בלה יפה
חברה

כ”ה בתשרי  תרע”ב                ד  באייר תשס”א  

17.10.1911                        7.5.2001

בלה, בתם של חיה ואברהם מנדלביץ, נולדה בלטביה. למשפחה היו שלושה ילדים והאב התפרנס כקבלן לבניית קווי-רכבת ועסקי עצים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורשה המשפחה לרוסיה ונותקה מהאב. לאחר המלחמה חזרו לעיירתם ובנו את ביתם מחדש.

האב היה ציוני נלהב וכל שליח מהארץ התארח בביתם. משפחה האם התנגדה מאד לעלליה לארץ ובמיוחד לא היתה מקובלת עליה עליית משפחה עם ילדים.

באוקטובר 1925, ובלה אז נערה בת ארבע-עשרה, עלתה המשפחה לארץ. הם הגיעו לנמל חיפה, איש לא חיכה להם שם ולא היתה להם כתובת להתייעצות או לקבלת עזרה. הם מצאו דירת חדר אחד לכל המשפחה, נשארו בחיפה והחלו לחפש את פרנסתם.

היה להם מגרש על הכרמל, אותו קנו עוד בהיותם בלטביה, והם החלו לבנות בית לעצמם ולהשכרת חדרים. האם היתה מבשלת לפועלים. בהדרגה הרחיבו את הבית, הוסיפו חדרים והמקום הפך לפנסיון שפרנס אותם בכבוד.

בכתה ח’ בלה החלה ללמודת בבית-הספר הריאלי, שהיה אז בהדר-הכרמל, לשם היתה הולכת ברגל מדי יום מהכרמל. הקליטה בבית-הספר היתה קשה לה.

היא הצטרפה עם עוד חברות לחוג של יצחק בן-אהרון, אותו חוג שהפך לימים לתנועת “המחנות העולים”, ומכאן החלה את דרכה לקיבוץ. האב התנגד מאד לרעיון הקיבוץ אך הסכים ללימודיה בבית-הספר החקלאי בנהלל, שם למדה שנה וחצי והתמחתה במשתלת עצי פרי.

ב-1932 באו בלה וחברותיה לחוג אל המעיין כדי להצטרף לקבוצה. מאחר ולא היתה עבודה עבורן, הלכו חלק מהן אל הפלוגה ברעננה. באותו זמן החלו לדבר על קניית בית-החרושת לסריגה “הסורגים”. מספר חברות, ובלה ביניהן, עברו לראשון-לציון, גרו בפלוגת “השדה” והכשירו עצמן בבית-חרושת לטכסטיל. עם רכישת המפעל חזרה בלה למעיין והיתה בין מייסדי “הסורגים”, עובדת מסורה בו עד לסגירתו. את עבודתה זו אהבה מאד וכאבה את סגירת המפעל.

בבית-השיטה נישאו אחיה ובלה, נולדה בתם הבכורה נטע, שנפטרה בהיותה תינוקת בת חודשיים. את כאב אובדן הבת נשאה עמה תמיד. במשך השנים נולדו בניהם עודד ויואל.

עם סגירת “הסורגים” היתה בלה למחסנאית ילדים ולאחר מכן, שנים רבות, סורגת סוודרים במכונת הסריגה, משקיעה בזה הרבה יצירתיות, יחס ורצון להשביע את רצון הילדים וההורים.

מותו של אחיה ופטירתה של כלתה יהודית השפיעו עליה קשות.

בשנים האחרונות התדרדר מצב בריאותה והיא עברה לבית הפז, שם זכתה לטיפול מסור של הצוות ושל בניה ונכדיה.  בלה נפטרה שבעת ימים.

בת תשעים במותה.

יהי זכרה ברוך.

יהי זכרו ברוך