לוצי לוין
חברה

                                                       כ אלול תשע”א

לוצי נולדה במוסקבה בשנת 1916.לאמה מטילדה ואביה חנן חווט שהיה רוקח והודות למקצועו הותר לו להתגורר עם משפחתו במוסקבה.

המשפחה עזבה את מוסקבה כשלוצי הייתה ילדה קטנה. אביה היה משכיל ובעל ידיעות נרחבות שרכש בעצמו, בעל חוש הומור וחריף לשון, לכל נושא היתה לו בדיחה מוכנה, היה גם שחקן וכשנמצא לו קהל היה קורא ומשחק את כתבי שלום עליכם בכשרון רב. אביה ראה בשחרור מכבלי הדת קידמה, אך לא ניתק את עצמו ומשפחתו מהיהדות ומהמסורת היהודית.בשנת 1919 נמלטו הוריה לגרמניה. קרובי משפחה בליפציג עשו מאמץ לקלוט את המשפחה הצעירה שם. אבי החליף מקצוע והפך לפרוון, בליפציג היה מרכז סחר הפרוונות של העולם.

בבית דיברו ההורים ביניהם רוסית וגרמנית. כך למדה לוצי שתי שפות בנוסף ליידיש שהייתה שפת היהודים בכל אירופה.

עד גיל עשר בו נולדה אחותה הייתה לוצי בת יחידה ואביה השקיע רבות בחינוכה ושלח אותה לבית ספר פרטי ודאג למחנכת פרטית שלימדה בבית נגינה בפסנתר וצרפתית. איתה הכינה שעורים ויצאה מדי פעם לטיול וממנה למדה לוצי הרבה.

סדר לימודים זה בודד את לוצי מחברת בנות גילה . בגיל 17 סיימה את בית הספר התיכון ואת בחינות הבגרות. מכיון שאביה לא היה ציוני כלל,לא השתייכה אף היא לשום תנועת נער ציונית או יהודית. יום אחד הציעו לה בנות להצטרף לחברות בתנועת ‘ויצ”ו הצעירה’ תנועה שנותנת לבנות סרטיפיקטים לעליה ארצה. לוצי נכבשה לרעיון וכך עלתה ארצה למגינת לב הוריה.

בארץ החלה לימודים בבית הספר החקלאי בנהלל . התידדה אם חברת המושב דבורה דיין שקרבה אותה. העבודה בחקלאות היתה בשבילה חוויה של אושר והגשמה. אחרי שנתיים קיבלה דרכון של פלשתינה והיתה לנתינה ‘פלשתינאית’…

החיים בנהלל להם לא היתה רגילה כעירונית מפונקת. שם גרו בצריפים, בחורף בוץ ולעתים ללא מים. חלמה על עבודה בחקלאות ולמדה גידול עופות וירקות. אחר גילגולים בארץ הגיעה בעקבות המלצתו של חבר קבוצת החוגים שעלה מגרמניה, למעיין לביקור. בשנת 1940 הצטרפה לוצי לקיבוץ הצעיר והפכה לחברת קיבוץ בית השטה.

תחילה היה קשה מאוד. החברה סגורה, לוצי שלא הייתה מבין החוגיסטים, אף לא מבין הייקים הוותיקים מתנועת הבונים ולא ילידי הארץ, המשפחה היתה רחוקה מאוד ואף אחד ממנה לא הגיע לארץ. הרצון העז לעבוד בחקלאות התאפשר לה וגרם לאושר רב. לוצי היתה חזקה ובריאה ועבדה בגן הירק ובדיר. ואף יצאה לנדידה עם העדר לבלפוריה למרעה.

חיי העיר והמותרות לא משכו אותה, אך הקושי והגעגועים האישיים הכבידו.

התנאים הפיזיים היו קשים. כאשר נישאו לוצי וצבי בשנת 1942 הם גרו באוהל שדלף בחורף, וכאשר היתה בהריון עברה לגור עם חברה כשצבי מחפש לו מקומות לגור. סוף סוף קיבלו צריף למגורים, לא היו בו ברז מים וכמובן לא שרותים, אבל בשבילם היה זה ממש ארמון.

ב1949 הגיע אביה לביקור בבית השטה ונדהם מהתנאים. ניסה לשכנע את הזוג הצעיר לעקור לארה”ב, אך הם היו מרוצים ולא העלו על דעתם דבר כזה.

בינתיים כבר נולד גם בני , לוצי עבדה בגן הירק ובלול, במחסן בגדי ילדי בית הספר הרגישה שהיא יכולה לעשות עבודה לפי הבנתה . למרות שהיו אלה שנים של צנע הצליחה לארגן לילדי בית הספר בגדים מהבגדים של ‘רחה פריאר’ ו’עליית הנוער’ שהגיעו לילדים שהתחנכו בקיבוץ אותן שנים.

בהיותה כבר אם לשלושה, אחרי שנים, יצאה לוצי שהייתה פעילה בהכנת תרבות, הצגות והצגות בובטרון, גם ללימודי השפה העברית והרחיבה את השכלתה היהודית. אהרון פרייברג הציע לה לערוך את ‘שיטים’ יומן הקיבוץ. כך למרות התנגדותם של חברים וותיקים אחרים שחשבו שאינה מתאימה לכך משום שאינה בקיאה בשפה, אך לוצי בעזרת שלומית הגלעדי נכבשה למקצוע העריכה ועשתה זאת שנים רבות.

רק כאשר עזבו בני ויעקב את בית השיטה הכירה לוצי בצער של הריחוק, והבינה את הוריה שאותם עזבה בגיל כל כך צעיר למרות התנגדותם. אך למרות הצער שנגרם בגלל הריחוק הבינה שבניה עשו את שרצו להגשים בעצמם.

שנים רבות ערכה לוצי את “שיטים”, בשנים האחרונות לאחר פטירת צבי הוציאה לאור חוברות” דפי גיל הזהב” מדי חודש, ראיינה חברים ותיקים וחברים שהגיעו לגיל מבוגר.   והודות לה וליוזמתה מצוי חומר ביוגרפי כה רב כתוב ומתועד.

בשנים האחרונות חיה לוצי בביתה, ורק לאחרונה עברה להתגורר בבית הפז, היום עצמה עיניה בשיבה טובה ועזבה אותנו.

יהי זכרה שמור עמנו.

  מסיבת ה 90 ללוצי

  סיפור חייה של לוצי – הקש לסיפור חייה של לוצי ביו טיוב. 

יהי זכרו ברוך