ד’ בתמוז תשי”ד                 י”ג באייר תשנ”ט

5.7.1954                         29.4.1999

דוד כליון, בנם של אריה ואלה, נולד בעפולה, שם עברו עליו שנותיו הראשונות. בילדותו נפרדו הוריו ודוד נשאר בן יחיד עם אביו. האב והבן הרבו לצאת לטיולים ארוכים על אופנוע גדול, טיולים שלפעמים ארכו מספר ימים. אותם טיולים בחיק הטבע תרמו מאד לעיצוב אופיו של כיליון ולאהבתו לארץ, לנופיה ולטיולים בה. בהיותו בכתה ה’ הגיע אלינו כילד-חוץ, הצטרף לכתת “שביט” ולמשפחת אלקה ודן כרמל. כיליון השתלב בחברה החדשה, הירבה במעשי קונדס, ועם זאת היה “תולעת ספרים”.

בצבא התגייס לשריון ובמסגרת חטיבה 7 עבר את מלחמת יום-כיפור כתותחן בטנק של אביגדור קהלני בכל קרבות הבלימה הקשים בעמק-הבכא. כקצין ומפקד מחלקה עבר את קרבות מלחמת ההתשה במובלעת הסורים. לאחר שירות כמ”פ בקבע, השתחרר וחזר למשק. כאן הקים את משפחתו עם בת-שבע. במשך השנים נולדו ילדיהם גלי, כפיר ושיר.

גם בחייו האזרחיים המשיך כיליון להיות איש-צבא. עבר קורסים והתקדם בסולם הצבאי, היה מג”ד במילואים והשקיע רבות מזמנו ומרוחו בצבא. כיליון אהב את הצבא והצבא אהב אותו. הוא התעניין מאד בהיסטוריה צבאית בכלל ובמורשת הקרב של צה”ל בפרט, הירבה להרצות בנושא זה בפני חיילי צה”ל ואורחים מצבאות זרים.

כיליון היה נגר-אמן. הוא למד את מקצוע הנגרות והתמחה בו. הוא אף השלים את השכלתו גם בלימודי כלכלה וניהול ברופין. שנים עבד בנגריה ואף ריכז אותה. בשנים האחרונות עבד בחברת שיווק בחוץ וגם בה תפס מקום מרכזי.

כיליון התאפיין בקיצוניות בה התייחס לכל נושא שעסק בו, במיוחד לכל מה שקשור בצבא. קיצוניות חריגה, בולטת במיוחד, לא תמיד מובנת, לא תמיד מקובלת.

כמו בחייו כך גם במותו: הליכה בדרכו המיוחדת כל-כך, קיצוניות ללא פשרות, ואנו נותרנו המומים, לא מבינים, כואבים.

בן ארבעים וחמש שנים היה במותו.