כ”ה בשבט תרפ”ג                                                                            ט”ו בכסלו תשס”ד  

11.2.1923                                                                                          10.12.2003

יהודית בת ירחמיאל וגיטל הרמן נולדה בעיירה על-יד סטניסלב גליציה, פולין.

יהודית נקראה על שם סבתה. פרנסת המשפחה התבססה על בית-מבשל לשיכר שהיה לאביה בחצרו. תלמידה מצטיינת היתה. בת בין שלושה אחים שכולם חיים בארץ.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נדדה יהודית עם משפחתה לאוזבקיסטן. תוך כדי המנוסה נפגעה השיירה מהפגזת הגרמנים. הוריה נפצעו באותה הפגזה וכעבור זמן נפטרו. ילדים רבים באותה שיירה נפצעו ונותרו יתומים, ולפיכך הפכו בית-חולים לבית יתומים, שם נשארו יהודית ומיכה אחיה. בצוות העובדים היו יהודים וגויים. הם היו מסורים לילדים. הג’וינט שלח שליחים שאספו את הילדים והעבירו אותם לגרמניה, עד שתתאפשר עלייתם ארצה. בגרמניה שהתה במחנה פליטים, בתנאים טובים יחסית, עד שנת 1946. בשנה זו הגיעו שליחים מהארץ והעלו את יהודית ואחיה מיכה באוניה “תיאודור הרצל”, עלייה בלתי ליגאלית.

הבריטים גרשו את הפליטים העולים מחופי הארץ למחנה המעצר בקפריסין. כעבור חצי שנה בקפריסין חזרו ארצה והגיעו לכפר-מכבי.

בשנת 1948 התגייסה יהודית לצה”ל ושירתה בנח”ל. במחנה שמונים הכירה את רפאל, שהיה טבח ראשי שם.

הם נישאו ועברו לבלפוריה שם היו ליהודית קרובי משפחה. בבלפוריה נולדה טובהל’ה, בתם הבכורה.

בשנת 1951 הגיעו רפאל ויהודית לבית-השיטה, וכאן נולד בנם יצחק. מספר שנים עבדה יהודית בבתי ילדים. אחר כך עברה לעבוד במחסן הבגדים ליד המעגילה, בגיהוץ עבדה שנים רבות. למדה עברית עם תקוה שריג וראובן לוין, ואפילו התרגלה לחינוך המשותף שהיה כל-כך זר לה.

בשנים האחרונות, עם צמצום העבודה במחסן הבגדים והתבגרותה, עברה לעבוד בבית-המלאכה בהדרכת מאירה. לאחר מותו של רפאל בשנת 1986, שימחו ותמכו בה בני המשפחה, טובהל’ה והנכדים.

בתקופה האחרונה עברה להתגורר בבית הפז, הצוות התמסר לטיפול בה.

יהודית נפטרה בשיבה טובה והיא בת שמונים שנה.

 

יהי זכרה ברוך.