלחם שאפתה אִמו;

ועל החלום לעלות לַארץ.

בַּערוב ימיו סיפר אבא על בני המשפחה הענפה שהוכרעו לטבח בשואה.

משחר נעוריו העמיד אבא את עִנייני הביטחון בראש מעייניו. מִעמדת האיתוּת מעל מגדל המים בִּכפר-ברוך בִּתנועת המרי העברי; עבור לְעמדות הפיקוד הקרבי בְּמלחמות ישראל; וכלה בהנהלת משרד הביטחון.

הוא חי ונשם את הפעילוּת הצבאית מגיבוש התוכניות המבצעיות, חירוף הנפש בִּשדות המערכה, שִגרת האימונים והתעסוקות בַּקו, ועד הכנת העורף לשעת חירום.

כל חייו עמדו בסימן הַהִתגייסוּת.

הִתגייסוּת שמקורה בִּתחושת הייעוד הפנימית של דור תש”ח;

התגייסוּת לִפקוּדת המעשה;

לְעבודת הכפיים כהשקפת עולם;

למימוש הערכים האנושיים, שעליו, וקודם כל עליו, מִצוַות הגשמתם הלכה למעשה.

אבא בחר בְּדרך החיים הקיבוצית אולם באופיו הוא נשאר תמיד מושבניק.

מִשקיסט שורשי שהדאגה הנצחית לַגשם היא לחם חוקו, והאחריוּת – כולה עליו.

מנהיגותו הריכוזית בתפקידיו הציבוריים נבעה מאותה מחויבוּת אישית ואחריוּת כוללת. כך גם כשבחר לעבוד כפועל מן השורה ושב תמיד בִּצניעוּת נחושה אל רצפת אוּלם הייצור.

כמי שידע חרפת רעב בִּנעוריו הוא נאבק בְּתָקיפוּת בַּלחצים לפריצת מסגרת התקציב, ונרתם במלוא כוחו למען ההשקעות היצרניות. באחרית ימיו, כשרוחו נדדה בתעתוּעֵי דִמדוּמֵיהּ, הוא היה שב ומעלה את אזהרתו משכבר לשמור על המאזן בתוכנית המשק.

כל השנים שימש אבא כתובת מוצקה לְרבים שנזקקו לִתמיכתו בִּשעתם הקשה. בניגוד לְחזותו הקשוחה הוא התייצב בפשטות אנושית לִקריאת היחיד, ונצר את הנִסתרוֹת בְּאצילוּת חתומה.

אבא התמסר למשפחה והעמידה במרכז חייו.

המשפחה הגרעינית והמשפחה הרחבה.

המשפחה שבה הוא היה עמוד תווך, ולמענה הוא השקיע את כל נפשו ומאודו.

בִּסתיו ימיו מילאו נכדיו את עולמו באושר משפחתי גדול.

“אין תחליף לַהתכנסויות המשפחתיות”, אמרת, אבא. “מפגשים אלה נותנים כוח רב לַהתמודדות עם קשיי הזִקנה. ביקורי הנכדים והאהבה שלהם הם טעם הקיום שאין למעלה ממנו”.

הִתגאיתָ, אבא, במשפחה שהקמתם אמא ואתה;

הִתגאיתָ בלי אומר ודברים בתרומתך למפעל הקיבוצי;

הִתגאיתָ בַּזכות הגדולה להתגייס לַמכריעים בְּמבחני קיומה של עצמאוּת ישראל.

מתגאים אנחנו, אבא, בעשייתך הרבה;

בִּדבֵקוּת אמונתך בַּדרך השיתופית;

ובאהבה המשפחתית שנזרעה בדרכך.

נוח בשלום, אבא, וִיְהי שלום לְעפרך.

ניר מן

ח’ בטבת תשע”ג, 20.12.2012

http://www.gvura.org/a344934-%D7%A8%D7%A1-%D7%9F-%D7%9C%D7%95%D7%99-%D7%9E%D7%9F

למעלה הקישור לציון לשבח ללוי בשנת 1956 במבצע קדש

קישור למידע נוסף על לוי מן באתרנו

https://www.beithashita.org.il/%D7%9C%D7%95%D7%99-%D7%9E%D7%9F/ קישור למידע על לוי באתר זה

לוי החבר, הסמח”ט האהוב שלנו

אלוף (במילואים) אוֹרי אור

לוי החבר, הסמח”ט האהוב שלנו, איננו.

ביום, בליל ותחת אש – זקוף בזחל”ם הפיקוד, תמיד מגיע בזמן ולמקום שבו צריכים אותו, ואחריו תגבורות הדלק, התחמושת, הטנקים שתוקנו, האוכל, המים וכל דבר שהלוחמים זקוקים לו. אפילו משחה למרוח על שפתיים סדוקות מהחום ואבק השריפה. אם התעכב זה היה רק מפני שלא סיים לפנות את אחרוני הפצועים מהשטח.

בהרצאותיי בקורסי מפקדים, מג”דים ומח”טים אני נשאל איך החטיבה הצליחה לתפקד ביציאה כל כך חפוזה, ללא התראה, בקרב בלימה כל כך קשה בנפאח ובלוגיסטיקה כל כך מורכבת תחת אש. תשובתי הקצרה היא – היה לנו את לוי.

לא היה יום בקרבות הקשים שלא התחלנו עם לפחות 60 טנקים מזוודים וחמושים יחדיו בחטיבה, נכונים לקרב בפלוגות ובגדודים.

לוי! אני זוכר את הפתק ששלחתי לך עם הנהג שלי בשישה באוקטובר: “לוי, לא יצא לנו להיפגש, אך יש כוננוּת למלחמה. עלה על האוטו ובוא לחטיבה”. כחודש לפני מלחמת יום הכיפורים, בתקופה שקיבלתי את הפיקוד על חטיבה 679, לוי נפגש עם רפול, מפקד האוגדה, והודיע בקולו השקט האופייני שהוא מברך על חילופי הדורות בפיקוד על החטיבה, וכמבוגר מכל מפקדי החטיבה הגיע זמנו להתחלף. רפול הסכים והבטיח לו שאחרי החגים יוחלף. וכך לוי נשאר ולחם איתנו. אני לא מסוגל לתאר אותנו בקרבות אלה ללא לוי.

לוי, חבר קיבוץ בית-השיטה ומטובי לוחמיו. בקיבוץ זה חיים לוחמים ומפקדים רבים, ובבית העלמין המקומי טמונים לוחמים רבים שנפלו במלחמות ישראל. הלוחמים יודעים מהי בדידותו של המפקד בשדה הקרב. בלילה מאוחר, כאשר גמר לוי לשעה קלה את תפקידיו כסמח”ט, הוא בא וישב לידי על הזחל”ם, על הטנק או על הקרקע והקשיב. הוא הקשיב היטב ורק לאחר מכן שאל, הציע והשיב בקולו היציב והסמכותי. מבחינתי האישית, החשוב מכל היה שהוא היה איתי. כך נוצרה בינינו חברות אמיצה בימים של קרבות, ויותר מכך – אהבה. אהבת לוחמים אשר מחזיקה מעמד במשך עשרות שנים.

בשנתיים האחרונות החליט לוי לא לקחת חלק בטקס הזיכרון השנתי של החטיבה משום שחשש שזיכרונו יבגוד בו. בביקור האחרון גילה לוי התעניינות רבה באירוע שהיה כה חשוב לו. לא שיערנו שכל כך קרוב הסוף.

לך לדרכך, חבר יקר, ונוח בשלום.

המח”ט אורי אור (מימין) וסגנו לוי מן (משמאל) על צריח טנק במלחמת יום הכיפורים

לוי מן (משמאל) במעמד הענקת פרס ישראל לפיקוד הנח”ל

יהי זכרו ברוך