חנה וולץ – בית השיטה

חיפוש לפי אירוע:

חנה וולץ
חברה

י”ח בכסלו תרע”ח ד’ בתמוז תש”ס

3.12.1917 7.7.2000

חנה, בתם של יעקב ודבורה קירשמן, נולדה בווארשה, פולין. האב היה סוחר בפחמים ונפטר בגיל צעיר. חנה למדה בבית-ספר פולני, אך בבית דיברו יידיש. תרבות היידיש היתה מושרשת מאד במשפחה. חנה וחנוך היו חלק מחבורה יהודית צעירה, בעלת תודעה פוליטית גבוהה, שידעה ליהנות מחיי התרבות התוססים בווארשה.

בשנת 1939 נישאו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נכבשה ווארשה על-ידי הגרמנים. חנה וחנוך, עם עוד מספר בני משפחה נוספים, התארגנו כדי לעבור את הקווים אל השטח של נכבש על-ידי הגרמנים ולאחר מכן עבר לשלטון הרוסי. היתה זו קבוצה של בני משפחה מלוכדת שיחד עברה את כל תלאות המלחמה. חנה היתה בהריון ונולד לה בן. הם הגיעו לאוקראינה, שכרו בית ועבדו, אך לפי צו נאלצו לעבור למחנה פליטים בסיביר.

עם כניסת רוסיה למלחמה נדדה הקבוצה המשפחתית לעבר אוזבקיסטן, כדי להתקרב לארץ-ישראל. הדרכים היו מלאות בפליטים המגורשים ממקום למקום, בתנאים קשים של רעב ומחלות. באוזבקיסטן חיו עד שנת 1946.

בנם הבכור של חנה וחנוך נפטר מדיפטריה במהלך נדודיהם והוא בן שנה ושבעה חודשים. עם חתימת ההסכם בין רוסיה לפולין על החזרת הפליטים, חזרה גם המשפחה לפולין. הידיעות, שהגיעו אליהם כבר קודם על השמדת היהודים, הפכו למציאות אכזרית. הם השתקעו בעיירה ליד ליגניץ. חנוך עבד שם כפועל ייצור וחנה כגננת. שם נולדו בנותיהם מרים ואסתר. כל השנים חלמו על עלייה לארץ, אך בקשות היציאה שלהם נדחו. רק ב-1957, עם גל העלייה הגדול מפולין, התממש חלומם. נטע, בת אחותה של חנה שנפטרה, הצטרפה אליהם. חנוך, שתמיד חלם את חלום הסוציאליזם, ביקש להיקלט בקיבוץ.

במאי 1957 הגיעה המשפחה עם שלוש הבנות ואמה של חנה לבית-השיטה. כל שנותיה בבית השיטה עבדה חנה במתפרה. בשנת 1985 נפטר חנוך לאחר מחלה קצרה. כל השנים כאבה חנה את שקיעתה של תרבות היידיש, אותה כל-כך אהבה והוקירה. קשה היה לה לראות כיצד הדור הצעיר אינו מכיר בה. הנסיונות להכחיש את השואה והחשש שמא תקופה זו תשכח, עוררו בה דאגה רבה.

חנה מעולם לא למדה לצייר, אך בגיל מבוגר יחסית התפרץ כישרונה ובא לידי ביטוי מרשים. היא החלה לצייר בעוצמה רבה. בשנת 1987 הוצגה תערוכה של תמונותיה ועוררה התפעלות רבה. נושאי הציורים שלה לקוחים מהעולם היהודי שלפני השואה ומהווי החיים בארץ ובקיבוץ. שנותיה האחרונות של חנה היו שנות כאב וחולי. היא חייתה בבית-הפז, שם זכתה לטיפול מסור כשבנותיה מבקרות ומלוות אותה באהבה רבה עד יומה האחרון.

בגיל שמונים ושלוש נפטרה.

יהי זכרה ברוך.

יהי זכרו ברוך