תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
אמישי גת
חבר
כ”ח סיון תרצ”ה 29.6.1935 ז’ חשון תשע”ב 4.11.2011
אמישי נולד ב-1935 לשרה ויעקב ויינשטיין, חברי תל-יוסף.
את שמו נתן לו אביו כשי לאמו.
את שנות ילדותו ונעוריו עשה אמישי בבית-הספר המשותף לתל-יוסף ולעין חרו. אף כי היה “ילד טוב”,
נקראו הוריו אל המחנכים, שפרוני ומשה כרמי,שהודיעו להם כי “אמישי יכול יותר”
עם הפילוג בקיבוץ-המאוחד, עובר אמישי עם הוריו ואחותו לבית-השיטה, ומצטרף לקבוצת “אלון”,
הכיתה הבכורה של הקיבוץ. לימים הוא משבח את בית-השיטה, על החיים החברתיים התוססים שבה, אך נלהב פחות מבית-הספר המקומי.
שנה לאחר המעבר לבית-השיטה מתגייס אמישי לצבא, אף שסבל מילדותו ממחלת האסטמה. הוא מתגייס כחייל קרבי לגולני. בטירונות נחשפת מחלתו והוא מוצב לאפסנאות עד שחרורו.
עם השחרור הוא ממלא חובתו לתנועה ומתגייס להדרכה במחנה “מחנות העולים” ברמת החייל.
בשובו לבית-השיטה הוא מוצב לעבודה במטעים ואף משמש כסדרן עבודה.
בעת ההיא , 1959, הוא פוגש בצעירה יהודיה מארגנטינה, תלמידת הוראה, השוהה בבית השיטה כחודש ימים, ביוזמת הסוכנות.
סיפור האהבה הזה מבשיל לנשואין ב-1963. עם השנים נולדו לאמישי ורבקה שלוש בנותיהן
שני, נועה, ומיכל.
בתום שנתיים של עבודה במטעים נבחר אמישי לתפקיד מזכיר חברה והוא בן 26 בלבד.
ב-1965 הוא מוצב לעבוד כעוזרה של חנה דוד, טכנלוגית הזיתיה. ומכאן ובמשך 40 שנה, תהא לו הזיתיה לביתו השני.
בראשית דרכו כטכנולוג המזון של המפעל הוא נשלח ללימודי הנדסת מזון וקולט לזיתיה את עמיתיו, לאורך שנים ארוכות, אמציה, דוד בר, ומרטין.
כאשר חלה והתאושש מעט שב לעבודתו. סמוך לפרישתו לגימלאות גברה עליו מחלתו – במאבקו לא שחה רוחו.
איש רוח,
חובב מוסיקה מובהק,
רגיש למקופחים ולנזקקים.
רואה את חצי הכוס המלאה.
אהב אדם ואוהב ירושלים ותולדותיה
איש חסד ושלום. סבא מחבק לשמונה נכדיו.
שידע לשבת לצידם ולסייע להם בלימודיהם.
אדם, אבא וסבא אוהב ונאהב
חבר לעבודה
אדם פשוט, צנוע, כאילו שברירי. מתרחק מגינוני סמכות ומוכן לעזור בְעצה וּבְמעשה – זה אמישי שלי.
שנים רבות עבדנו יחד בהרמוניה ושיתוף, כאשר הוא תומך, עוזר ומייעץ כאילו דרך אגב, כאילו ברמיזה, שלא ייראה כאילו הוא סבור שהוא יודע יותר טוב.
כשחזרתי מהלימודים שמַח לשתף אותי בְנטל האחריות לַצד הטכנולוגי והאיכותי בַייצור השוטף, ולאט לאט העביר אליי את סמכויות הניהול, כאשר מדי פעם הוא אומר לי: “אתם הצעירים צריכים לקחת את אחריות הניהול”.
לא פחד משום עבודה, קלה כקשה, ואהב לעבוד בשעות הערב, כאשר הוא נשאר לבד, ללא הרעש וההמולה.
מכל המוצרים שעסקנו בהם הזיתים היו האהבה שלו. קרא ולמד בְנושא זה רבות ומאוד התעניין בְנושא שמן-הזית, למרות שלא עסקנו בייצור שמן-זית.
איכות הזית המושחר הטרידה אותו והיה שותף פעיל בַנסיונות לשפר את איכות הצבע והטעם של מוצר זה.
אמישי המשיך לעבוד בְמעבדת המפעל גם לאחר יציאתו לפנסיה.
השנים האחרונות לא היטיבו עימו. עקבתי וליוויתי אותו במחלתו. התקווה לימים טובים יותר ליוותה אותו כל הזמן. כך, לפחות, הקפיד להקרין כל אימת שבאתי לְביקור.
אזכור אותך במיטבך.
אמציה הדר
יהי זכרו ברוך
