ד’ באב תרע”ה                           י”א באלול תשנ”א

15.7.1915                               21.8.1991

שלומית נולדה בקרלסרוה, גרמניה, להוריה יצחק וברטה לבית באר, ולה שני אחים ואחות. הבית לא היה דתי, אך שמרו על מסורת כלשהי. שלומית התייתמה מאביה בגיל שנתיים וחצי. האם התפרנסה מעיצוב וממכר כובעים בחנותה. סבה של שלומית היה דמות מוכרת בעיר ופעיל במועצת העיר. שלומית למדה בגימנסיה, אך עקב מגבלות השלטון הנאצי, עזבה שנה לפני הבגרות. שלומית היתה חברה בתנועת הנוער “קאמרדן”, היתה ציונית.

לקראת העלייה לארץ רצתה ללמוד מכונאות, וכשזה לא ניתן לה, בחרה בגננות. שלומית עבדה בעבודה מעשית, שמעה הרצאות באגרונומיה, אחר-כך עבדה בחווה לגידול עופות בדרום צרפת. היות שבאנגליה היה יותר קל לקבל סרטיפיקט לעלייה לארץ, נסעה אל קרובים באנגליה, ואכן הצליחה ועלתה ארצה ב-1937.

תחילה הצטרפה שלומית אל אחיה, שהגיע קודם לכן וגידל עופות ברמות-השבים. עבדה במשקו וגם עזרה למתיישבים אחרים בידע שרכשה בצרפת. משם עברה לבית-השיטה. כאן עבדה בגן-הירק, בלול, ובשנות מלחמת העולם השנייה נכנסה לפלחה. שם העריכו מאד את תושייתה, את כוחותיה ואת יכולתה להתגבר על התנאים הקשים ששררו אז.

עשרים ושלוש שנים עבדה שלומית בלול, חמש שנים היתה מטפלת בבית-הספר ועשרים וחמש שנים ריכזה את המכבסה. במקצוע זה התמחתה מאוד, הכניסה שכלולים טכניים, גם הדריכה מפעילי מכבסות בתנועה הקיבוצית וייעצה להם. כשעזבה את המכבסה עקב מצב בריאותה, עברה לעבוד באקונומיה, שם ליד שולחן עבודתה קיבלה התקף לב ממנו לא קמה עוד.

שלומית היתה פועלת מצויינת, בעלת השכלה רחבה ותפיסה מהירה. היא לא הקימה משפחה אך היתה מעורה בחברה ומשתתפת בכל האירועים.

בת שבעים ושש היתה במותה.